אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > בג"ץ נגד ההשתמטות בנות משירות צבאי מטעמי דת: "הגיוס אינו תוכנית כבקשתך"

חיילות. צילום: דובר צה"ל

בג"ץ נגד ההשתמטות בנות משירות צבאי מטעמי דת: "הגיוס אינו תוכנית כבקשתך"


19.10.2015 | עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש הבהיר כי רשויות הגיוס אינן מהוות חותמת גומי ואין לפטור מועמדת מחובת השירות כאשר ברור כי התצהיר שהגישה שקרי. השופט יצחק עמית מתח ביקורת על העותרת, שגילתה בקיאות מביכה בענייני דת, וציין כי נראה שלא הכרה דתית מונעת ממנה להתגייס אלא ההכרה כי באמצעות תצהיר כוזב היא יכולה לחסוך שנתיים יקרות מחייה

בג"ץ דחה את עתירתה של מועמדת לשירות ביטחון שביקשה להעניק לה פטור מגיוס מטעמים שבהכרה דתית, וקבע כי אין לקבל את העמדה שלפיה עצם הגשת תצהיר אודות ניהול אורח חיים דתי מעקרת לחלוטין את שיקול הדעת הנתון לרשויות הגיוס במתן הפטור. השופט ענת ברון קבעה כי כאשר ברור שהתצהיר כוזב, כמו במקרה זה, רשויות הגיוס אינן מהוות "חותמת גומי" ואין לפטור את המועמדת לגיוס מחובת השירות. השופט עמית מתח ביקורת על העותרת וציין כי התנהלותה מלמדת על תפיסה כי הגיוס לצה"ל הוא "תוכנית כבקשתך" וכי דומה שלא הכרה דתית מונעת ממנה להתגייס אלא ההכרה כי באמצעות תצהיר כוזב היא יכולה לחסוך שנתיים יקרות מחייה.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

חוק שירות ביטחון מעניק לשר הביטחון סמכות כללית ליתן פטור משירות צבאי לפי שיקול דעתו וכן קובע הוראות פטור ייחודיות, בהן פטור מחמת גיל, פטור לאישה הרה או אם לילד, פטור לאישה נשואה ופטור לאישה "שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות ביטחון". עוד נקבעה הוראת פטור נוספת למועמדת שהצהירה בכתב בפני שופט או דיין כי היא מנהלת אורח חיים דתי.

העותרת היא ילידת 1996 שלמדה לימודים תיכוניים במכללה טכנולוגית של חיל האוויר במסלול לימודים המכונה שוחרוּת, המתייחד בכך שהוא מכין את התלמידים לשירות בצה"ל. בתחילת הלימודים חתמו העותרת והוריה על התחייבות בכתב לפיה העותרת תשלים את לימודיה במסלול השוחרוּת, תתגייס לצה"ל, ובתום שירות החובה אף תמשיך לשירות קבע.

לדברי העותרת, כאשר היא הייתה בכיתה י"ב היא החלה בתהליך של התקרבות לדת ולאחר שהוצא לה צו גיוס הגישה ללשכת הגיוס תצהיר לפיו היא מנועה מלשרת בצבא מטעמים שבהכרה דתית. בהמשך לכך זומנה העותרת לריאיון בלשכת הגיוס שבמהלכו נבדקה מידת שליטתה בענייני דת, כאשר לגישתה היא עמדה בו בהצלחה מלאה. במקביל, ומתוך חשש כי בקשתה לפטור לא תתקבל בשל חריגה מהמועדים שנקבעו בתקנות, הגישה העותרת בקשה לפטור גם מטעמים שבהווי משפחתי דתי. לאחר שמועד גיוסה נדחה, הגישה העותרת בקשה נוספת לפטור מטעמים שבהכרה דתית – הפעם בדואר רשום. לאחר שהודע לה כי לא תוכל לעתור בו זמנית לשני הפטורים, הודיעה העותרת כי היא עומדת על זכותה לפטור מטעמים שבהכרה דתית אולם לא נשלחה לה תעודת פטור ואף פניות מטעמה לרשויות הגיוס לא הועילו.

לאור האמור, עתרה הצעירה לבג"ץ וטענה כי מאחר שהגישה לרשויות הגיוס תצהיר ערוך לפי התקנות, שומה היה עליהן להנפיק לה תעודת פטור מטעמים שבהכרה דתית, כאשר לא נתונה להן סמכות להפעיל שיקול דעת ולסרב לבקשתה בנדון.

לא מכירה את הברכות, לא שומרת נגיעה

השופטת ענת ברון דחתה את העתירה וקבעה היא הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, הנובע מכך שהעותרת הסתירה מבית המשפט את העובדה שהיא לא שיתפה פעולה עם ניסיונות רשויות הגיוס לזמנה לצו ראשון. עוד צוין כי העותרת זומנה פעם אחר פעם ללשכת הגיוס אך בכל אחת ואחת מהפעמים היא עשתה דין לעצמה ולא התייצבה – אף לא לאחר שהוצאה נגדה פקודת מעצר. אם לא די בכך, לאחר שקיבלה לידיה את צו הגיוס היא לא התייצבה, ולמעשה הפעם היחידה שבה התייצבה בלשכת הגיוס הייתה במועד שבחרה על דעת עצמה ללא תיאום מוקדם.

לגופו של עניין, ציינה השופטת ברון כי בניגוד לפטורים אחרים לפי חוק שירות ביטחון, הפטור מטעמים שבהכרה דתית אינו נתון לשיקול דעתה של ועדת פטור כלשהי אלא מותנה לכאורה אך ורק במילוי הפרוצדורה שבתקנות בדבר הגשת תצהיר. משכך, מתעורר חשש מפני תופעה של השתמטות מגיוס בקרב נשים שאינן דתיות, באופן היוצר אפליה בין הנשים המחויבות לשרת שירות צבאי. לדעת השופטת, אין לקבל את העמדה שלפיה עצם הגשת התצהיר מעקרת לחלוטין את שיקול הדעת הנתון לרשויות הגיוס במתן הפטור. כאשר נקבע בחוק שקבלת הפטור מותנית בהגשת תצהיר, החזקה היא שמדובר בתצהיר אמת בלבד וכי אין מטרתו של החוק ליתן יד לתצהיר שקר. מסירת תצהיר שקר לגורם מוסמך מהווה עבירה פלילית שבצדה שלוש שנות מאסר, וכי הדבר אף יביא לבטלותו של הפטור מעיקרו. פרט לזאת, אחת החובות הבסיסיות החלות על כל אזרח במדינה ביחסיו עם הרשות המנהלית היא החובה שלא להונות או לרמות את הרשות. לסיכום נקודה זו קבעה השופטת כי התצהיר אינו עניין טכני או פרוצדורלי גרידא, ומשכך כאשר ברור כי התצהיר כוזב – אין לפטור את המועמדת לגיוס מחובת השירות.

במקרה זה צוין כי לא רק שבעת הגשת הבקשה לפטור העותרת למדה בבית ספר חילוני, אלא שבקשתה הראשונה אף הוגשה באיחור, ולכן פעלו רשויות הגיוס לזמן אותה לבירור. זאת ועוד, בסיכום הריאיון שנערך לה נכתב כי אף שלדברי העותרת היא דתייה מזה כחצי שנה, היא לא עברה ללמוד בבית ספר דתי, אינה שומרת נגיעה ויש לה חבר. עוד נכתב בין היתר כי העותרת אינה נוהגת לברך לאחר הארוחה, אינה יודעת מהי הברכה על הדלקת נרות, לא הולכת לבית כנסת, אינה יודעת מה ההבדל בין קידוש ביום שבת לקידוש ביום שישי ועוד. לפיכך, הבהירה השופטת, הבירור העלה תמונה עגומה למדי באשר למידת בקיאותה של העותרת בענייני הדת וספק ממשי בנוגע לכנות הצהרתה שלפיה טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה לשרת בצה"ל.

מקצה שיפורים בדרך לפטור

לתגובת המשיבים לעתירה צורפו תמונות שפורסמו על ידי העותרת ובן זוגה ברשת הפייסבוק, המעידות שכבר מעת הגשת הבקשה הראשונה לפטור היא אינה מקיימת אורח חיים דתי. כך, צוין כי מדובר במספר תמונות בהן מצולמת העותרת בביקיני ובלבוש אחר שאינו תואם אורח חיים דתי, וכן בתמונות אחרות אשר צולמו בשבת שבהן היא נראית נוסעת ברכב, סועדת במסעדה, רוחצת בחוף הים וכד'. תמונות אלו, כשהן מצטרפות לחוסר ההתמצאות שגילתה העותרת בענייני הדת בריאיון שנערך לה בלשכת הגיוס, מלמדות לדעת בית המשפט כי תצהירה שניתן לשם קבלת הפטור מטעמים שבהכרה דתית לא היה תצהיר אמת ולכן המשמעות היא שהעותרת אינה זכאית לפטור משירות צבאי, אפילו אם הייתה מגישה את התצהיר במועד. הדברים אמורים שבעתיים שעה שמדובר במי שלמדה במסלול של שוחרוּת על חשבון הצבא והתחייבה לא רק לשרת שירות צבאי מלא אלא אף להמשיך לשירות קבע בצה"ל.

בהמשך התייחסה השופטת ברון להתנהלות העותרת בעצם הגשתן של בקשות "חלופיות" לפטור, וציינה כי מדובר בהתנהלות לקויה על פניה שאף מעוררת תמיהה בנוגע לאמיתות ההצהרות שביסוד הבקשות. בנוסף, מדובר בניסיון של העותרת לערוך "מקצה שיפורים" בבקשתה שנדחתה לקבל פטור מטעמים שבהכרה דתית – וזאת תוך ניצול לרעה של הדחייה בגיוס שניתנה לה על מנת לאפשר לה למצות את הליכי הפטור מטעמים שבהווי משפחתי דתי. לדעת השופטת, גישתה של העותרת שלפיה עם דחיית מועד הגיוס נפתח הפתח לעתור מחדש לקבלת הפטור, מרוקנת מתוכן את ההסדר שנקבע בתקנות ומסכלת את היכולת של רשויות הגיוס לתכנן את היקף כוח האדם מראש. יתרה מכך, מקצה שיפורים שכזה מפלה לטובה את המועמדת שגיוסה נדחה על פני מועמדות אחרות שבקשתן לפטור סורבה.

לתוצאה האמורה של דחיית העתירה הצטרפו גם הנשיאה מרים נאור והשופט יצחק עמית, אשר הוסיף כי לשיטתו התנהלותה של העותרת מלמדת על תפיסתה כי הגיוס לצה"ל הוא "תוכנית כבקשתך", וכי היא רשאית לעשות דין לעצמה ולהתייצב או שלא להתייצב בלשכת הגיוס על פי רצונה שלה. עוד הוסיף כי אל מול בנות רבות המשרתות בתפקידים שונים במשך שנתיים-שלוש ואף מבצעות שנת שירות, מצערת התופעה שאותה מייצגת העותרת של "התחזקות" ו"התקרבות" לדת כשם קוד להתחמקות ולהשתמטות. לדעת השופט עמית, דומה כי לא הכרה דתית מונעת מהעותרת להתגייס אלא ההכרה כי באמצעות תצהיר כוזב היא יכולה לחסוך שנתיים יקרות מחייה בהן תעשה לעצמה ולביתה, כל זאת לאחר שניצלה עד תום את מסלול הלימודים המיוחד שהעמיד הצבא לרשותה במכללה הטכנולוגית של חיל האוויר. לבסוף ציין השופט עמית כי לטעמו טוב תעשה הרשות אם לא תעצום עיניה מתרמית ומתצהירי כזב, אלא תפעל באופן יזום לביעור התופעה כך ששירות החובה בצה"ל לא ייעשה פלסתר.

 

בג"ץ 739/15

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה