אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > שומרים בחברות שמירה רשאים לתבוע את הסתדרות העובדים בגין ייצוג לא הולם

צילום: Getty images Israel

שומרים בחברות שמירה רשאים לתבוע את הסתדרות העובדים בגין ייצוג לא הולם


18.01.2016 | עו"ד אורי ישראל פז

ביה"ד הארצי דחה את הערעורים שהגישה ההסתדרות על ההחלטה שלא לסלק על הסף תביעות נגדה לביצוע ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה וקבע כי נדרשת בחינה מדוקדקת של הנעשה על ידי ארגון העובדים לאכיפת הזכויות, על מנת שלא להפוך את ההגנה על העובדים לאות מתה

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי שומרים בחברות שמירה רשאים לתבוע את הסתדרות העובדים בגין ייצוג בלתי הולם. הרכב השופטים בראשות הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא השופטת ורדה וירט ליבנה והשופטת נטע רות דחה ערעור על החלטות בית הדין האזורי בירושלים של השופטות יפה שטיין ושרה שדיאור שלא לסלק על הסף תביעות שהוגשו כנגד ההסתדרות.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התביעות הוגשו לבית הדין בירושלים על ידי שני שומרים – מרדכי שמלה ואיגור זגרודני – שעבדו בחברת שמירה – אגודת השומרים בע"מ ומיקוד ישראל אבטחה שרותים וכח אדם בע"מ – לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתם ומסיומה בחברת השמירה. התובעים צירפו לתביעתם כנתבעת גם את הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בתביעה לביצוע "הסכם האכיפה" (ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה והאבטחה מיום 27.6.2011) ולחלופין לתשלום פיצוי בגין ייצוג לא הולם.

לאחר שבית הדין בירושלים דחה את בקשת הסילוק על הסף שהגישה ההסתדרות בתביעות נגדה, היא ערערה כאמור לבית הדין הארצי לעבודה בטענה כי לעובד אין זכות להתערב במנגנונים הפנימיים של ההסתדרות, וכי ועדת האכיפה נועדה לטיפול בהפרות קיבוציות של זכויות העובדים, להבדיל מעניינו הפרטני של עובד הפונה אליה, שדינו להתברר לפני הוועדה הפריטטית. בנוסף טענה ההסתדרות כי התביעה של העובד כנגדה היא טרדנית וקנטרנית, ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי מבלי לקבוע מסמרות באשר לעצם תביעתם של השומרים, הרי שברור מעל לכל ספק כי דרושה בחינה עובדתית של הדברים, על מנת לקבוע אם כשלה ההסתדרות באופן המזכה את השומרים בסעדים הנתבעים על ידם, ובכלל זאת צו עשה של הפעלת ועדת האכיפה בעניינם. בית הדין הארצי הדגיש כי החשיבות היתרה שישנה לבחינה הדברים היא דווקא בתקופה שלאחר הקביעה כי לכאורה אין מקום להגשת תובענה ייצוגית.

בית הדין הארצי בחן את הסוגיה אף בהקשר הרחב של הדברים, כלומר היותה של תביעה זו חלק בלתי נפרד משרשרת הליכים בהם נתבעו זכויותיהם של עובדי שמירה ואבטחה. זכויותיהם של העובדים בענף השמירה מוסדרים, מלבד חוקי המגן, אף בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה של ענף השמירה. למרות זאת, לא אחת העובדים בענף זה לא קיבלו את מלוא הזכויות המגיעות להם, וחרף זאת לא ננקטו פעולות אכיפה במישור הקיבוצי להגנה עליהן. על רקע זה, החלו להיות מוגשות בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שעניינן הפרות אלה, אף במקומות עבודה שבהם חל ההסכם הקיבוצי הכללי מכוח חברותו של המעסיק בארגון המעסיקים. ב-27 ביוני 2011 נחתם הסכם האכיפה, בין הארגון הארצי ובין ההסתדרות, שמיועד לטפל באכיפת חוקי העבודה בענף השמירה והאבטחה, וחל על כל המעסיקים החברים בארגון בעת חתימת ההסכם, או שיצטרפו אליו לאחר חתימתו.

עובר לחתימה על הסכם האכיפה, הוגשו כאמור בקשות לאישור תובענות ייצוגיות בעילות שונות כנגד חברות השמירה. הבעיה שהתעוררה במקרים הללו נבעה מכך שחוק תובענות ייצוגיות מגביל את האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות במקרה של "תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעסיק של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי". לאחרונה החליטו שופטי בג"ץ כי אכן החריג הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות איננו חל בנסיבות שבהן ארגון העובדים מזניח את חובתו לייצג עובדים שזכויותיהם מופרות.

אלא שכאמור בשנת 2011 נחתם הסכם אכיפה בענף השמירה עם ההסתדרות, בעקבותיו קבע בית הדין הארצי לעבודה במקרים שונים כי אין מקום לאשר הגשת תובענות ייצוגיות מקום בו נעשות פעולות מצד ארגון העובדים לאכיפת הזכויות.

על רקע זה באה לעולם תביעתם של מרדכי שמלה ואיגור זגרודני בפרשה זו. "דווקא בשל כך שהדרך שניצבה בפניהם לאכיפת זכויותיהם, נותרה באותה העת ועדת האכיפה, סברו הללו, כפי העולה מטיעוניהם, כי אם ההסתדרות לא עושה עבודתה נאמנה, הרי שקמה להם עילת תביעה בגין כך, ובעילה של ייצוג לא הוגן", אפיין בית הדין הארצי הארצי את דרישותיהם.

בית הדין הארצי ציין כי "כאשר חל על הצדדים הסכם קיבוצי יש לבדוק אם אכן הארגון היציג דואג לאכיפת הזכויות של העובדים על פי אותו הסכם קיבוצי. ועל כן, בנסיבות אלה נדרשת בחינה מדוקדקת של הנעשה על ידי ארגון העובדים לאכיפת הזכויות, על מנת  שלא להפוך את ההגנה על העובדים לאות מתה. ומכאן שאין מקום למחיקה על הסף של התביעות – סעד שניתן במשורה ויש לבררן לגופן. נקודת המוצא היא שארגון עובדים אמון על הדאגה לזכויותיהם של העובדים, וזאת כחלק מחובתו האינהרנטית של ארגון עובדים בהיותו ארגון עובדים. משכך, ככל שאיננו פועל בהתאם לאמות המידה הנדרשות, הרי שעלולה לקום לעובד זכות תביעה כנגד הארגון".

במישור העקרוני עוד קבע בית הדין הארצי: "דומה כי בחלוף מספר שנים ישנה התקדמות של ממש בדרכים שהותוו לעובדים לממש את זכויותיהם, ובהפעלת מנגנוני אכיפה אפקטיביים מצד ארגוני העובדים. יחד עם זאת, על מנת להמשיך בהגנה האפקטיבית על זכויות העובדים ואכיפתן של אלו, הרי שהכרחי להמשיך ולשכלל את מגוון האפשרויות העומדות בפני העובד הבודד להגן על זכויותיו, זאת לצד שכלולן של דרכי העבודה והפעולה של ארגוני העובדים. אין לכחד כי מתן אפשרות להגשת תביעות בעילה של ייצוג לא הוגן יש בה כדי להמריץ את ארגון העובדים לפעול להגנה אפקטיבית מחד גיסא, ומאידך גיסא לתת כלי בידי העובד למקרים שבהם לא נאכפות הזכויות כדבעי".

 

ע"ע 57454-11-14

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

בג"ץ: ניתן להגיש תביעה ייצוגית נגד מעסיקים אם ארגון העובדים אינו מתפקד

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.