אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > איך קובעים את מועד הקרע לעניין איזון המשאבים בין בני זוג שנפרדו וחזרו?

צילום: Getty images Israel

איך קובעים את מועד הקרע לעניין איזון המשאבים בין בני זוג שנפרדו וחזרו?


25.11.2015 | ליאור שדמי שפיצר

בני הזוג ניהלו הליכים משפטיים זה נגד זו, אך חזרו לחיות יחד ולאחר תקופה נפרדו שוב. ביהמ"ש תמה על טענתה המופרכת של האישה כי היא עזבה את הדירה בשל "מכת עכברים" והבהיר: "השיתוף אמור לחול בדבש ובעוקץ, בטוב וברע, וככל שהאישה לא ראתה עצמה כשותפה בחובותיו של האיש, הרי לפנינו ראיה מובהקת לקרע כלכלי"

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מועד הקרע בין בני זוג שנפרדו וחזרו לחיות יחד הוא מועד עזיבת הדירה המשותפת ולא מועד פתיחת ההליכים המשפטיים ביניהם. השופט יהורם שקד דחה את גרסתה המופרכת לדבריו של האישה לעזיבת הדירה והבהיר כי משעה שהצהירה כי אין היא אחראית לחובותיו של בעלה, הרי שיש בכך ראיה מובהקת לקרע הכלכלי ביניהם.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

הצדדים חיו יחד כידועים בציבור בין השנים 1983-1988, עד שהחליטו להינשא. במהלך 1999 התערערו היחסים ביניהם ואף הוגשו על ידם תביעות הדדיות, כאשר האיש הגיש תביעה לשלום בית ולחילופין לגירושין לבית הדין הרבני, ואילו האישה הגישה לבית המשפט תביעות בענייני רכוש, משמורת, מזונות ואף עתירה למתן צו הגנה. "הסיבוב הראשון" של ההליכים הסתיים בעקבות מעורבות יחידת הסיוע ויועץ נישואין, בהסכמות ובשלום בית, והתביעות שהוגשו נמחקו.

אולם, ב-2001 הגישה האישה תביעות חדשות נגד האיש, וביולי 2003 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסדר הרכושי שסוכם בין הצדדים. ביולי 2006 עזבה האישה את הדירה המשותפת ועברה לדירה אחרת, ושנה לאחר מכן עזב האיש את הדירה ועבר להתגורר בנפרד בדירתם המשותפת של בני הזוג בתל אביב, עת הסתיים חוזה השכירות עם הדיירים שהתגוררו שם. בסמוך לאותו מועד פעלו השניים לסגירת שני חשבונות הבנק המשותפים.

לטענת הבעל, יש לראות את מועד הקרע כבר ב-1999, במועד שבו נקטה האישה לראשונה בהליכים משפטיים נגדו, ולכל המאוחר בשנת 2003 עם סיומם של הליכים אלו. לעומתו, סברה התובעת כי חרף ההליכים המשפטיים, ניסיונות הפיוס בין השניים עלו יפה – הפירוד שהיה ביניהם הסתיים בשלום בית ובמגורים משותפים, שהסתיימו שלושה חודשים לפני מועד הגשת התביעה הנוכחית, ולכן יש לראות בפרידה או בהגשת התביעה – בפברואר או במאי 2013 – כמועד הקרע.

השופט יהורם שקד ציין כי מועד הקרע, אשר בו חדלו הצדדים לראות עצמם כשותפים וכמי שמקיימים מערכת זוגית כלכלית מחייבת, בין לזכויות ובין לחובות, יכול להיות בדמות עזיבת הבית, הפרדת חשבונות הבנק, בגידה בבן הזוג, הגשת תביעה ועוד.

במקרה זה, קבע השופט, יחסיהם של בני הזוג התאפיינו בעליות ומורדות, ולכן יש למצוא נקודת זמן מסוימת אשר משקפת מועד קרע סופי. השופט הבהיר כי מועד הגשת התביעות ההדדיות בשנת 1999 אינו יכול להיחשב כמועד הקרע שכן קרע זה אוחה בחזרה לשלום בית והשניים שכרו דירה משותפת ושבו לגור תחת קורת גג אחת.

השופט שקד דחה את טענת האישה כי היא נאלצה לעזוב את הדירה ולשכור את הדירה החלופית בשל "מכת עכברים", וזאת בהסכמתו ובעידודו של האיש ובעידודה של בתם המשותפת, וכי למרות המעבר, השניים המשיכו לחיות כבני זוג לכל דבר ועניין, לרבות בשיתוף כלכלי מלא. בעניין זה ציין השופט כי מעיון בהסכם השכירות של הדירה החלופית עולה כי האישה שכרה אותה יחד עם האיש שאיתו ניהלה קשר רומנטי, מה שמלמד על ניתוק יחסיה עם בעלה, וכפועל יוצא, מעיד על התנהלות כלכלית נפרדת של בני הזוג.

"בכל הכבוד, תשובתה של האישה בלתי מתקבלת על הדעת ולא מצאתי בה היגיון רב או היגיון כלשהו", כתב השופט בפסק הדין. "ישאל התם, באם יחסיהם של בני הזוג היו במיטבם, כפי שטוענת האישה, מדוע שהאיש לא יירשם כצד לחוזה או למצער כערב לחוזה? על שאלות אלה לא ניתן נימוק המניח את דעתי. לא זו אף זו, באותו הסכם שכירות מצאה לנכון האישה לרשום את שם נעוריה ובהשמטת שם משפחתה הנוכחי, מה שמהווה ראיה נוספת לחובתה של האישה בסוגיה זו. משעה שהחליטה האישה לשכור דירה לבדה ולציין בחוזה השכירות את שם משפחתה הקודם בהשמטת שם משפחתה הנוכחי, הרי שיש ללמוד מכך כי האשה גמרה בדעתה 'לקרוע' את הקשר בינה לבין האיש ואף לא ראתה בעצמה כרעייתו". השופט הוסיף כי עניין זה עולה בקנה אחד עם גרסתו של האיש לפיה הוא מעולם לא השתתף בהוצאות אחזקת הדירה החלופית ואף לא בתשלום דמי השכירות.

השופט תמה על טענתה המופרכת של האישה לפיה הסיבה למעבר לדירה החלופית היא מכת העכברים הנטענת ונסיעותיו התכופות של האיש לחו"ל, ולא חלילה המשבר ביחסיהם. "בכל הכבוד וההערכה, אין זה נשמע סביר כי בני זוג יפרידו מגורים בשל 'מכת עכברים' ויש לתמוה ואף מעבר לכך כי הקשר בין הצדדים לא היה חזק דיו כדי להתמודד באומץ עם עכברים שהתרוצצו, לפי הטענה, בביתם".

עוד צוין כי סגירת חשבונות הבנק במועד הסמוך למעבר האיש לדירה בתל אביב מחזק את טענתו להפרדה רכושית וכלכלית באותה עת, בעוד שהאישה לא הצביעה על כל טעם ענייני לסגירת חשבונות הבנקים המשותפים, וגם בכך יש משום ראיה לחובתה.

השופט שקד הבהיר כי שיבה לחיים משותפים דורשת את התקיימותם של שני אלמנטים – התודעתי והפיזי. משכך, אף אם סברה התובעת כי הנתבע אכן ישוב אליה ואף אם האמינה בכך, עדיין אין בכך די והיה עליה להוכיח כי גם הנתבע ראה עצמו כבן זוגה. עוד היה עליה להוכיח כי הצדדים אכן נקטו בפעולות ליצירת חיי שיתוף. כאן, קבע השופט, הדברים ברורים יותר וחדים הרבה יותר – הנתבע לא שב להתגורר עם התובעת, הצדדים לא איחדו את חשבונות הבנק שלהם ולמעשה אין בנמצא דבר שיש בו להעיד על שיבה לחיי שיתוף.

ראיה נוספת לפירוד הכלכלי, כמו גם להלך רוחה של האישה, ניתן למצוא בתצהיר שהגישה לבית המשפט המחוזי עוד בשנת 2009, במסגרת תביעה של בנק הפועלים נגד הנתבע. בתצהיר זה הבהירה האישה כי הצדדים הם פרודים ולכן אין להשית עליה את חובות הנתבע. "בשים לב להצהרותיה של האישה, הצהרות שיש להן תימוכין בחומר הראיות שהונח בפני, אין עלי אלא לקבוע כי טענותיה בהליך זה, סותרות חזיתית הצהרות שנתנה בהליך אחר, ויש בהן להעיד על חוסר תום לב ועל ניסיון להפוך את ההליך המשפטי לזירת לוליינים בה ניתן לומר כל דבר, גם דבר הסותר דבר שזה עתה נאמר".

השופט הוסיף עוד כי קביעת מועד הקרע אינה באה להעניש את מי מהצדדים אלא מטרתה לשקף ולתת ביטוי להסכמות הצדדים ולתפיסתם כשותפים או לאו. "השיתוף אמור לחול בדבש ובעוקץ, בטוב וברע, וככל שהאישה לא ראתה עצמה כשותפה בחובותיו של האיש, הרי לפנינו ראיה מובהקת לקרע כלכלי" . לאור האמור, קבע השופט כי מועד הקרע הוא ביולי 2006, עת עזבה אישה את הדירה המשותפת.

 

תמ"ש 18568-05-13

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

ביהמ"ש: הקרע בין בני הזוג לצורך איזון משאבים – במעבר לחדרים נפרדים

 

בת 71 תבעה מבן הזוג לשעבר להמשיך לפרנס אותה לאחר הפרידה לכל ימי חייה

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה