אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > עיתון "כל אל ערב" יפצה את עו"ד זכי כמאל בגין דיווח מסולף בכותרת הידיעה

עיתון. צילום: Getty images Israel

עיתון "כל אל ערב" יפצה את עו"ד זכי כמאל בגין דיווח מסולף בכותרת הידיעה


31.12.2015 | ליאור שדמי שפיצר

ביהמ"ש המחוזי קבע כי בעוד שאין לשון הרע בכותרת המייחסת לכמאל הפסד בתביעה שהגישה המכללה שבראשה הוא עומד, כותרת הידיעה שסיקרה את ההליך המשפטי עצמו סילפה את דברי אחד העדים והוציאה אותם מהקשרם, עד כי אין באמור בגוף הכתבה כדי למחות את הרושם שהותירה הכותרת

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל בחלקו את הערעור שהגיש עו"ד זכי כמאל על דחיית תביעתו נגד העיתון "כל אל ערב" בגין כתבה שסיקרה את התביעה שהגיש נגד חשב המכללה האקדמית הערבית לחינוך וכתבה נוספת שייחסה לו הפסד בתביעה. השופטת עפרה אטיאס קבעה כי בעוד שבפרסום השני אין לשון הרע ואין לייחס משקל יתר לכותרת הידיעה לעומת הידיעה עצמה, הפרסום הראשון סילף את דברי העד והוציאם מהקשרם, ואין באמור בגוף הכתבה כדי למחות את הרושם שהותירה הכותרת.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

עו"ד כמאל, לשעבר סגן ראש לשכת עורכי הדין, הוא בעל משרד עורכי דין בחיפה המשמש גם נשיא ויו"ר ההנהלה וחבר הנאמנים של המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל – חיפה, חבר בחבר הנאמנים של המכללה האקדמית נתניה ונושא בתפקידים ציבוריים נוספים.

במהלך שנת 2006 פרסם משרד החינוך דוח ביקורת שהצביע על אי סדרים כספיים במכללה האקדמית. בעקבות הדוח, פרסם העיתון סדרת כתבות בנדון וכן מספר תגובות של אישים שונים, בהן שלוש תגובות מטעם עו"ד כמאל עצמו, שבהן הוא האשים את חשב המכללה דאז במעילה בכספי המכללה, זיוף והעלמת מסמכים ועמד על פיטוריו מתפקידו.

בינואר 2008 הגישה המכללה תביעה כספית נגד החשב בטענה כי זה שלשל לכיסו שלא כדין סך של 3 מיליון שקל מכספי המכללה. במסגרת התביעה העיד מטעם התובעים ד"ר נביה אלקסם, ובעקבות עדותו פורסמה בעיתון "כל אל ערב" כתבה שכותרתה "העד השלוש עשר בתביעת זכי כמאל נגד כל ערב ואחרים נביה אלקאסם: כן אני תומך זכי כמאל בעמדתו נגד הזרם הלאומי והאסלמי במכללת המורים".

בעקבות דחיית התביעה פורסמה כתבה נוספת באתר "אל ערב" שכותרתה "זכי כמאל מפסיד תביעה משפטית אשר הגיש נגד ג'מאל ח'יר בסכום של 3 מיליון שקל".

עו"ד כמאל הגיש תביעת לשון הרע המתייחסת לשתי הכתבות בטענה כי אלו הוציאו דיבתו רעה והן חלק ממסע הכפשה מכוון במטרה לפגוע בו, להשפילו ולבזות אותו בעיני הציבור. לטענתו, ד"ר אלקאסם העיד מפורשות כי אין במכללה זרם לאומי או אסלאמי, בעוד שהקורה הסביר הסיר מהכתבה מסקנה הפוכה לפיה כמאל מתנגד לזרם הנ"ל ומחבל במאווייהם וברצונם של הערבים והמוסלמים.

עוד טען עו"ד כמאל כי התביעה הכספית נגד החשב הוגשה על ידי המכללה וכי הוא לא ייצג אותו, לא היה צד בה ולא העיד באותו הליך. לפיכך, אין כל אמת בכותרת הכתבה השנייה, אשר פוגעת בשמו ובמוניטין שלו כעורך דין וכבעל משרד עורכי דין.

בית משפט השלום דחה את תביעתו של עו"ד כמאל וקבע כי גם אם נניח שכותרת הכתבה הראשונה מהווה לשון הרע, הרי שפרוטוקול הדיון שעליו היא מבוססת אינו מהווה עילה למשפט אזרחי או פלילי. בנוגע לכותרת הכתבה השנייה קבע השלום כי בעיני האדם הסביר, עצם הדיווח בכלי תקשורת כי צד מעוניין הפסיד בהליך משפטי אין בה כדי להשפילו בעיני הבריות.

מבחן האדם הסביר

עו"ד כמאל ערער על פסק הדין, באמצעות עוה"ד רועי רייס וכמאל זכי כמאל, בטענה כי שני הפרסומים לא נעשו בחלל ריק אלא על רקע מסע הכפשה המנהלים המשיבים נגדו בשל שנאה אישית ועדתית והתנגדותם לעמדותיו הפוליטיות, חינוכיות ואקדמיות. לטענת עו"ד כמאל, בית המשפט התעלם מנסיבות הפרסום ומהקשרו, אשר אינם מותירים ספק באשר להיעדר תום לב מצד המשיבים.

השופטת עפרה אטיאס קיבלה את הערעור בחלקו וציינה כי המבחן שבאמצעותו ייקבע אם יש בפרסום לשון הרע אינו מבחן סובייקטיבי אלא יש לבחון מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום ואם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע.

השופטת אישרה את קביעתו של בית משפט השלום כי הפרסום השני כלל אינו עונה להגדרת לשון הרע וכי עומדת למשיבים בעניין זה הגנת אמת בפרסום. אמנם, ציינה השופטת, כל בעל דין סביר לא היה רווה נחת מכך שדבר הפסדו "מרוח" על גבי העיתון, אולם הפסד במשפט אין די בו כדי להקים עילה לפי חוק איסור לשון הרע, בין אם הפרסום עוסק בבעל הדין שהפסיד ובין אם הפרסום עוסק בעורך הדין שייצג אותו.

עוד הדגישה השופטת כי גם אם היה בפרסום כאמור כדי לפגוע במשלח ידו של עו"ד כמאל – עומדת למשיבים הגנת אמת בפרסום בנסיבות המקרה. בעניין זה ציינה השופטת אטיאס כי כמאל עצמו שלח מסרים לתקשורת בעניין התביעה שניהלה המכללה נגד החשב, ומכאן שאף הוא סבר שיש בפרסום עניין לציבור. השופטת התייחסה גם לטענתו כי התביעה לא הוגשה על ידו אלא על ידי המכללה שבראשה עמד, והבהירה כי בית המשפט קמא ביסס היטב את קביעתו כי המערער היה מעורב עד צוואר בהליכים נגד החשב ויצר בהתנהלותו זיקה וזהות ממשית בין מאבק המכללה לבין מאבקו כיו"ר המכללה, באופן שהפך את המאבק הציבורי למאבק אישי.

השופטת דחתה את טענתו של עו"ד כמאל כי יש לייחס לכותרת משקל יתר ביחס לטקסט ולכיתוב שמתחתיה, שבהם צוין במפורש כי התביעה הוגשה בשם המכללה. לשיטתה, "האדם הסביר לא יסתפק בכותרת בדבר דחיית התביעה שאינה מגלה לנו דבר אודות מהות הסכסוך וזהות הצד שכנגד. אחת משניים, או שהאדם הסביר ידלג על הכותרת ולא ייחס לה כל משמעות, או שיבקש להבין מהי אותה תביעה שנדחתה, ואז יוברר לו באופן הברור ביותר כי מדובר בתביעה של המכללה ולא בתביעה אישית של המערער... אכן, הרושם הכללי הוא זה הקובע, ויש משמעות גם לסדר הדברים, אך בענייננו, הכתבה עצמה, כבר בתחילתה, עוקרת מליבו של הקורא את הרושם המוטעה שאולי נוצר בו כי מדובר בתביעה אישית של המערער".

חובת הדיווח ההגון

עם זאת, התקבל הערעור בכל הנוגע לפרסום הראשון, שלגביו קבע בית משפט השלום כי מדובר בפרסום מותר, הואיל ומדובר בדין וחשבון הוגן על מה שאמר עד במהלך ישיבת הוכחות פומבית. השופטת אטיאס העירה כי השלום לא פעל בהתאם ל"תרשים הזרימה" המקובל אלא עשה קפיצת דרך ולא בחן תחילה אם הפרסום מהווה לשון הרע. "קיומה של לשון הרע נבחן במנותק משאלת אמיתות תוכן הפרסום", קבעה השופטת. "פרסום יכול שיהיה אמת לאמיתה ועדיין אם יש בו כדי להשפיל או לבזות, ייחשב הוא ללשון הרע. בשלב זה, אין חשיבות למניע או לכוונה שעמדה מאחורי הפרסום או לדרך שבה הובן הפרסום על ידי הטוען לפגיעה בו".

השופטת בחנה את הפרסום, בשים לב להתאמות הנדרשות ולניואנסים של התרגום מערבית לעברית, הן על ידי בית המשפט והן על ידי כמאל עצמו, וקבעה כי מדובר בפרסום לשון הרע. אמנם, הבהירה השופטת, הפרשנות שנתן המערער לכותרת הכתבה, לפיה ד"ר אלקאסם תומך במדיניותו העוינת של כמאל נגד המאוויים והרצונות הדתיים והלאומיים של הערבים במכללה היא מפליגה, מרחיקת לכת וקיצונית, ולא על פי פרשנות סובייקטיבית זו ייבחן הפרסום. יחד עם זאת, צוין, אדם סביר הנמנה עם קוראי העיתון בהחלט יכול להבין מהכותרת כי המערער נגד גישה או כיוון לאומי איסלמי במכללה, להבדיל מעמדתו לפיה אין לערבב ענייני דת ופוליטיקה בין כותליה."מקובלני כי פרסום שכזה, כאשר הוא נעשה בעיתון בשפה הערבית, עלול לעשות את המערער מושא לשנאה, ללעג או לבוז בקרב קוראי העיתון. ודוק: די בכך שהפרסום עלול לגרם לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיף 1 לחוק, כדי לבסס אחריות בגין לשון הרע", נכתב בפסק הדין.

עוד נקבע כי המשיבים הוציאו את דבריו של ד"ר אלקאסם מהקשרם הנכון וניסחו את הדברים בדרך שונה, תוך שהם משמיטים את פרשנותו של העד עצמו לדברים. "בנסיבות אלה", קבעה השופטת, "לא אוכל לקבוע כי מדובר בפרסום הוגן ונכון על מה שנאמר מפי העד. אדרבה, הפרסום כפי שנעשה אינו ראוי, אינו הוגן, מסלף את דבריו של העד, מוציאם מהקשרם הנכון ומעמיד את המערער באור שיש בו פגיעה בשמו הטוב... הדין מעניק לכלי התקשורת מרחב תמרון כדי שיוכלו לפעול באילוצים של זמן ומקום, ומכיר בשיקול הדעת המסור לעורכי כלי התקשורת. ואולם, בסופו של דבר, אמת המידה היסודית שלפיה נבחן הפרסום היא הגינות, והגינות לא מצאתי בכותרת הפרסום שבפנינו".

השופטת הוסיפה כי בעניין זה יש להתייחס לכותרת הכתבה באופן עצמאי ובמנותק מתוכן הכתבה עצמה. "מעבר לכך שמדובר בכותרת בולטת ביחס לכתבה, ברור ממקרא הכותרת כי המשיבים ביקשו לצוד את עיניו של הקורא באמצעות הכותרת ולהפנות תשומת ליבו כי העד תומך בגישתו של המערער נגד הגישה הלאומית איסלמית", קבעה הושפטת. זאת, בעוד שהכותרת אינה משקפת כלל את הדברים שנאמרו בהמשך הכתבה, ואין בגוף הכתבה כדי ליטול מן הכותרת את עוקצה.

להבדיל מהפרסום הראשון, במקרה זה סברה השופטת כי אין לצפות מהקורא הסביר לרדת לגוף הכתבה, לנתח ולהתעמק בתוכן הפרוטוקול. "כשהדברים מובאים בכותרת כרעיון שלם אחד, אין הקורא יכול להסיק מהכותרת כי ד"ר אלקאסם מפרש את דבריו של המערער באופן אחר מכפי שצוטט בכותרת הכתבה", והרושם שהותירה בו הכותרת לא יימחה באמצעות הכתבה עצמה.

בעניין זה הדגישה השופטת כי הפרת חובת הדיווח ההגון של המשיבים במקרה זה מקבלת משנה תוקף משום שהם היו צד להליך שסוקר על ידם. לאור האמור, אין מדברו בפרסום מותר, ולא עומדת למשיבים הגנת אמת בפרסום.

המשיבים חויבו לשלם לעו"ד כמאל פיצויים בסך של 25 אלף שקל והוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסכום כולל של 15 אלף שקל.

 

ע"א 32671-04-15

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

ביהמ"ש דחה את תביעת לשון הרע שהגיש עו"ד זכי כמאל נגד עיתון "אל ערב"

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.