אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > המפקח על רישום המקרקעין רשאי לאכוף את החלטותיו באמצעות פקודת ביזיון ביהמ"ש

צילום: Getty images Israel

המפקח על רישום המקרקעין רשאי לאכוף את החלטותיו באמצעות פקודת ביזיון ביהמ"ש


20.01.2016 | עו"ד לילך דניאל

בימ"ש השלום קבע כי המפקחים על רישום המקרקעין הם ערכאה שיפוטית לכל דבר ועניין, שוות מעמד לבית משפט השלום, והכרעותיהם ניתנות לאכיפה גם באמצעות שימוש בפקודת ביזיון בית המשפט: "המחשבה שעניין שבורר בפניהם של המפקחים יונח כמו מחדש בפניו של שופט השלום אינה מתיישבת עם יעילות דיונית, עם צדק דיוני או עם ביכורו של יסוד הבקיאות על פני יסודות אחרים"

למפקח על רישום המקרקעין סמכות לאכוף את החלטותיו באמצעות פקודת ביזיון בית המשפט. כך קבע בית משפט השלום במסגרת הכרעה בסכסוך בין בעלי דירות בבית משותף. השופט גיא הימן קבע כי מכלול שיקולים תומכים בפרשנות לפיה בסמכותם של המפקחים להידרש לבקשות לפי הפקודה בכל הנוגע להחלטות שיצאו תחת ידיהם, ובכלל זאת הוראות חוק המקרקעין מהם עולה כי המחוקק ביקש להשוות את מעמדם של המפקחים לשופטי בית משפט השלום, הפרשנות התכליתית והעומס הניכר המונח על כתפיו של בית משפט השלום שאיננו מתיישב עם הוספתם של עניינים שבירורם עלול להיות מורכב.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

מפקחים על רישום מקרקעין הם הגוף האמון מכוחו של חוק המקרקעין על הכרעה בסכסוך בין בעלי יחידות בבית משותף. בחלק מההיבטים יש למפקח סמכות ייחודית ובאחרים הוא חולק את סמכותו עם בית המשפט. החוק דורש ממפקחים כשירות של שופט בית משפט שלום ומציידם באותן סמכויות הנתונות לשופט בית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית, ומוסיף ומכפיף אותם לסדרי הדין ולדיני הראיות הנוהגים בבית המשפט. הוראות אלו עושות את המפקחים על רישום מקרקעין ערכאה שיפוטית לכל דבר וענין, שוות מעמד לבית משפט השלום. כפועל יוצא, גם הכרעות שיצאו תחת ידיהם של המפקחים ניתנות לאכיפה ככל הכרעה של בית משפט השלום, לרבות שימוש בפקודת ביזיון בית משפט (סעיף 76 לחוק המקרקעין).

לצד האמור, מונה סעיף 6(1) לפקודה בלשון מפורשת את הערכאות אשר בכוחן לאכוף באמצעותה את הכרעותיהן, כאשר המפקחים על רישום המקרקעין אינם נמנים בכינוי מפורש בסעיף. ענין זה הניח בסיס לדעה כי הפקודה שוללת את כוחו של מפקח לאכוף את פסק דינו. עניינו של ההליך דנן, בבקשה לפי פקודת הביזיון בהתייחס לפסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין בתל אביב, כאשר המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלת סמכותו של המפקח לפסוק בבקשה כאמור. לטענת המבקש, רק בית המשפט מוסמך להידרש לבקשה מן הסוג הנדון, ואילו המשיב סבר כי יש מקום להביאה בפני המפקח שנתן את פסק הדין.

השופט גיא הימן קבע כי יש לפרש את הדין באופן המקנה למפקחים סמכות לאכוף את הכרעותיהם באמצעות פקודת ביזיון בית המשפט. השופט ציין כי מהוראת סעיף 76 לחוק המקרקעין ניתן ללמוד כי הכרעות שיצאו תחת ידיהם של המפקחים ניתנות לאכיפה ככל הכרעה של בית משפט השלום, ואין זה אלא חיזוק למסקנה בדבר השוואת מעמדם של המפקחים המכריעים בסכסוכים בבית משותף לזה של בית משפט השלום.

אשר לקושי העולה לכאורה מהוראת סעיף 6(1) לפקודה, שאינו מונה כאמור את המפקחים כחלק מהערכאות שבסמכותן לעשות שימוש בפקודה, קבע בית המשפט כי לא ניתן לקבל את הפרשנות לפיה הדבר שולל את סמכותם של המפקחים. בעניין זה, עולה השאלה מדוע תפורש ההוראה שבסעיף 76 לחוק המקרקעין דווקא כשוללת את כוחם של מפקחים לאכוף את פסקי דינם ולא כבאה דווקא להדגיש, באורח המתיישב עם רוחו הכללית של חוק המקרקעין, כי סמכויותיהם של המפקחים הן כסמכויות שופטי השלום. עוד הזכיר בית המשפט את עיקרון "ההרמוניה החקיקתית" ותמה מדוע לגרוע בסעיף 76 מסמכויות שהוענקו למפקחים בסעיף 74.

השופט הימן ציין עוד כי מבחינה כרונולוגית קדמה הוראתו של סעיף 76 לחוק לזו שבסעיף 74 (שקבע את השוואת סמכויותיהם של המפקחים לאלו של שופט השלום), ומכאן שסעיף 74 לחוק בא דווקא להוסיף על הוראתו של סעיף 76 ולא לגרוע הימנה. עוד התייחס השופט לפרשנות התכליתית וציין כי ביסוד פרשנות כאמור עומדת ההבנה לפיה סכסוכים בין שכנים לבית משותף הם ענין לערכאה נפרדת, האוחזת במיומנות להידרש להם ומספקת אכסניה ייחודית לעיסוק בעניינם. מרכיב נוסף מצוי בקביעה כי לא זו בלבד שיש מקום לקיומה הנפרד של אותה ערכאה, אלא שאת מעמדה יש להשיא ולהשוות לזה של בית המשפט על מנת להקנות להחלטותיה תוקף וכוח המסור להכרעות של בית המשפט. המחשבה שעניין שבורר בפניהם של המפקחים יונח כמו מחדש בפניו של שופט בית משפט השלום אינה מתיישבת עם יעילות דיונית, עם צדק דיוני לבעלי הדין ואין היא עולה בקנה אחד עם ביכורו של יסוד הבקיאות על פניהם של יסודות אחרים. בנוסף, היא עלולה להוליך למצבים משוּנים בגדרם ימצא עצמו בית משפט השלום, המתבקש להפעיל את הפקודה, פונה אל המפקח או מפנה אליו את הצדדים על מנת להבין לאשורה את ההחלטה הנאכפת. בעניין זה הבהיר השופט הימן כי בירורה של בקשה בעניין הפרה עשוי, לעצמו, לדרוש לא אחת היכרות עם דקויות בהחלטה שניתנה, עם "רוּחה" של ההחלטה ועם הרקע לה – כולם פרי יצירתם של נותני הפְּסק.

לכלל האמור הוסיף השופט את העומס הניכר המונח על כתפיו של בית משפט השלום ואיננו מתיישב עם הוספתם של עניינים שבירורם עלול להיות מורכב ,כרוכים בקיומו של דיון בעל פה ושמצריכים גורם נוסף, שני במספר, להעמיק בלימודה של פרשה אשר כבר הוכרעה לגופה בידי המפקחים שכישוריהם אינם נופלים מאלה של שופטי השלום. שיקולים נוספים התומכים בפרשנות האמורה הם עקרונות המידה הראויה והאמון הציבורי בערכאות, מהם עולה ההכרח להקנות למפקחים צביון של ערכאה נכבדה הנושאת את משקלה הענייני והציבורי.

 

ה"פ 50824-11-15

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה