אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ענבל אור הגישה תביעת השתקה נגד עובדים לשעבר ותשלם שכ"ט של 250 אלף שקל

צילום: Getty images Israel

ענבל אור הגישה תביעת השתקה נגד עובדים לשעבר ותשלם שכ"ט של 250 אלף שקל


18.11.2015 | עו"ד לילך דניאל

ביה"ד לעבודה דחה את תביעת לשון הרע שהגישה אור בגין התבטאויות המייחסות לה התנהלות אימפולסיבית ללא חשיבה לטווח ארוך או חלוקת עבודה מסודרת, וקבע כי מדובר בתביעת סרק שכל תכליתה להטיל מורא על העובדים שתבעו את זכויותיהם. השופט אורן שגב: "יש להוקיע את התופעה ואין דרך יעילה לעשות זאת זולת פסיקת הוצאות ראויות"

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעותיהם של ארבעה עובדים לשעבר בחברת "אור סיטי נדל"ן" בבעלותה ובניהולה של ענבל אור, וחייב את החברה לשלם כ-389 אלף שקל בגין זכויות הנובעות מתקופת העסקתם וסיומה. מנגד, דחה בית הדין תביעת לשון הרע שהגישו אור והחברה נגד העובדים בטענה כי במסגרת כתבה בעיתון TheMarker צוטטו מפיהם אמירות מכפישות. בעניין זה, נקבע כי הדברים שהופיעו בכתבה אינם מהווים לשון הרע וכי דובר בלא יותר מתביעת סרק שכל תכליתה להטיל מורא על העובדים לאחר שאלה הגישו את תביעת הזכויות שלהם.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובעים, שעבדו בחברת אור סיטי נדל"ן בתפקידים שונים, כולם לתקופה של פחות משנה, עתרו לחייב את החברה בתשלומים הנובעים מתקופת עבודתם וסיומה, וכן לחייב את ענבל אור באופן אישי בכל חיוביה של החברה כלפיהם מכוח עילת הרמת מסך.

אור והחברה הגישו מנגד תביעת לשון הרע נגד העובדים בסך של 2.55 מיליון שקל, בטענה כי אלו צוטטו בכתבה בעיתון TheMarker אומרים אמירות מכפישות כלפי החברה, בהן כי אור מתנהלת באופן אימפולסיבי וכי החלטות בחברה מתקבלות תוך שניות ספורות באופן הסותר החלטות קודמות ומהווה זלזול בעובדים. עוד צוטטו העובדים כאומרים כי התנהלות העבודה בחברה נעשית בדרך של "כיבוי שריפות" ללא חשיבה לטווח ארוך או חלוקת עבודה מסודרת. לטענת החברה, מדובר באמירות המבזות, מכפישות ופוגעות בשמן הטוב של התובעות שנאמרו על רקע סיום יחסי העבודה בין הצדדים ומתוך מטרה לנקום ולהרע להן. תביעת לשון הרע הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי, אולם זה העביר את הדיון לבית הדין לעבודה תוך שקבע כי קיימים סימנים רבים לפיהם מדובר בתביעה שהוגשה כ"כלי נשק אסטרטגי" על מנת לדחוק את העובדים לפינה ולגרום להם לוותר על תביעתם.

השופט אורן שגב קיבל ברובה את תביעת העובדים ודחה את תביעת לשון הרע שהגישה החברה. עם זאת, נקבע כי אין להרים את מסך ההתאגדות בנסיבות אלו ונדחתה התביעה האישית נגד אור. השופט שוכנע כי אור, כבעלת המניות היחידה בחברה, היא המוציאה והמביאה בחברה וכל החלטה בעלת משמעות, לרבות העסקת עובדים בתפקידים בכירים, כפופה להחלטה הסופית. עוד נמצא כי אור היא זו שהתחייבה בשם החברה לשלם לתובעים סכומי כסף שונים, לרבות עמלות ותנאי שכר שונים, והכל במטרה להמריץ אותם לעבוד ולמכור. כן הסתבר כי אור נהגה בדיעבד להתכחש להתחייבויותיה שמעולם לא הועלו על הכתב. יחד עם זאת, לא שוכנע בית הדין כי ההתחייבויות שאור פיזרה ביד רחבה היו התחייבויות אישיות שלה או התיימרו להיות כאלה, כי אם ניתנו בתוקף תפקידה כמנכ"לית החברה. יתרה מכך, לא נטען ולא הוכח כי אור פעלה באחד מהאופנים שמצביעים על עירוב נכסיה האישיים עם נכסי החברה או ניהלה את החברה בדרך מכוונת של תרמית. בעניין זה, הסביר בית הדין כי התחייבויות שנותן מנהל בחברה מתוקף תפקידו, כאשר ברור לעובדים שאין כוונה שיממש אותן על חשבונו הפרטי, אינן מקימות עילה להרמת מסך כי אם להגשת תביעה כספית נגד החברה בגין הפרת התחייבויותיה כפי שנעשה במקרה זה. עוד נקבע כי אין לקבל את טענת התובעים כי אור עשתה שימוש באישיותה הנפרדת של החברה במטרה לקפח את זכויותיהם כעובדים או כדי לסכל את כוונת דיני העבודה.

באשר לתביעת לשון הרע, קבע השופט כי יש לייחס את האמירות שהופיעו בכתב לכל העובדים הנתבעים ביחד ולחוד, אך הבהיר כי הדברים אינם עולים כדי לשון הרע. זאת, שכן האמירות שיוחסו לעובדים לא נאמרו בחלל ריק ולא במנותק מהמציאות שנכפתה עליהם בזמן עבודתם בחברה.

השופט שגב הוסיף כי מדובר בכתבה עיתונאית בעלת עניין ציבורי ובאמירות ביקורתיות כלפי החברה והעומדת בראשה מפי ארבעה עובדים שפוטרו שלא כדין, ואין להסכים עם ההנחה לפיה בנסיבות אלה נאסר על העובדים להביע את דעתם. עוד נקבע כי גם בהנחה שאכן דובר בלשון הרע, הרי שמדובר בלא יותר מאמירה פוגענית ברף הנמוך ביותר במדרג, וגם אז היו העובדים נהנים ככל הנראה מהגנת "אמת בפרסום", מאחר שמהראיות שהציגו התובעים בתביעתם עלתה תמונה שאינה שונה באופן מהותי מהמתואר בביקורת שהוטחה באור ובחברה במסגרת הכתבה. 

לכלל האמור, הוסיף השופט את התרשמותו כי אכן מדובר בתביעת סרק שכל תכליתה להטיל מורא על העובדים הנתבעים. כתמיכה במסקנה זו ציין השופט את העובדה שתביעת לשון הרע הוגשה ימים אחדים לאחר שהעובדים הגישו את תביעת הזכויות שלהם לבית הדין לעבודה, את סכום התביעה שנמצא מלאכותי, מאולץ ונטול קשר עם המציאות ואת העובדה שהחברה ואור לא תיקנו את התביעה אלא הותירו במשך ארבע שנים את הצהרתן כי הנזקים טרם גובשו. לסיכום, נקבע כי האמירות שיוחסו לעובדים הן הבעת דעה לגיטימית ואינן עולות כדי לשון הרע וכי התביעה הוגשה ככלי ניגוח טקטי בעובדים, אשר הגישו תביעה כספית בגין זכויותיהם מספר ימים קודם לכן. עוד הוסיף בית הדין כי יש להוקיע את התופעה ולשרש אותה ואין דרך יעילה לעשות זאת זולת פסיקת הוצאות ראויות.

מלבד תשלום הזכויות שנתבעו, בסך כולל של 389 אלף שקל, תישא החברה בשכר טרחת עורך דין בגין תביעת העובדים בסך של 40 אלף שקל. מלבד זאת ישאו אור והחברה ביחד ולחוד בשכר טרחת עורך דינם של העובדים בגין תביעת לשון הרע בסך כולל של 250 אלף שקל.

 

ס"ע 5060-02-11

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה