אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > קיומו של צו איסור פרסום שולל עניין ציבורי לצורך הגנת אמת בפרסום בלשון הרע

צילום: אתר בתי המשפט

קיומו של צו איסור פרסום שולל עניין ציבורי לצורך הגנת אמת בפרסום בלשון הרע


10.09.2015 | עו"ד לילך דניאל

בכיר בעיריית קריית מלאכי תבע את אתר וואלה והעורך הראשי שלו, שהפרו צו פרסום בעניינו ופרסמו את שמו כמי שנעצר בפרשת שוחד ועבירות מין שבה היו מעורבים בכירים בעירייה. ביהמ"ש קבע כי איסור הפרסום מהווה קביעה ברורה וחד משמעית לפיה לא מתקיימת "חובה מוסרית וחברתית" לפרסם נכון לאותה עת

בית משפט השלום קיבל תביעה שהגיש בכיר בעיריית קריית מלאכי נגד אתר "וואלה" והעורך הראשי שלו, וחייב אותם לפצותו ב-50 אלף שקל לאחר שהפרו צו איסור פרסום שהוצא בעניינו ופרסמו בשלוש הזדמנויות שונות את שמו ותפקידו כמי שנעצר בפרשה שעניינה נטילת שוחד ועבירות מין בה היו מעורבים בכירים נוספים בעירייה. בתוך כך, נדרש בית המשפט ליחס שבין צו איסור פרסום להגנת "אמת בפרסום" בלשון הרע, וקבע כי אף שבנסיבות המקרה הפרסומים אכן היו אמת ואכן היה קיים בהם עניין ציבורי – מתקיים מתאם מספק בין המבחנים בשני שדות משפטיים אלו המוביל למסקנה כי קיומו של צו איסור פרסום איין בזמן אמת את רכיב העניין הציבורי נוכח אינטרס מניעת הפגיעה בנסיבות העניין בתובע, באופן השולל את התקיימותה של ההגנה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובע שימש במשך כחמש שנים כמנהל מחלקת כוח האדם בעיריית קריית מלאכי. במאי 2012 נעצרו התובע ובכירים נוספים בעירייה, בהם ראש העיר, על ידי היחידה הכלכלית במשטרת ישראל (לה"ב 433), בחשד לביצוע מעשי שוחד ועבירות מין. צו איסור פרסום גורף הוטל על הפרשה, לרבות על שמותיהם של העצורים. במהלך אותו יום, הובאו העצורים לדיון בבקשת המשטרה להארכת מעצרם אך מאחר שחלקו של התובע היה לטענתו שונה וקל ביחס ליתר, הורה בית המשפט על המשך צו האיסור בעניינו, הארכת מעצרו ביומיים ושחרורו למעצר בית.

לטענת התובע, החברה המפעילה את אתר וואלה והעורך הראשי של האתר הפרו את צו איסור הפרסום בעניינו לפחות שלוש פעמים, תוך פרסום שמו המלא ותפקידו בעירייה, ואגב כך אף ייחסו לו באחד הפרסומים חשד לביצוע עבירת אונס. התובע טען כי בעקבות הפרסומים לעיל הוצפה רשת האינטרנט באזכורים רבים של הפרשה שכללו התייחסות לשמו, והפרשה גם זכתה לסיקור תקשורתי נרחב במשך כחודש ימים.

התובע ציין כי הוא איש משפחה ואב לשלושה ילדים, וכי רעייתו העובדת כמורה ומחנכת בתיכון בעיר נאלצה להתמודד עם הבושה הכרוכה בלעגם של תלמידים ועם שאלות ותמיהות מצד עמיתים למקצוע ותושבים. כן נדרש התובע להסביר למכריו ולאחרים את מצב הדברים ולהתגונן מול האשמות חוזרות ונשנות בדבר מעורבותו בעבירות האונס והשוחד. לאור האמור, עתר התובע לפיצוי בסך של 900 אלף שקל בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות, רשלנות, הפרת חובה חקוקה ועוגמת נפש.

נוסחת איזון אינטרסים

השופטת רונית פינצ'וק אלט קיבלה את התביעה בחלקה וקבעה כי הפרסומים מושא התביעה מהווים פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק. השופטת בחנה את תחולת הגנות החוק, בהן הגנת אמת בפרסום, וקבעה כי בחינת הפרסומים מעלה כי קיימת הלימה בינם לבין המציאות העובדתית כפי שהייתה באותה נקודת זמן, ומשכך מתקיים הרכב הראשון של ההגנה – האמת בפרסום. עוד נקבע כי נוכח נסיבות המקרה ושיקולי מדיניות, אכן מתקיים עניין ציבורי בפרסום, הנובע ומושפע מהעובדה שבעל תפקיד מסוג זה שבו מחזיק התובע נעצר, ועל אחת כמה וכמה בהקשר של פרשה הנמצאת באותה עת באור הזרקורים.

על אף האמור, סברה השופטת כי בנסיבות העניין נדרש דיון נוסף בקיומו של עניין ציבורי, וזאת כתולדה מצו איסור הפרסום שהיה תקף באותה עת ביחס לתובע. השופטת ציינה כי סעיף 70 לחוק בתי המשפט שעניינו "איסור פרסומים" מלמד כי המחוקק העניק לבית המשפט שיקול דעת ליתן צו האוסר על פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, ואף התווה את השיקולים שבגינם ניתן לתת צו מסוג זה ובהם גרימת נזק חמור לחשוד. המחוקק אף הציב נוסחת איזון הקובעת כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום. משכך, הסיקה השופטת, קיימת זהות מסוימת בין מתחם השיקולים לצורך מתן צו איסור פרסום לבין השיקולים שנבחנים לצורך הגנת אמת הפרסום לפי חוק איסור לשון הרע, לעניין קיומו של "עניין ציבורי".

במקרה זה, קבעה השופטת פינצ'וק אלט כי בזמן אמת לא התקיים ה"עניין הציבורי" במידה הנדרשת לצורך דחיית הבקשה לצו איסור הפרסום, אלא זה נסוג מפני אינטרס מניעת הפגיעה בנסיבות העניין בתובע. לאור האמור, הפרסום אינו נכנס לגדר ההגנה של אמת בפרסום.

פרסום ללא כוונת זדון

אשר להגנת תום הלב, ציינה השופטת כי משפרסמו הנתבעים עניין שעליו הוטל צו איסור פרסום ומשמדובר בגוף תקשורת שאמור להיות ער לאפשרות זו ולבדוק אותה – לא מתקיים בהתנהלות זו של הנתבעים תום לב כנדרש, ולכן אין הפרסום נכנס להגנה. השופטת דחתה את טענת הנתבעים כי מוטלת עליהם כגורם עיתונאי או מעין עיתונאי "חובה מוסרית וחברתית" לפרסם ידיעות בעניינים מושא התובענה, וקבעה כי צו איסור הפרסום שהוצא מהווה קביעה ברורה וחד משמעית לפיה לא מתקיימת חובת הפרסום נכון לאותה עת ואף ההיפך הוא הנכון – שבאותו מועד התקיימה חובה הפוכה שלא לפרסם אשר נוצרה בהחלטת בית המשפט וינקה את כוחה מחוק בתי המשפט.

משנקבע כי הנתבעים אינם עומדים בתנאי תום הלב התייתר הצורך לדון בטענה לחזקה הקבועה בסעיף 16(ב) לחוק לפיה נתבע פרסם פרסום שלא בתום לב אם הפרסום לא היה אמת ולא ננקטו על ידו אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא טרם פרסומו. עם זאת, העירה השופטת כי בדיקה ביחס לקיומו של צו איסור פרסום מצופה מעיתונאי שעה שמדובר בסיקור של דיון מעצרים שבו עשוי להתבקש ולהינתן צו כזה, ובהינתן שמדובר בבדיקה בלתי מסובכת. לדעת השופטת, טענת הנתבעים לפיה היה על התובע להקטין את נזקו ולהודיע לגופי הפרסום על צו איסור הפרסום יכלה אולי להישמע בימים בהם היה מדובר על גופי תקשורת מעטים וטרם העידן הדיגיטלי בו קיימים גופי תקשורת רבים, כך שהטלת נטל שכזה על מי שהוטל בעניינו צו איסור פרסום אינו סביר.

בקביעת גובה הפיצוי הביאה השופטת בחשבון כי הפרסומים מהווים לשון הרע, ומנגד כי מדובר בפרסומים שהיו אמת ופורסמו ללא כוונת זדון על מנת לפגוע בתובע. כמו כן הנתבעים פעלו להסרת הפרסומים לאחר שפנו אליהם בעניין זה, אם כי ניתן היה לצפות להסרתם בזריזות רבה יותר בהתחשב בכך שמדובר באתר אינטרנט שהוא דינאמי ביסודו. עוד צוין כי דובר בסדרת פרסומים אחת ולכן אין לפסוק לתובע פיצוי נפרד עבור כל אחת מהעילות שתבע. כן אין מקום לפסיקת פיצויים עונשיים או לפסיקת פיצוי נפרד בגין סבלה של רעייתו של התובע, שאיננה בעלת דין בתובענה.

 

ת"א 19700-08-12

 

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה