אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > העליון: הסכמי הלוואות בין חברה לציבור מהווים סדרה ומחייבים בפרסום תשקיף

צילום: istock

העליון: הסכמי הלוואות בין חברה לציבור מהווים סדרה ומחייבים בפרסום תשקיף


15.10.2015 | עו"ד נעמה זינגר

ביהמ"ש קיבל את ערעורה של רשות ני"ע נגד הקביעה כי הסכמי ההלוואות השונים שנחתמו בין חברה המבקשת מימון לפרויקט בנייה באמצעות הלוואות, לבין הציבור המלווה אינם סדרה אחת של ניירות ערך. השופט אליקים רובינשטיין קבע כי המתווה המוצע של הסכמי ההלוואה השונים כולל חמש סדרות שונות, ולכן קמה חובת פרסום תשקיף לגבי המכלול

בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של הרשות לניירות ערך נגד הקביעה כי הסכמי ההלוואות השונים אשר נחתמים בין חברה המבקשת להשיג מימון לפרויקטים בנייה באמצעות הלוואות מן הציבור לבין הציבור המלווה אינם מהווים סדרה אחת של ניירות ערך המחייבים בפרסום תשקיף. המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין קבע כי כל קבוצת הסכמי הלוואה מהווה בפני עצמה "סדרה", כמשמעות המונח בחוק נירות ערך, המחייבת בפרסום תשקיף.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

החברה המשיבה, קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים, אשר יוזמת פרויקטים לבנייה, ביקשה להשיג את המימון הנדרש לה על ידי הלוואת כספים מן הציבור. נוכח האמור פנתה החברה לרשות לניירות ערך לקבלת התייחסותה לשאלה האם צורת מימון זו מהווה מכירת ניירות ערך לעניין חובת פרסום תשקיף, המעוגנת בסעיף 15 לחוק ניירות ערך, בשים לב להגדרת החוק נייר ערך כ"תעודות המונפקות בסדרות". החברה אשר ביקשה להימנע מההוצאות הכרוכות בפרסום תשקיף, טענה כי אין מדובר ב"תעודות המונפקות בסדרות" אלא בשורה של הסכמים נפרדים עם כל מלווה בנפרד. חרף האמור, קבעה הרשות כי הסכמי ההלוואה מהווים ניירות ערך המחייבים פרסום תשקיף.

בעקבות החלטת הרשות ביקשה החברה למצוא הסדר והציעה כי למלווים יוצעו חמש אפשרויות הלוואה, וכי היא תתחייב שלא ללוות כספים ממספר מלוים העולה על 35 בכל אחת מן האפשרויות. כן התחייבה החברה שלא ללוות כספים ממלווה שאינו מיוצג על ידי עורך דין. הרשות השיבה למתווה המוצע כי הסכמי ההלוואה עדיין מהווים ניירות ערך המחייבים פרסום תשקיף, בנימוק כי השוני בין האפשרויות השונות אינו מהותי דיו כדי להוציא את ההלוואות מגדר "סדרה", המהוה חלק חיוני בהגדרת "ניירות ערך".

נוכח המחלוקת בדבר פרשנות המונח "סדרה", הגישה החברה עתירה מנהלית.  בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה, בעיקר תוך הסתמכות על הגדרתו מכבר של הנשיא שמגר, לפיה "תכונתה של סדרה היא שהיא מתייחסת לשורה של ניירות, שהן יותר מאחת, שהן שוות מעמד ודרגה לעניין תשלום וערובה לתשלום ואשר יש תקרה למספרן הכולל".  נקבע כי  הסכמי ההלוואה בנדון יוצרים רמת סיכוי וסיכון שונה לכל מלווה, ולפיכך אינם "שווי מעמד ודרגה". בין נימוקי בית המשפט הודגשה יכולתם של המלווים לנהל משא ומתן על תנאי ההלוואה, באופן המטה את הכף נגד הגדרת הסכמי ההלוואה כ"סדרה".

רשות ניירות ערך ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון, בטענה כי נוכח תכליתם של דיני ניירות ערך, ראוי לפרש את המונח "סדרה" כ"מספר תעודות אשר מקנות זכויות כלכליות דומות, אשר נועדו למטרה השקעה דומה, ומאופיינות בסיכויים וסיכונים דומים, אף אם קיימים ביניהן הבדלים מסוימים". לפיכך, נטען כי יש לראות בכל הסכמי ההלוואה סדרה אחת של ניירות ערך.

לחילופין טענה הרשות כי יש לראות את חמש האפשרויות במתווה שהוצע כחמש סדרות נפרדות של ניירות ערך. לשיטתה, חובת פרסום התשקיף חלה גם בהינתן חמש סדרות שונות שכל אחת מהן אינה נמכרת ליותר מ-35 משקיעים. זאת נוכח סיפת סעיף 15א(א)(1) המבחינה בין "מניות וניירות ערך הניתנים להמרה למניות" לבין "ניירות ערך אחרים", ומורה על מנייתם בנפרד לעניין החרגה מחובת פרסום תשקיף. מכאן נטען כי כל ניירות הערך הבאים תחת הגדרת "ניירות ערך אחרים", גם אם מקורם בסדרות שונות, נמנים יחד לעניין הפטור מחובת פרסום תשקיף. כן נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו, לפיה קיומו של משא ומתן בין החברה למשקיעים הפוטנציאליים מהוה אינדיקציה לכך שאין מדובר ב"סדרה" לעניין חובת פרסום תשקיף.

השופט אליקים רובינשטיין קיבל את ערעורה של הרשות וציין כי אחד הלקחים שנלמדו מהמשבר הכלכלי שפרץ עם קריסת הבורסה האמריקאית היה כי אין להשאיר את שוק ניירות הערך ללא פיקוח ממשלתי. הכלי העיקרי שבאמצעותו נעשה הפיקוח הוא הטלתה של חובת תשקיף קוגנטית.

השופט רובינשטיין התייחס לפרשנות המונח "סדרה" וציין כי משהחוק לא קבע למונח הגדרה מפורשת, על הפסיקה להביא בחשבון את נסיבות המקרה הפרטי על רקע תכלית החוק שהיא הגנה על המשקיעים בשוק, מתוך הבנה שקיימים פערי כוחות בין התאגידים המנפיקים את ניירות הערך לבין הציבור הרחב המשקיע בהם את כספו. במקרה זה, קבע השופט, המתווה המוצע בכללותו אינו מהווה סדרה אחת של ניירות ערך, שכן הוא כולל בתוכו שונות משמעותית, המהווה אינדיקציה להיעדר פערי כוחות בין הצדדים. כאשר בוחנים את המתווה כולו כסדרה אחת של ניירות ערך, ניתן לראות שלמשקיע מרחב תמרון משמעותי אל מול החברה: באפשרותו להגדיל או להפחית את מידת הסיכון שלה ייחשף במהלך השקעתו, תוך שהוא מיוצג על ידי עורך דין.  אולם, לא יהיה נכון לקבוע כי המתווה המוצע אינו כולל סדרתיות כלל. נקבע כי אין די בהסדרי ההלוואות השונות כדי ליצור שונות משמעותית בתוך ההלוואות השונות באותה אפשרות.

משנקבע כאמור כי המתווה המוצע אינו כולל סדרה אחת אלא חמש סדרות שונות, ונוכח התחייבות החברה שלא להתקשר עם יותר מ-35 מלווים בכל אפשרות, נדרש בית המשפט לשאלה האם יש למנות את המשקיעים בסדרות השונות יחד. זאת, לעניין סעיף 15א(א)(1), המחריג מחובת הפרסום ניירות ערך הנמכרים לפחות מ-35 קונים. השופט רובינשטיין קבע כי יש לראות בהסכמי ההלוואה – אף אם מקורם באפשרויות שונות – כמכירה אחת.

כך צוין כי הסכמי ההלוואה נחתמים במסגרת אותה תכנית מימון של פרויקט תמ"א 38 וסוג התמורה המוצע למשקיעים זהה בעיקרו – תשלום סכום כסף בעתיד, וכן תכלית ההלוואות זהה – גיוס הון לשם פרויקט בינוי ספציפי. נוכח האמור נקבע כי המתווה המוצע אינו מהווה סדרה אחת, אלא כל אחת מן האפשרויות הכלולות בו מהווה סדרה בפני עצמה, ומכאן כי קמה חובת פרסום התשקיף לעניין המכלול.

 

עע"מ 7313/14

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה