אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > התקבלה בקשת ערוץ 10 לחשוף את מועדי השיחות בין רה"מ ובעלי "ישראל היום"

רביב דרוקר. צילום: אלדד רפאלי

התקבלה בקשת ערוץ 10 לחשוף את מועדי השיחות בין רה"מ ובעלי "ישראל היום"


03.12.2015 | עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש קיבל את עתירתם של העיתונאי רביב דרוקר וחברת החדשות של ערוץ 10 לחשוף מידע ביחס למועדי השיחות שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין שלדון אדלסון ועורך העיתון עמוס רגב, לצורך תחקיר על הזיקה בין ישראל היום לנתניהו. השופט דוד מינץ קבע כי אף שהמידע מצוי בתחום האפור של ענייניו הפרטיים של אדם, יש בו עניין ציבורי ממשי במקרה זה

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את עתירתם של העיתונאי רביב דרוקר וחברת החדשות של ערוץ 10 והורה לחשוף מידע ביחס לשיחות שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין בעלי עיתון "ישראל היום" שלדון אדלסון ועורכו הראשי עמוס רגב. השופט דוד מינץ קבע כי אף שהמידע מצוי ב"תחום האפור" של ענייניו הפרטיים של אדם המוחרגים מתחולת חוק חופש המידע, הרי שבמקרה זה האפשרות להשתמש במידע על מנת להתחקות אחר קשר כלשהו בין מועד השיחות לבין אירועים הגלויים לציבור מצביעה על קיומו של עניין ציבורי ממשי במידע אשר יש להוציאו מגדרי הגנת הפרטיות שאפפה אותו.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

העותר 1, רביב דרוקר, הוא עיתונאי המשמש כפרשן פוליטי בחברת החדשות של ערוץ 10 (העותרת 2). במסגרת תפקידו ערך דרוקר תחקיר אודות הזיקה בין העיתון "ישראל היום" לבין ראש הממשלה, בטענה שמדובר בעיתון ששם לעצמו מטרה לשרת את ראש הממשלה. לפיכך, הגיש דרוקר בפברואר 2015 בקשה לממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה, בה ביקש לקבל את תיעוד מועדי שיחות הטלפון שערך ראש הממשלה עם שלדון אדלסון, בעל העיתון "ישראל היום", ועם עמוס רגב, העורך הראשי של העיתון, במשך שלוש השנים שקדמו לבקשה. בבקשתו ביקש דרוקר לקבל את תיעוד השיחות ביומן לשכת ראש הממשלה ובכלל זה פרטים אודות תאריך כל שיחה, שעת השיחה ומשכה. ארבעה חודשים לאחר מכן פנה דרוקר שוב לממונה בשאלה האם התבררה פנייתו, אז קיבל מענה הדוחה את בקשתו בטענה כי שני האישים אליהם מתייחסת הבקשה הם חברים אישיים של ראש הממשלה, ששיחותיו עמם הן שיחות פרטיות שאינן קשורות לעבודתו המיניסטריאלית. לאור האמור נדחתה הבקשה בהתבסס על סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, לפיו אין למסור מידע המהווה פגיעה בפרטיות.

לטענת העותרים, חשיפת תיעוד מועדי השיחות בין ראש הממשלה לבין בעלי "ישראל היום" ועורכו הראשי, תאפשר לציבור לבחון לאשורה את שאלת קיומה של זיקה בין ראש הממשלה לבין העיתון. כן נטען כי המשיבה ציינה באופן סתמי כי במקרה זה חל החריג הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, אך לא ציינה אלו מבין החלופות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות מהווה לשיטתה "פגיעה בפרטיות" המצדיקה את דחיית הבקשה. בעניין זה, הבהיר העותר כי הוא אינו מבקש מידע בדבר תוכן השיחות אלא אך בנוגע למועדי השיחות ואורכן, ועל כן אף אם מדובר בשיחות עם "חברים אישיים" של ראש הממשלה אין במסירת המידע כדי לחשוף את תוכנם של "עניינים אישיים" אודותם שוחחו. יתר על כן, ביודעו כי השיחות מתועדות לא יכול ראש הממשלה לטעון שמסירת מידע אודות עצם קיומה של שיחה מהווה פגיעה בפרטיות. זאת ועוד, נוכח מעמדם של בעלי העיתון ועורכו הראשי, בהיותם עומדים בראשם של גופים דו-מהותיים, ונוכח מעמדו של ראש הממשלה והיותו "איש ציבור" מובהק – אין לטענת העותרים כל מקום לטענה של פגיעה בפרטיות ביחס למידע בדבר יחסי הגומלין ביניהם.

מנגד טענה הממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה כי המידע המבוקש נכלל בגדרי החלופה הקבועה בסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות שעניינו "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה".

השופט דוד מינץ קיבל את העתירה וציין כי כפי שהמונח "פרטיות" והיקפו לא הוגדרו הגדרה מדויקת אלא מדובר במונח מופשט, כך גם הביטוי "ענייניו הפרטיים של אדם" הנכלל בסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות נושא אופי עמום ולא ניתן להגדרה ברורה. עם זאת, בפסיקת בתי המשפט פורש הביטוי באופן רחב ונקבע כי יש לצקת לתוכו תוכן קונקרטי בהתאם לנסיבות הדברים ולהקשרם. במקרה זה, קבע השופט, מדובר במידע הנוגע לקיומן, תדירותן ומועדן של שיחות טלפון בין מי שעומד בראשות הממשלה לבין מי שהוגדרו כ"חברים אישיים" שלו. במובן זה, מדובר בנתונים הנוגעים למישור מעגליו החברתיים של אדם ולמגעיו עם אנשים אחרים שעשויים להיכלל במסגרת "ענייניו האישיים", על אף שלא מדובר במסגרת העניינים ה"מובהקים" שנכללים תחת הזכות לפרטיות (כגון נתונים הנוגעים למצבו הבריאותי של אדם, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונתו). לצד זאת, כאשר מדובר באיש ציבור יתכן וגם מידע הנוגע למעגליו החברתיים חורג מגדר עניינים "פרטיים", על אחת כמה וכמה כשמדובר במי שממלא את התפקיד הציבורי הבכיר ביותר בממשלה, כאשר מטבע הדברים פרטיותו תדורג באופן שונה מזו של בעלי תפקיד ציבורי אחרים.

עוד סבר השופט כי הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה זה הואיל וראש הממשלה גם מכהן כשר התקשורת, והמידע המבוקש אודותיו הוא מועדי השיחות שניהל עם אנשי תקשורת מובהקים. לפיכך, הסיק בית המשפט כי המידע המבוקש נכלל בתחום ה"אפור" של "עניינים פרטיים" המוחרגים בסעיף 9(א)(3) לחוק. עם זאת, השופט דחה במאמר מוסגר את טענת העותרים כי עצם העובדה שהמידע מתועד בידיעת ראש הממשלה אינה מאפשרת לו לטעון כי מסירתו מהווה פגיעה בפרטיות. לדעת השופט, אף כאשר אדם מביע הסכמה לחשיפת מידע מסוים לאדם אחר אין להסיק מכך שהוא מנוע מלהתנגד לפרסום המידע לציבור הרחב, וקל וחומר שאין בתיעוד המידע כשלעצמו כדי להוות הסכמה מכללא כאמור לפרסומו.

לדעת השופט מינץ, טענת המשיבים כי ניתן יהיה להתחקות אחר קשר כלשהו בין מועד השיחות לבין אירועים הגלויים לציבור דווקא מסייעת לעותרים ועשויה להצביע על אמיתות הטענה כי קיים עניין ציבורי ממשי במידע אשר יש להוציאו מגדרי הגנת הפרטיות שאפפה אותו. יתר על כן, יש אף לדחות את טענת המשיבים לפיה עצם קיומו של שיח ציבורי בעניין מעיד על היחלשותו של האינטרס הציבורי בנסיבות העניין, שעה שחשיפת המידע אינה פוגעת ביכולת לקיים דיון כאמור. עוד צוין כי חוק חופש המידע נועד לאפשר את העמקת השיח הציבורי בהתבסס על מידע ונתונים המצויים בידי הרשות הציבורית, ולמרות שמובן שיהיו מצבים בהם יתקיים שיח ציבורי בכל מקרה גם בלא שיימסר מידע על פי החוק הרי שכשהמידע הנוסף מעורר עניין ציבורי אין לקבל את הטענה כי הוא אינו נדרש אך בשל כך שהדיון הציבורי מתקיים בלעדיו.

העתירה התקבלה בכפוף לכך שטרם חשיפת המידע תודיע הממונה לאדלסון ולרגב את תוצאות העתירה ועל זכותם להתנגד למסירת המידע. המשיבים יישאו בהוצאות העותרת בסך של 5,000 שקל.

 

עת"מ 28606-09-15

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.