אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > נדחה ערעור בעל שליטה בחברה שהצהירה עליו כעובד על דחיית תביעתו לדמי אבטלה

צילום: Getty images Israel

נדחה ערעור בעל שליטה בחברה שהצהירה עליו כעובד על דחיית תביעתו לדמי אבטלה


13.01.2016 | ליאור שדמי שפיצר

ביה"ד הארצי לעבודה אישר את הקביעות העובדתיות של ביה"ד האזורי לפיהן המערער ניהל את החברה בפועל יחד עם כלתו, שהיא בעלת המניות, ועל כן היתה לו שליטה עקיפה בחברת מעטים. עוד נקבע כי אף שהמערער ניסה לתת הסבר לכל עובדה וראייה המעידות על היעדר יחסי עבודה, יש משמעות להצטברותן של ראיות אלה

 

בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של בעל שליטה בחברה שהצהירה עליו כעובד על דחיית תביעתו לדמי אבטלה. השופטת לאה גליקסמן קבעה כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לפיהן למערער הייתה שליטה עקיפה בחברת מעטים, ולכן הוא אינו זכאי לדמי אבטלה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

המערער דיווח למוסד לביטוח לאומי כי הוא עובד חברת "סופר סקיוריטי בע"מ" העוסקת בתחום השמירה והניקיון. כלתו של המערער היא בעלת השליטה והמנהלת הרשומה של החברה. לטענתו, הוא עבד בחברה בתפקיד מנהל כוח אדם של גוש דן ופוטר בפברואר 2012 עקב צמצומים.

בפסק דינו של בית הדין הארצי שדן בערעור על שלילת רישיונה של החברה (עש"ר 57737-11-1 סופר סקיוריטי בע"מ – מדינת ישראל) נקבע בין היתר כי הונחה בפני מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התמ"ת תשתית עובדתית המקימה חשד מבוסס למעורבותו של בנו של המערער בניהול החברה. כמו כן נקבע כי נוכח היותר של הבן פושט רגל שהורשע בפלילים, הוא קשור לחמש חברות שמרביתן פורקו וכולן עסקו במתן שירותי אבטחה ושמירה. חשד זה מתעורר גם נוכח העובדה כי לכלתו של המערער אין ניסיון ניהולי ועסקי.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של המערער לדמי אבטלה בנימוק שהוא אינו עונה להגדרה של עובד ומעמדו הוא בעל שליטה בעקיפין, ולכן הוא אינו מבוטח בענף דמי האבטלה ואינו זכאי להם.

בית הדין האזורי דחה את ערעורו של המערער על החלטת המל"ל וקבע המערער אינו בעל שליטה ישירה, נוכח העובדה שהוא אינו בעל 10% מהמניות, ולא הובאו ראיות כי הוא שותף ברווחים, ואין לו לכאורה זכות למנות מנהל. אולם, מאחר שכלתו עונה להגדרה "קרובו" כאמור בסעיף 76 לפקודת מס הכנסה, יש לבחון האם למערער הייתה שליטה עקיפה באמצעותה. על יסוד התרשמותו מהעדויות ומהראיות שלפניו, קבע בית הדין האזורי כי הוכח שמערער נהג בחברה מנהג בעלים, בכך שפעל תוך עירוב נכסים בין הכנסות החברה לבין הכנסותיו הפרטיות. המערער הפקיד לחשבונו הפרטי שיקים של החברה, הוציא כספים רבים שלא ברור מה יעדם, ואף טען כי לקח הלוואות פרטיות על מנת שהחברה תוכל כביכול לשלם משכורות לעובדים. לא מדובר בהתנהלות מקובלת ביחסי עבודה , ומנהלי האזורים האחרים בחברה לא התנהלו באותו אופן.

עוד נקבע כי אף שתלושי השכר שהונפקו למערער מלמדים על שכר קבוע כביכול של 9,300 שקל נטו, לא הוצגה ולו אסמכתא אחת שמלמדת כי המערער אכן קיבל שכר חודשי כזה. בנוסף, לא נחתם חוזה עבודה בין המערער לבין החברה ומעורבותו בה היתה מעבר לתפידו כמנהל אזור המרכז. המערער ביצע עבודה עצמאית לחלוטין ולא היה כלל תחת פיקוח של כלתו, שעל פי עדותה חלק מרכזי מתפקידה היה בכלל בתחום הנהלת חשבונות. מעבר לכך, בהליך בבית הדין הארצי נקבע כי בעלת השליטה לא הייתה מעורבת ממש בניהול החברה. התמונה המצטיירת מכלל העדויות והראיות היא שהמערער ניהל את החברה בפועל ביחד עם כלתו שהייתה בעלת זכות החתימה בחברה. הוא קיבל בעצמו את ההחלטות הניהוליות על קבלת עובדים, פיטורי עובדים וגובה שכרם, עשה שימוש בכספי החברה כראות עיניו ונהג בה מנהג בעלים. עובדות אלה, בהצטרפן לעובדה כי כלתו הייתה בעלת המניות בחברה, מביאות למסקנה שלמערער הייתה שליטה עקיפה בחברת מעטים, ולכן אינו זכאי לדמי אבטלה.

בערעור בפני בית הדין הארצי טען המערער כי לאחר פירוק החברה הוא קיבל מהמוסד לביטוח לאומי פיצויי פיטורים וזכויות נוספות בגין עבודתו בחברה, דבר המוכיח את מעמדו כעובד. עוד נטען כי פסיקת בית הדין האזורי סותרת את פסיקתו של בית הדין הארצי לפיה בנו של המערער היה מנהל החברה ולמערער עצמו לא היתה שליטה עקיפה בה. לטענת המערער, העובדה שהוא היה עצמאי בעבודתו, והיה מוסמך לקבל החלטות על קבלה ופיטורים של עובדים נבעה ממומחיותו המקצועית בתחום השמירה, ולעובדים שכירים רבים יש סמכויות כאלה. נוכח תפקידו הניהולי הבכיר של המערער, אין בעובדה שלא היה פיקוח על שעות עבודתו כדי לשלול יחסי עבודה בינו לבין החברה.

השופטת לאה גליקסמן דחתה את הערעור וציינה כי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי מעוגנות היטב בראיות ובעדויות ולא נמצא טעם כלשהו להתערב בהן. עוד צוין כי המערער ניסה לתת הסבר פרטני לכל עובדה וראיה שנקבעו על ידי בית הדין וטען כי אין בהן כדי להעיד על היותו בעל שליטה ועל היעדר יחסי עבודה. בעניין זה, קבעה השופטת כי גם אם ניתן לתת הסבר לכל עובדה או ראייה, הרי שיש משמעות להצטברותן של העובדות והראיות, וממכלול העובדות והראיות התמונה המצטיירת היא שהמערער היה בעל שליטה בעקיפין ולא התקיימו יחסי עבודה בינו לבין החברה. שנית, גם אם עשויה להיות לכל עובדה פרשנות שונה או משמעות שונה מזו שנתן לה בית הדין האזורי, אין מקום להתערב במסקנותיו של בית הדין האזורי, המבוססות על התרשמותו ממכלול העדויות והראיות שלפניו, לרבות התרשמותו הלא חיובית ממהימנות עדותם של המערער וכלתו.

 

עב"ל 45410-02-15

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה