אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > זכיינית של רשת אפרודיטה פרסמה כי הרשת בסכנת קריסה ותפצה ב-22 אלף שקל

צילום: istock

זכיינית של רשת אפרודיטה פרסמה כי הרשת בסכנת קריסה ותפצה ב-22 אלף שקל


10.11.2015 | עו"ד נעמה זינגר

ביהמ"ש קבע כי הנתבעת לא הוכיחה את אמיתות הפרסומים לפיהם מתקיימת נגד הרשת חקירת מע"מ בגין הנפקת חשבוניות כפולות, המציבה אותה בסכנת קריסה כלכלית, וקיבל את טענת התובעת כי הדברים שנאמרו בפני זכיינים, ספקים וגורמים מסחריים נועדו לפגוע בשמה הטוב ובמוניטין שלה. השופט ארז יקואל: אין לשלול מהתובעת שהיא תאגיד פיצוי רק משום שלא הוכח נזק

בית משפט השלום קיבל בחלקה תביעת לשון הרע שהגישה רשת החנויות "אפרודיטה" נגד חברה שנקשרה עמה בהסכמי זיכיון, בטענה כי זו פרסמה בקרב זכיינים, ספקים וגורמים מסחריים בין היתר כי מתקיימת נגד הרשת חקירת מע"מ בגין הנפקת "חשבוניות כפולות" וכי הרשת בסכנת קריסה כלכלית נוכח החקירה. זאת, באופן המהווה לשון הרע, ועל רקע הסכסוך המשפטי הקיים בין הצדדים.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

לטענת רשת אפרודיטה, זמן קצר לאחר תחילת ההתקשרות החוזית עם הנתבעת, פרסמה האחרונה בעל פה כי הרשת מצויה תחת חקירת רשויות המס, כי התובע המשמש בה כדירקטור ביצע עוקץ וגזל כספים מזכייני הרשת, וכי הרשת מועלת בכספי הזכיינים בסכומים המוערכים במיליוני שקלים. לטענת הרשת, אמירות אלה פורסמו בקרב זכיינים, ספקים, עובדי רשתות וגורמים מסחריים המצויים עמם בקשרים, באופן מתמשך. בכתב התביעה התמקדה הרשת בשני פרסומים – כינוי התובע כגנב, שקרן, רמאי ונוכל, ופרסום לפיו מתנהלת חקירת מע"מ נגד הרשת בגין הנפקת חשבוניות כפולות והרשת מצויה בסכנת קריסה כלכלית כתוצאה מכך. פרסומים אלה, לטענת התביעה, הם שקריים ונועדו לחבל בפעילות הרשת ולפגוע בפרנסתה ובשמה הטוב.

הנתבעת הכחישה את האמירות הנטענות ולחילופין טענה כי אלו חוסות תחת הגנת אמת בפרסום. בפרט טענה הנתבעת כי היחסים בין הצדדים הטילו עליה חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את הפרסומים וכי הם נעשו לצורך הגנה על עניין אישי כשר שלה. עוד נטען כי לא נגרם לרשת כל נזק, וכי על פי החוק, בהיותה תאגיד, הרשת אינה זכאית לעתור לפיצויים אלא אם נגרם לה נזק, דבר שלא הוכח ולא נטען.

השופט ארז יקואל קיבל את התביעה בחלקה אך קבע כי אין בפרסום הראשון משום לשון הרע. השופט ציין כי אין בגידופים וקללות כדי להוות בהכרח לשון הרע, וכי על פי הפסיקה אלו יוכרו כלשון הרע בנסיבות מסוימות, לפי טיב ההתבטאות, קהל השומעים, זהות הצדדים וההקשר שבו נאמרו הדברים. במקרה זה, ציין השופט כי הביטויים מושא הפרסום נאמרו בשיחות אישיות שניהלה הזכיינית מול אדם אחד ולא בפני קהל רחב, כפרסום בכיכר העיר וכלפי כולי עלמא. כן נקבע כי ביטויים אלו נאמרו לצד פירוט הסכסוך כולו וכי ניתן להניח כי הנמען לביטויים עשוי היה להתרשם בנקל כי מדובר בדעתה הסובייקטיבית של הנתבעת על התובע, הנשמעת במסגרת הסכסוך המתמשך והידוע ביניהם. עוד נקבע כי בשים לב שהפרסום הראשון נעשה במסגרת מעגל חברתי-עסקי מצומצם של הרשת, ספקיה וזכייניה, שאיתם לתובע קיים שיח ישיר ותדיר, קיימת היכולת לצדדים לברר את הנדרש ולהציב דברים על דיוקם. אשר על כן נקבע כי יש לדחות את הטענה כי יש בפרסום הראשון כדי להרחיק ספקים, זכיינים ואנשי עסקים אחרים מלהתקשר עם הרשת ויש  לדחות את הטענה בדבר היותו של הפרסום הראשון לשון הרע.

מנגד, נדחתה טענת הנתבעת באשר ללגיטימיות הפרסום השני, לפיו מתנהלת חקירת מע"מ נגד הרשת בגין הנפקת חשבוניות כפולות, אשר מציבה אותה בסכנת קריסה כלכלית. השופט קבע כי פרסום זה אינו תלוי במערכת היחסים בין הצדדים, אלא דווקא בפעילותה האינדיבידואלית של הרשת מול רשות המיסים, כשלפעילות זו השפעה מכרעת על אחריותה הפלילית כחברה. בפרסום יש כדי להעמיד את הרשת תחת מעטה שלילי של חוסר יציבות עסקית, ולפגוע בשמה הטוב ובמוניטין, ומשכך יש בו כדי להוות לשון הרע.

השופט דחה את הטענות להחלת הגנת אמת בפרסום וקבע כי הנתבעת לא הוכיחה כי נוהלה חקירת מע"מ נגד הרשת ועל כן כי לא התקיים האלמנט הנדרש לקיומה של ההגנה – אמיתות דבר הפרסום. ביחס להגנת תום הלב, דחה השופט את טענת הנתבעת כי  היא פרסמה את הפרסום השני רק בכדי להגן על שמה הטוב ועל עסקיה מפני לשון הרע שפורסם נגדה על ידי הרשת קודם לכן, מאחר שלא הוכח כי הרשת פרסמה דברי בלע על הנתבעת ביחס למצבה הכלכלי, לעסקים עמה ולאיתנותה הכלכלית.

בסוגיית הפיצויים הבהיר השופט יקואל כי אין לשלול פיצוי מהתובעת שהיא תאגיד רק משום שלא עלה בידה להוכיח את נזקה, ויש להורות על תשלום פיצויים בסך של 22 אלף שקל.

 

ת"א 5437-08-13

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה