אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > סופית: מחברי הספר "תורת המלך" לא יועמדו לדין בגין הסתה לגזענות ואלימות

צילום: Getty images Israel

סופית: מחברי הספר "תורת המלך" לא יועמדו לדין בגין הסתה לגזענות ואלימות


13.12.2015 | עו"ד לילך דניאל

בדעת רוב קבעו שופטי בג"ץ כי אף שבמישור הערכי מדובר בספר הראוי לכל גינוי, התשתית העובדתית להתקיימות העבירות אינה מובהקת והחלטת היועמ"ש שלא להעמיד לדין אינה בלתי סבירה באופן קיצוני. בדעת מיעוט הצביע השופט ג'ובראן על ההיסטוריה האלימה של קהל היעד, כדי לבסס חובה לצפות את השפעת הספר

הרכב של שלושה שופטי בג"ץ דחה עתירות שהוגשו נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את מחברי הספר "תורת המלך" שפורסם בשנת 2009, אשר עסק ב"דיני נפשות בין ישראל לעמים" וכלל תכנים שלדעת העותרים מסיתים לגזענות ואלימות. ברוב דעות קבעו הנשיאה מרים נאור והמשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין כי אין מקום להתערב בהחלטת היועמ"ש, שכן אף שבמישור הערכי מדובר בספר הראוי לכל גינוי והמוציא לרעה את דיבת היהדות – התשתית העובדתית בעניין התקיימות יסודות העבירות לא הייתה מובהקת. מנגד, סבר השופט סלים ג'ובראן בדעת מיעוט כי נוכח היכרותם של המחברים עם ההיסטוריה האלימה של חלק מקהל היעד של הפרסום, יש בסיס למסקנה לפיה הם צפו כאפשרות קרובה לוודאי שספרם יביא לכך שחלק מתלמידיהם יוסתו לגזענות נגד הציבור הערבי, ולכן יש מקום להורות ליועץ המשפטי לממשלה לבחון מחדש את התשתית הראייתית לקיומה של מטרה להסית לגזענות מצדם.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

המשיבים 7-6 הם רבנים בישיבת "עוד יוסף חי" (המשיבה 5), אשר חיברו את הספר "תורת המלך". הספר, שפורסם בשנת 2009, עסק ב"דיני נפשות בין ישראל לעמים" וכלל פרקים דוגמת "הריגת גוי שעובר על שבע מצוות", "נפש יהודי מול נפש הגוי" ו"פגיעה מכוונת בחפים מפשע". הספר נפתח במעין המלצה מאישיות רבנית מוכרת, כפי שנהוג בפתיחת ספרים תורניים, מאת הרבנים יצחק גינזבורג ודב ליאור (המשיבים 8-9).

בעקבות חשיפת קיומו של הספר בתקשורת, הוגשו ליועץ המשפטי לממשלה מספר תלונות שביקשו לפתוח בחקירה נגד המחברים בעילה של הסתה לגזענות ואלימות. חקירה כזו אכן נפתחה, אולם המחברים שמרו על זכות השתיקה ונמנעו מהתייחסות לטענות שהועלו נגדם. עם זאת, במסגרת בחינת הדברים התייחס היועץ המשפטי בין היתר למכתב שמסרו המחברים לעורך דינם במסגרת הליך שונה ונפרד, בו הביעו את עמדתם כי מדובר בספר הלכתי שנועד לעיון תיאורטי ולא לקביעת הלכה למעשה.

בנוגע להיבט הגזעני טענו המחברים במכתב כי הספר אינו מתייחס ספציפית לבני הלאום הערבי אלא לכל מי שאינו יהודי מבחינה הלכתית, וכי הוא פורסם תוך הסתמכות על חוות דעת משפטית שניתנה להם שקבעה שמדובר בפרסום מותר לפי חוק העונשין בהיותו "פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה". באפריל 2012 החליט היועמ"ש לסגור את תיק החקירה בנימוק של היעדר ראיות מספיקות. בנוגע לעבירת ההסתה לגזענות נומקה ההחלטה בכך שיש קושי לקבוע שפרסום הספר נעשה "מתוך מטרה להסית לגזענות", בין היתר כיון שמדובר ב"בירור הלכתי", כיון שהספר מתייחס ל"גויים" ולא לציבור הערבי ספציפית וכיון שאינו קורא לביצוע מעשים אלא עורך "בירור הלכתי" שהוא רלוונטי בעיקר לתקופת מלחמה ולא לשגרה. בנוגע לעבירה של הסתה לאלימות קבע היועמ"ש כי קיים קושי לקבוע שבעצם הצגת עמדת ההלכה ביחס לסיטואציות המופיעות בספר יש משום קריאה לביצוע מעשה אלימות או טרור.

 

מבחן השכל הישר

העותרת, התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך הדתי, ביקשה להורות ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את מחברי הספר, את הישיבה שבה עם עובדים ואת הרבנים שנתנו את הסכמתם לספר בגין עבירות של הסתה לגזענות והסתה לאלימות. בנוסף ביקשו העותרים להעמיד לדין משמעתי את אחד הרבנים שנתנו את הסכמתם לספר – הרב דב ליאור, ולהשעותו מתפקידו הציבורי כרב עיר בקרית ארבע.

לאחר שניתן צו על תנאי בעתירות שב היועמ"ש ובחן את החלטתו לסגור את תיק החקירה ואף נקט בצעדים להשלמת החקירה. בתוך כך זומנו לחקירה ארבעה מתלמידיהם של המחברים וגם המחברים עצמם זומנו שוב לחקירה, שבה אישרו כי הם שכתבו את המכתב עליו נשען היועמ"ש בהחלטתו לסגור את תיק החקירה. לאחר שננקטו הצעדים המתוארים, החליט היועץ המשפטי לדבוק בהחלטתו המקורית לסגור את תיק החקירה מחוסר ראיות מספיקות.

טיעוני העותרים התרכזו בהיעדר תשתית עובדתית מספקת להחלטה בדבר סגירת תיק החקירה, דיות הראיות להעמדת המחברים לדין בעבירה של הסתה לגזענות והצורך בהעמדה לדין של הרבנים שנתנו את הסכמתם לספר. לעתירות הצטרף כידיד בית המשפט "הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים", העוסק במאבק נגד ההסתה לגזענות.

המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין והנשיאה מרים נאור דחו את העתירות, בניגוד לדעתו החולקת של השופט סלים ג'ובראן. בפתח דבריו הביע המשנה לנשיאה רובינשטיין זעזוע עמוק מהכתוב בספר וציין כי הלב נוטה במובן הערכי, הציבורי והאנושי לעמדת העותרים. לשיטתו, מדובר בספר הראוי לכל גינוי בהיותו לובש כסות יהודית אך לאמיתו הוא אנטי יהודי, מוציא לרעה את דיבת היהדות ומשדר רוח רעה שלא קשה לקראה כמופנית קבוצתית לערבים, כשבין היתר עושים המחברים שימוש בתורת ישראל המצווה על אהבת הגר כדי להצדיק הרג חפים מפשע. יחד עם זאת, על ההכרעה להתמקד בשיקולים משפטיים ולא בשיקולים ערכיים, כך שהשאלה היא לא גזענותם של המחברים שקשה לפקפק בה אלא האם קמה עילה להתערבות בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה.

השופט רובינשטיין קבע כי הצעדים שננקטו בחקירה היו אמנם רחוקים מלהיות משביעי רצון בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי", אך לא כל פגם בחקירה מביא לידי ביטול ההחלטה שהתבססה עליה, והתערבות בהחלטת היועץ המשפטי תתקיים רק במידה שנמצא כי החלטתו אינה סבירה ברמה קיצונית.

לגופו של עניין קבעו השופטים רובינשטיין ונאור כי אין מקום להתערבות בהחלטת היועץ המשפטי שלא להעמיד לדין את המחברים. לשיטתו של רובינשטיין, מקריאה בספר נראה כי הוא מתייחס באופן עקבי לכל מי שאינו יהודי מבחינה הלכתית ואינו מפנה לציבור הערבי דווקא, אלא שהדבר אינו מלמד כשלעצמו על היעדר מטרה להסית לגזענות. זאת, שכן פרשנות לפיה ניתן להסית כלפי כל מי שאינו יהודי כל עוד אין נוקבים במפורש בשמו של ציבור כזה או אחר – אינה מתיישבת עם תכלית החוק ומבחן השכל הישר. כן סבר רובינשטיין כי דומה שהציטוטים בספר נמצאים בקו התפר באשר לסברת המחברים שאנו חיים כיום ב"זמן מלחמה" וכי התשתית אינה מובהקת גם בשאלה האם הנורמות האלימות המתוארות בספר חלות באופן בלעדי על המדינה וכוחות הביטחון או גם על אנשים פרטיים. לפיכך, ההחלטה שלא להעמיד את המחברים לדין היא לא בלתי סבירה ברמה קיצונית, כשהמסקנות בעניין עבירת ההסתה לגזענות תקפות גם בעניין עבירת ההסתה לאלימות, הדומה לה ביסודותיה. עוד הוסיף רובינשטיין כי נראה שאין גם מקום להתערב בהחלטת היועמ"ש שלא להעמיד לדין את הרבנים המסכימים, שכן אם הספר עצמו אינו עולה כדי הסתה לגזענות, ספק רב אם ההסכמה שנכתבה לו משכללת את העבירה.

 

ניסוח עמום

למסקנה האמורה הצטרפה הנשיאה נאור, שהוסיפה כי אילו הספר היה עולה לדיון במסגרת חוג לספרות או חוג להלכה או אפילו בעתירה נגד החלטה מנהלית שניתן לקבלה על סמך ראיות מנהליות, לרבות ראיות חסויות, הייתה מגיעה למסקנה כי מחברי הספר התכוונו כי יחידים יכולים (לפי עמדתם) לפגוע במי שאינם יהודים ואף מפורשות בערבים. עם זאת, אין צורך לומר כי הספר אינו בגדר "ספרות" ואף נוגד את ההלכה היהודית. גם בעניין ניתוח הטקסט הצטרפה הנשיאה למסקנתו של רובינשטיין, וציינה כי המחברים השתמשו ב"קודים" המובנים ליודעי ח"ן, ממש כמו קודים של עבריינים שלעתים ניתן "לפצחם" בעזרת ראיות חיצוניות, אלא שבמקרה זה אין בנמצא ראיות כאלו שבכוחן לסייע ב"פיצוח הקוד" וכל מה שנמצא הוא הטקסט עצמו בו הדברים אינם חד משמעיים די הצורך כנדרש במשפט פלילי ולוקים בעמימות.

מנגד, נותר השופט ג'ובראן בדעת מיעוט בסברו כי היה מקום לקבל את העתירות ולהורות על העמדתם לדין של המחברים. לשיטתו, מניתוח הספר עולה כי הוא אכן מתאפיין במתן דגש מיוחד לציבור הערבי ביחס "לכלל הגויים", כשחיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בהקשר ההיסטורי ובסכסוך הישראלי-הערבי אשר עמדו ברקע לכתיבת הספר. עוד עלה מהניתוח כי ישנו בסיס איתן למסקנה שלפי הספר מדינת ישראל מצויה במצב של מלחמה מבחינה הלכתית וכי ישנו בסיס ראייתי מוצק לטענה כי מובעת בספר תמיכה בביצוען של פעולות נקם על ידי היחיד. לדעת ג'ובראן, שלוש סוגיות אלו מלמדות על מטרת המחברים להסית לגזענות וכי ישנו בסיס ראייתי כבד משקל למסקנה בדבר זה.

בנוסף לבחינה זו, סבר ג'ובראן כי יש מקום לבחון האם בנסיבות המקרה ניתן להשתמש בהלכת הצפיות כתחליף מהותי לרכיב המטרה בעבירת ההסתה לגזענות – בחינה אותה לא ערך היועץ המשפטי לממשלה. לעמדתו, ככל שיתברר שהמחברים צפו, כאפשרות קרובה לוודאי, כי פרסום הספר יוביל להסתה לגזענות, אזי יהיה ניתן לראותם כמי שהייתה להם מטרה להסית לגזענות. בעניין זה סבר ג'ובראן כי תוכנו של הספר משמש כראייה משמעותית לכך שהמחברים צפו כי הוא עלול כאפשרות קרובה לוודאי להוביל להסתה לגזענות, כשלצד זה גם נסיבות הזמן והמקום שבהן פורסם משלימות את המארג אשר מבסס את צפיות המחברים הנדרשת. הוזכר, כי המחברים הם מחנכים ואנשי מפתח אשר נודעת להם השפעה בלתי מבוטלת על תלמידיהם הצעירים, כאשר מספר לא קטן של תלמידים בישיבה אף הורשעו בעבירות אלימות נגד האוכלוסייה הפלסטינית. כמו כן, תלמידים אחרים הורחקו מהישיבה ואף מכלל שטחי יהודה ושומרון בשל ראיות מנהליות נגדם המצביעות על פעילותם נגד פלסטינים ונגד כוחות הביטחון, ועותקים רבים מהספר הופצו בישיבה ונכללו בספרייתה.

לדעת ג'ובראן, נוכח היכרותם של המחברים עם היסטוריה אלימה זו של חלק מקהל היעד של הפרסום, יש בסיס למסקנה לפיה הם צפו כאפשרות קרובה לוודאי שספרם יביא לכך שחלק מתלמידיהם יוסתו לגזענות נגד הציבור הערבי ולכן יש מקום להורות ליועץ המשפטי לממשלה לבחון מחדש את התשתית הראייתית לקיומה של מטרה להסית לגזענות מצדם של מחברי הספר, תוך שימוש בהלכת הצפיות כתחליף מהותי לרכיב המטרה. מנגד, בכל הנוגע להעמדתם לדין של מחברי ההסכמות הסכים השופט ג'ובראן עם המשנה לנשיאה רובינשטיין כי אין יסוד להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמידם לדין. לדבריו, העובדה שהשניים העידו במשטרה שלא קראו את הספר מציבה קושי ראייתי ניכר בהוכחת מודעתם למשמעות ההסכמה והמשיב 8 אף ציין בחקירתו כי אינו מסכים עם כל מה שכתוב בספר.

 

בג"ץ 2684/12

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

שופטי בג"ץ ליועמ"ש: מתי כבר תעמיד לדין את מחברי הספר "תורת המלך"?

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה