אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > שכן שהשמיע מוזיקה בעוצמה חריגה חרף תלונות והתערבות המשטרה יפצה ב-27 אלף שקל

צילום: Getty images Israel

שכן שהשמיע מוזיקה בעוצמה חריגה חרף תלונות והתערבות המשטרה יפצה ב-27 אלף שקל


29.10.2015 | עו"ד לילך דניאל

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את גרסת התובעים לגבי עוצמת הרעש, הגורמת לטענתם לרעידת קירות, לנזק בריאותי ולחרדה ודחה את גרסת הנתבע כי הוא "נוהג לשמוע שירי ארץ ישראל היפה" בעוצמה סבירה. עוד הוכח כי על אף תלונות רבות שהוגשו למשטרה, קנסות ואף החרמות ציוד, הנתבע גילה אדישות כמעט מוחלטת למצוקת התובעים וסבלם

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתם של בני זוג נגד שכן המתגורר בדירה הסמוכה וחייב אותו לפצותם בסכום של 27,500 שקל בגין מוזיקה בעוצמה חזקה וחריגה הבוקעת מביתו וגורמת להם סבל רב. בית המשפט דחה את גרסת הנתבע כי הוא "נוהג לשמוע שירי ארץ ישראל היפה" בעוצמה סבירה והתרשם כי התובעים באמת ובתמים סובלים מהרעש החריג שנמשך על אף תלונות רבות שהוגשו למשטרה, קנסות ואף החרמות ציוד. עוד נקבע כי מדובר במקרה השונה ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה בהם לא היה לגורם האחראי על הרעש שליטה ישירה ופשוטה בו, וכי היה על הנתבע להפחית את מידת הרעש ולהקפיד בזכויות התובעים בקלות רבה בלא שהיה בכך כדי לגרוע מהנאתו מהמוזיקה.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובעים והנתבע הם שכנים שהתגוררו באותה קומה בבניין דירות בבת ים, כאשר חדר השינה של דירת התובעים גבל בדירת הנתבע. לטענת התובעים, במשך כשמונה חודשים נהג הנתבע להשמיע מוזיקה חזקה ברמקולים עוצמתיים אשר הסבה להם סבל בל יתואר, אך חרף בקשותיהם ולמרות התערבות המשטרה אשר אף הזהירה את הנתבע מספר פעמים – הוא לא חדל מכך. עוד הוסיפו התובעים כי נכון למועד הגשת התביעה הגישו ארבע תלונות במשטרה ופנו אליה כחמישים פעם בטלפון, אך ללא הועיל. לטענתם, מדובר ברעש בלתי נסבל הגורם לרעידת קירות, רצפות ותקרות בדירתם. כן הוסיפו כי הרעש השפיע לרעה על מצב בריאותו של התובע, פגע בשנתם ובמנוחתם, גרם להם כאבי ראש וכאבי אוזניים, וכן לדפיקות לב מהירות וחרדה.

לכתב התביעה צורפה גם תלונה שעליה חתומים התובעים ושכן נוסף. נוכח האמור, עתרו התובעים לפיצוי בסך של 33,800 שקל.

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע באופן כללי וגורף את ההתנהגות שיוחסה לו וטען כי התובעים אמנם נוהגים להתקשר למשטרה ולהתלונן עליו תדיר, אך עצם הגשת תלונה אינה מעידה כשלעצמה כי היא מוצדקת. בנוסף, צירף הנתבע אישור חתום מטעם שלוש שכנות המתגוררות בבניין שבו נכתב כי הוא אינו מפעיל קריוקי ואינו מקים רעש שגורם לטרדה.

השופט טל חבקין קיבל את התביעה וקבע כי אף שהתובעים לא הביאו ראיות שהיה ביכולתם להציג, כגון עדויות השוטרים שטיפלו באירועים או הצגת הקלטות של הרעש, הם עמדו בנטל להציג "מסה קריטית" של ראיות המטה את הכף לטובת קבלת גרסתם. לדעת בית המשפט, מחומר הראיות עלה כי במשך תקופה ארוכה סובלים התובעים מרעש חזק הבוקע לפרקים מדירתו של הנתבע וכי הם הגישו לא פחות מחמש תלונות במשטרה וטלפנו אליה עשרות פעמים אם לא למעלה מכך. גם הנתבע אישר שהתובעים נוהגים להתקשר למשטרה כמעט מדי יום ובדוחות הפעולה שהוגשו תיארו השוטרים את המוזיקה במילים "רעש חזק מאד", "מוזיקה בווליום לא סביר במיוחד בשעות מנוחה", "מוזיקה רועשת באופן חריג" ועוד. מעבר לכך על הנתבע הוטלו קנסות לפחות פעמיים, הציוד שלו הוחרם וגם מנהל יחידת השיטור העירוני בעיר העיד כי מדובר במקום שעשה צרות תקופה ארוכה והתקבלו לגביו הרבה תלונות על הפרעות בשעות המנוחה.

השופט התייחס גם לעדותם של התובעים וקבע כי נראה שאין מדובר במקרה טיפוסי של סכסוך שכנים שהסלים, אלא במצב שבו ניסו התובעים, אלא במצב שבו ניסו התובעים – אנשים נורמטיביים החפצים לחיות בשלווה ולהימנע מעימותים –לרתום את רשויות אכיפת החוק לעזרתם לשם טיפול במטרד ממשי שנוצר. לשיטתו של השופט, התובעת לא נקטה לשון הגזמה ואישרה שבתקופות מסוימות הייתה "רגיעה" ולא נדרשו פניות למשטרה, והוסיפה כי פעלה בהתאם להנחיות המשטרה והתקשרה לבקש סיוע בחלק מהמקרים שבהם גרם הנתבע לרעש בלתי סביר. עוד ציין בית המשפט כי אם התלונות של הנתבעת והדיווחים למוקד 100 היו מופרכים או בלתי מבוססים, השוטרים או מי מהם היה מציין זאת בדוח הפעולה. לפיכך, נקבע כי הרושם הברור המתקבל ממכלול החומר שהוצג הוא שיש דברים בגו, אך המשטרה החליטה שלא לחקור ולא הוצג תיעוד לטיפול במישור הפלילי מעבר לדוח אחד או שניים.

בכל הנוגע לגרסת הנתבע, ציין בית המשפט כי הוא לא נתן מענה הולם לחומר הראייתי שהוצג וגרסתו הייתה מיתממת וחסרה. כך, טען הנתבע כי הוא נוהג לשמוע "שירי ארץ ישראל היפה" בעוצמה סבירה וכי התובעים סובלים מרגישות יתר. בית המשפט דחה גרסה זו וקבע כי היא עומדת בסתירה חזיתית לראיות ולעדותה של התובעת שנמצאה מהימנה. מלבד זאת, הנתבע לא הצביע על כל סיבה שהתובעים יעלילו עליו עלילות שווא וינסו לפגוע בו לחינם.

על יסוד האמור, קבע בית המשפט כי מתקיימים במקרה דנן יסודותיה של עוולת מטרד ליחיד. לשיטתו, קשה לחלוק על כך שמוזיקה הנשמעת למרחוק בקולי קולות מפריעה לשימוש סביר בדירת מגוריו של אדם כמעט לכל פעילות המצריכה העמקה וריכוז. כך, רעש בלתי סביר מפריע לקריאה, לכתיבה ולצפייה, למנוחה ולשינה והוא חודר לתוככי הטריטוריה האישית של הפרט ומשבש את אורחות חייו. לא זו אף זו, הדבר נכון במיוחד כשמדובר באדם כמו התובע, שאינו בקו הבריאות וסובל מכאבים כרוניים, ובאישה דוגמת התובעת הנוהגת לעבוד בין היתר מהבית. עוד הוסיף בית המשפט כי עדותם של התובעים לפיה המוזיקה הייתה כה חזקה עד שנאלצו לעבור ללון בסלון – לא נסתרה. לאור האמור, נקבע כי בכך שהנתבע הפעיל מוזיקה רועשת לעתים קרובות, לרבות בשעות מנוחה, עיוול כלפי התובעים בעוולת מטרד ליחיד.

עוד ציין השופט חבקין כי לשיטתו, מדובר בעוולה בנסיבות חמורות למדי, שכן בתלונה הראשונה שהגישה למשטרה טענה התובעת כי משך חודשים ארוכים היא ניסתה לגרום לנתבע להנמיך את עצמת המוזיקה ואף הציעה לממן עבורו אזניות. משניסיון זה לא צלח, החלו התובעים להגיש תלונות למשטרה ולטלפן למוקד 100 בבקשות חוזרות ונשנות לסיוע בעוד הנתבע מצדו מגלה אדישות כמעט מוחלטת למצוקת התובעים ולפניותיהם. גם אזהרות המשטרה, שבעה ביקורי שוטרים בדירתו, עיכובו בתחנה, החרמה זמנית של הציוד, ושני קנסות לפחות שהוטלו עליו – לא גרמו לנתבע לשפר את דרכיו.

נוסף על כך, אין מדובר בפעילות חיונית הדרושה לפרנסתו של הנתבע אלא היא נועדה להנעים את זמנו ושניתן היה להפיק ממנה הנאה במידה פחות או יותר זהה מבלי לפגוע בתובעים. בכך, נקבע, שונה המקרה דנן ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה כגון מפוח לפינוי גזם שלא ניתן להחליש את מידת הרעש הבוקע ממנו, רעש שנבע מבניית בניין סמוך, הפעלת מזגן מרעיש, רעש שנגרם ממנוע של מעלית ועוד. לדעת בית המשפט, בכל המקרים הללו לא היה לגורם האחראי על הרעש שליטה ישירה ופשוטה בו, והפחתתו הייתה כרוכה בקושי מסוים או בהפחתת רמת פעילות מועילה. במקרה זה, הנתבע היה יכול להפחית את מידת הרעש ולהקפיד בזכויות התובעים בקלות רבה בלא שהיה בכך כדי לגרוע במידה רבה מההנאה מהפעילות והיה עליו לנהוג כך כשנתבקש בלא צורך להגיע עד הלום.

נוכח ריבוי המקרים והישנותם חרף אזהרות המשטרה והקנסות שהוטלו, ועקב אדישותו המתמשכת של הנתבע לסבלם של התובעים והעובדה שהיה באפשרותו למנוע את המטרד בקלות – פסק בית המשפט לתובעים פיצוי בסך של 27,500 שקל בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם וכן הוצאות משפט בסך של 2,500 שקל.

ת"ק 33989-10-14

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.