אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > התקבל ערעור רשות שדות התעופה על חיובו בפיצוי על ירידת ערך נדל"ן הסמוך לנתב"ג

התקבל ערעור רשות שדות התעופה על חיובו בפיצוי על ירידת ערך נדל"ן הסמוך לנתב"ג


06.09.2015 | עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש העליון קיבל חלקית על ערעורן של רשות שדות התעופה ומספר ועדות מקומיות לתכנון ובניה על ההחלטה שקבעה את מתווה הפיצוי שישולם לבעלי נכסים המצויים בסמיכות לנתב"ג עקב תכנית נתב"ג 2000, שהגדילה את קיבולת הנוסעים מ-7 מיליון ל-16 מיליון נוסעים בשנה, עקב ירידת ערך המקרקעין

בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורן של רשות שדות התעופה ומספר ועדות מקומיות לתכנון ובניה, על החלטה שקבעה את מתווה הפיצוי שישולם לבעלי נכסים המצויים בסמיכות לנתב"ג בגין ירידת ערך שנגרמה להם עקב התכנית להרחבת הנמל (נתב"ג 2000). השופט עוזי פוגלמן קבע כי יש לבטל את קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנוגע לקיבולת הנוסעים בנתב"ג, השיפור הטכנולוגי הצפוי, סף הרעש המזכה בפיצוי והפטור מפיצוי, ולהשיב על כנן את קביעות ועדת הערר שדנה באלפי התביעות שהגישו בעלי הנכסים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

לאורך השנים חל גידול ניכר במספר הנוסעים והמטענים העוברים בנתב"ג, אשר יצר עומס יתר על המתקנים הקיימים, הביא למצבי צפיפות קשים ופגע ברמת השירות. בשל האמור, ביקשה רשות שדות התעופה להקים מסוף נוסעים חדש ועל כן באה לעולם תכנית מתאר שנועדה להסדיר את הרחבת נתב"ג במישורים שונים (תמ"א 2/4). תוצאת הליכי תכנון אלה הייתה בין היתר הקמת מסוף הנוסעים החדש "טרמינל 3" (הידוע גם בכינויו "נתב"ג 2000"). בעקבות הדברים, הוגשו לוועדות מקומיות כ-5,000 תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, שסכומן הכולל נאמד ב-5 מיליארד שקל.

ביסוד התביעות עמדה הטענה לפיה הרחבת נמל התעופה תגביר את מטרדי הרעש הכרוכים בהמראה ובנחיתה של מטוסים וכפועל יוצא לירידה בערכם הכספי של המקרקעין ביישובים הסמוכים לנמל. מכוח הסדר דיוני הועברו התביעות לדיון לפני ועדות הערר המחוזיות במחוז תל אביב והמרכז ובהמשך אוחד הדיון בהן.

לאחר הליכים שארכו כשבע שנים, ניתנה החלטה שדחתה חלק ניכר מהתביעות על הסף, בין היתר בנתון לקביעה שלפיה רמת הרעש שתיווצר כתוצאה מהרחבת הנמל אינה עולה, ביישובים רבים, על רף הרעש המינימאלי שיש לראות בו ככזה המזכה בפיצוי. כמו כן נקבע כי אין לפצות את מי שערך המקרקעין שבבעלותו ירד ב-5% או פחות מכך כתוצאה מאישור התכנית, וכן את מי שעל המקרקעין שבבעלותו נרשמה זיקת הנאה לפיה הם מוותרים על תביעות הקשורות ברעשי מטוסים. את יתר בעלי הנכסים, אשר תביעותיהם לא נדחו על הסף, הפנו ועדות הערר לשמאי מכריע אשר יקבע את היקף ירידת הערך על בסיס חוות דעת מאת אקוסטיקאי לפי הנחיות שונות שפורטו בהחלטה.

התובעים הגישו ערעור על החלטת ועדת הערר לבית המשפט לעניינים מנהליים אשר קיבל את עיקרו. בין היתר, דחה בית המשפט את רף הרעש המינימאלי שקבעו ועדות הערר ופסק כי יש לקבוע אם נגרמה ירידת ערך לכל אחד מהנכסים בנפרד, ואף ביטל את קביעת ועדות הערר שלפיה אין לפצות מי שהפגיעה שנגרמה למקרקעין שבבעלותו אינה עולה על 5% משווים. בצד זאת, בית המשפט לא שינה מהקביעה שלפיה יש לדחות על הסף את תביעותיהם של מי שעל מקרקעיהם נרשמה זיקת הנאה כאמור. לפיכך בוטלה למעשה הדחייה על הסף של חלק ניכר מהתביעות. בסופו של פסק הדין נדרש בית המשפט להנחיות שונות לשמאי המכריע, תחת ההנחיות שניתנו בהחלטת ועדת הערר.

השופט עוזי פוגלמן קיבל בחלקו את הערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים וציין כי על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, בעל זכות במקרקעין שנפגעו על ידי תכנית זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית לתכנון ולבניה שבתחומה מצויים המקרקעין, למעט סייגים מסוימים. הפגיעה שעליה מדבר הסעיף יכולה להיות ישירה או עקיפה, והכל כל עוד קיים קשר סיבתי בין התכנית או מה שבוצע על פיה לבין פגיעה בתכונותיהם המקרקעיות של המקרקעין – שימוש מלא במקרקעין או הנאה מלאה מהם. במקרה זה, מצבם התכנוני של המקרקעין הסמוכים לנתב"ג לא השתנה כתוצאה ישירה מתמ"א 2/4, אלא הטענה היא כי התכנית ומה שבוצע על פיה השפיעה על תכונותיהם המקרקעיות עקב עלייה במפלס הרעש, קרי "פגיעה עקיפה".

לגופו של עניין, סבר השופט פוגלמן כי באופן עקרוני יש לראות בתמ"א 2/4 תכנית פוגעת בשל כך שהגדילה את קיבולת הנוסעים בנתב"ג מ-7 מיליון נוסעים בשנה ל-16 מיליון, גידול אשר ככלל מביא לעלייה במפלס הרעש המקימה פגיעה עקיפה במקרקעין. אשר להיקף ירידת הערך, נקבע כי לצורך תביעה לפי סעיף 197 לחוק, די להוכיח כי ערך המקרקעין נמוך מן הערך שעשוי היה להיוודע להם בשוק אילולא התכנית הפוגעת, ואין צורך להוכיח כי ערכם מיד לאחר אישור התכנית נמוך מערכם לפני אישור התכנית. על כן, גם אם בשלב זה לא חלה ירידה בערך המקרקעין הסמוכים לנתב"ג בהשוואה לערכם קודם לתכנית – אין משמעות הדבר כי לא קמה למשיבים זכות תביעה מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. לגופו של עניין, אין מקום לשנות מקביעת ועדות הערר.

עוד נדרש בית המשפט לשאלה האם יש להתחשב בשיפור צפוי בטכנולוגיית המטוסים וקביעת שיעור הרעש החזוי, וקבע כי לצורך מתן פיצוי מכוח סעיף 197 לא די בפגיעה תיאורטית המנותקת מההתרחשות בשטח אלא יש לבחון את המצב בפועל, גם אם על יסוד הערכות מושכלות. מכאן נובע כי גם בהנחה ששיפור בטכנולוגיית המטוסים אמנם יבוא לעולם, אין בכך כדי לייתר את בחינת תביעות המשיבים. עוד הוסיף בית המשפט כי הכנסתה של טכנולוגיה חדשה לתחום המטוסים עשויה אמנם להפחית את עצמת הרעש הנפלטת מהם, אך אין בהחלטת ועדות הערר קביעה שלפיה טכנולוגיה זו תעלים כליל את רעש המטוסים או תביא אותו לעצמה כזו שחרף הגדלת הקיבולת של נתב"ג לא תירשם כל עלייה בעצמת רעש המטוסים. לפיכך, נקבע כי יש להביא בחשבון את השיפור העתידי בטכנולוגיית המטוסים כפי שקבעו ועדות הערר.

מחלוקת נוספת בה דן בית המשפט הייתה האם יש לדחות את תביעותיהם של מי שערך המקרקעין שבבעלותו ירד ב-5% או פחות כתוצאה מאישור התמ"א, מכוח הוראת סעיף 200 לחוק התכנון והבניה הקובעת עילות לפטור מפיצוי. בעניין זה נקבע כי חרף מרכזיותו של השיקול בדבר ירידת הערך הוא אינו מושל בכיפה ובמסגרת השאלה האם עברה הפגיעה את תחום הסביר יש להתחשב לצדו גם בשיקולים "חברתיים" יותר, הנוגעים לחלוקת העושר והנטל בין מרכיבי החברה. בכל הנוגע לשיקול הצדק, סבר בית המשפט כי התנהלותן של המערערות אינה כזו המצדיקה תשלום פיצויים מטעמי צדק חרף כך שנמצא שהפגיעה אינה חוצה את תחום הסביר. על כן, אין הצדקה להטיל על הרשות חובת פיצויים מעבר לזו שקבעו ועדות הערר ומכאן שיש לבטל את קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי היה מקום לערוך תחילה בחינה שמאית של כל נפגע ונפגע שתבהיר מהי כמות התביעות שתופטר מתשלום פיצויים.

 

עע"ם 683/13

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.