אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > נדחתה תביעה נגד בנק לאומי בטענה להתנהלות קלוקלת שהובילה למימוש נכס

נדחתה תביעה נגד בנק לאומי בטענה להתנהלות קלוקלת שהובילה למימוש נכס


02.11.2015 | עו"ד נעמה זינגר

ביהמ"ש המחוזי דחה תביעת פיצויים שהגישו לקוחות הבנק בטענה לגביית ריביות ועמלות גבוהות על אשראי שלא כדין ופתיחת הליכי הוצל"פ שהובילו בסופו של דבר למימוש נכס המגורים המשועבד. השופט אליהו בכר קבע כי הבנק גילה אורך רוח כלפי לקוחותיו, חרף התנהלותם הבלתי סבירה ואי עמידתם בהתחייבויות להסדר החובות, עד אשר פעל למימוש הבטוחה

בית המשפט המחוזי דחה תביעת פיצויים שהגישו לקוחות בנק לאומי בטענה כי התנהלות הבנק בניהול חשבונותיהם העסקיים הובילה למימוש ביתם ששימש בטוחה לחובותיהם. השופט אליהו בכר קבע כי הבנק גילה אורך רוח כלפי לקוחותיו חרף התנהלותם הבלתי סבירה ואי עמידתם בהתחייבויותיהם להסדר החובות, עד אשר פעל למימוש הבטוחה, בהסכמה ובהתאם לדו"ח השמאי.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובעים החזיקו בבעלותם שלוש חנויות למכירה קמעונאית וסוכנויות למכירה של מותגים מובילים בתחום האופנה וניהלו את חשבונותיהם, הן העסקיים והן הפרטי, בבנק לאומי. בתביעה שהגישו נגד הבנק טענו התובעים לנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלות הבנק מולם לאורך השנים, עת ניהלו אצלו חשבונותיהם ועד ליום שבו מימש את ביתם ששימש כבטוחה לחובות. לטענתם, נוכח פעילותם העסקית אשר הניבה רווחים נאים, העניק להם הבנק בחשבונות השונים אשראים בסכומים של מאות אלפי שקלים. ואולם, לשיטתם, בניגוד להתחייבות הבנק ולחובתו כי האשראי בחשבונות יועמד באופן מוסדר ובהלוואות, הוא נמנע מלעשות כן תוך שהוא מותיר את מרבית האשראי בחשבון העו"ש הדביטורי וחייב על כן את החשבון בריביות גבוהות מעבר למקובל ולמוסכם.

בפרט טענו התובעים כי לצורך קבלת אשראי נוסף לחברות, הם נענו לדרישת הבנק ושעבדו את זכויותיהם החוזיות בבית המגורים שבבעלותם. לטענתם, עקב השעבוד האמור, העמיד הבנק לצורכי עסקיהם אשראי בסך כ-1.7 מיליון שקל אך ניצל לרעה את תלותם באשראי זה בניהול עסקיהם, וגבה מהם ריביות גבוהות ועמלות בהיקפים גדולים במטרה למקסם את רווחיו שלא כדין. כן נטען כי הבנק יכול היה להעמיד לתובעים אשראי לתובעים בצורה מסודרת כהלוואה הנושאת את הריבית הרגילה הנהוגה בבנק לאשראי המובטח, אך במקום זאת הוא חייב את החשבון בריבית פיגורים, בריבית חריגה, בהפרשי הצמדה ובעמלות בשיעור של מאות אלפי שקלים באופן שאינו מחויב המציאות. לטענת התובעים, נוכח חובותיהם כאמור, הגיש להם הבנק שטרי משכנתא החתומים על ידו ללא הגבלה, אולם משהם סירבו לחתום על השטרות, החל הבנק לפרוע שיקים בחשבונם ופתח נגדם הליכי הוצל"פ אשר הובילו בסופו של דבר למימוש נכס מגוריהם המשועבד. אשר על כן טענו התובעים כי על הבנק לפצותם במלוא נזקם ולהעמידם במצב בו היו אלמלא היפר את חובותיו ופעל בניגוד לדין.

הבנק עתר מנגד לדחיית התביעה על הסף מחמת השתק ומניעות לאור אי עמידת התובעים בהסכמים שנחתמו. לגופו של עניין טען הבנק כי התובעים ניהלו את חשבונם בצורה בעייתית, לא עמדו בהתחייבויותיהם ואף לא דאגו לביטחונות מספקים. בפרט נטען כי הצדדים ניהלו משא ומתן ארוך לפירעון החוב ללא הליך משפטי, וכי במסגרת הסכם הפשרה שנחתם סוכם כי יתרת החובות וההתחייבויות תסולק, תוך התחייבות התובעים ברשימת משכנתא על הנכס לטובת הבנק. כן נטען כי משהתובעים לא עמדו בהתחייבותם לסילוק יתרת החובות, חרף האורכות שניתנו, הנכס נמכר כדין במסגרת הליך כינוס נכסים.

השופט אליהו בכר דחה את התביעה וציין כי במסגרת בקשתם לגריעת שיקים התובעים ויתרו על כל הטענות כלפי הבנק הקשורות להגבלת חשבונם ועל כן הם מנועים ומושתקים כעת מלטעון בעניין זה. עוד התייחס השופט להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים להסדר החוב וקבע כי העיון בו מעלה כי בין הצדדים סוכם בין היתר שהתובעים יוותרו על כל טענותיהם נגד הבנק בכל הקשור למשכנתא ולשיעור חובותיהם. השופט הוסיף כי יש לדחות בעניין זה את טענת התובעים כי הבנק ניהל עמם משא ומתן בחוסר תום לב, בכפיה ותוך ניצול מצוקתם, וכי הם הוטעו על ידו לחשוב כי הסכם הפשרה אינו חוסם את טענתם לפיה הבנק סיכל ומנע מהם כל אפשרות לפרוע את מלוא החוב המובטח בשעבוד. השופט הבהיר כי משהתובעים לוו בעורך דין לאורך כל ניהול המשא ומתן, אין לומר כי הבנק עשה דבר מה העלול להטעות או כי הוא דחק בהם לחתום על הסכם המקפח את זכויותיהם.

ביחס לטענת הכפייה בפרט נקבע כי לא נטען וגם לא הוכח שהבנק איים על התובעים או עשה שימוש בכוח על מנת להחתימם על הסכם הפשרה, וכי התנהלות הבנק כלפי התובעים מגלה דווקא אורך רוח לאורך השנים שבה לא עמדו התובעים בהתחייבויותיהם.

השופט בכר קבע עוד כי ככלל, אין זה מחובתו של הבנק להעניק אשראי ובידיו הזכות להחליט על כך לפי שיקול דעתו ולפי מצבו העסקי של הלקוח, כמו גם הזכות להבטיח את החזר כספו. במקרה זה קבע השופט כי התובעים נטלו אשראים גבוהים ללא בטחונות מספקים, מה שהצדיק את דרישת הבנק לבטוחה נוספת בדמות משכון הנכס. נקבע כי משהתובעים התחייבו בתצהיר לרשום משכנתא על הנכס אך לא עשו כן לאורך שנים רבות, יש לראות בכך שיקול לגיטימי לאי מתן אשראי כדי מלוא שיעור הבטוחות כפי המבוקש. מעבר לכך, נקבע גם כי לא הוכחה התחייבות כלשהי למתן אשראי מצד הבנק ללא הבטוחות שנדרשו מהתובעים. בפרט נקבע כי בנסיבות שבהן התובעים לא עמדו בהתחייבויותיהם לרישום המשכנתא על המקרקעין, לא הוכח שהבנק מימש את הנכס ללא כל הצדקה והוא נמכר בהסכמת התובעים ובהתאם לשמאות.

 

ת"א 39720-12-11

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

עובדת ניקיון בת 72 תובעת את בנק הפועלים: נתנו לבני אשראי במיליוני שקלים

 

ביקורת קשה של ביהמ"ש על דיסקונט בגין מתן אשראי ללא ביטחונות לאיש עסקים

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.