אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביה"ד דחה את תביעת אלמנתו של מוני פנאן לקבלת שכר מפעילותו במכבי תל אביב

בית הדין לעבודה בתל אביב. צילום: באדיבות גוגל מפות

ביה"ד דחה את תביעת אלמנתו של מוני פנאן לקבלת שכר מפעילותו במכבי תל אביב


17.08.2015 | עו"ד לילך דניאל

 

בית הדין לעבודה דחה את תביעתה של שרון פנאן לקבלת שכר עבודה וזכויות סוציאליות שהגיעו לו לטענתה, וקבע כי פנאן והקבוצה לא ראו את היחסים ביניהם בזמן אמת כיחסי עובד-מעביד, ופעילותו בקבוצה היתה במסגרת תפקידו כחבר הנהלה וכדירקטור ללא שכר ונבעה מאהדתו ואהבתו העמוקה אליה

בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה שהגישה אלמנתו של מוני פנאן ז"ל, מי שהיה דמות מרכזית בענף הכדורסל ושימש שנים רבות כמנהל קבוצת מכבי תל אביב, לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות נוספות שהגיעו לו לטענתה כתוצאה מעבודתו בקבוצה. השופטת דגית ויסמן קבעה כי פנאן והקבוצה לא ראו את היחסים ביניהם בזמן אמת כיחסי עובד-מעביד, ופעילותו של פנאן בקבוצה הייתה במסגרת תפקידו כחבר הנהלה ונבעה מאהדתו ואהבתו העמוקה אליה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

פנאן היה מזוהה עם קבוצת מכבי תל אביב עוד בטרם מונה לתפקיד רשמי במסגרתה, והיה אוהד מושבע של הקבוצה. תחילה פעל המועדון כעמותה רשומה אך מאמצע שנות התשעים התאגד במסגרת חברה בע"מ, בה שימש פנאן כאחד הדירקטורים. בהתאם לתקנון ההתאגדות של החברה, שום מנהל בחברה לא יהיה זכאי למשכורת עבור כהונתו בהנהלה כל עוד לא יוחלט אחרת פה אחד באסיפה הכללית.

בשנת 2000 היה שינוי בהרכב בעלי המניות בחברה, אז נחתם הסכם הקצאת מניות בין בעלי המניות הקיימים לבין המשקיעים הנוספים שהצטרפו לשורותיה. אחת המשקיעות החדשות הייתה חברת NEWCO שפנאן היה אחד מבעליה והחזיק בה באמצעות חברת בת בשם mison trading. בהמשך, שימש פנאן כסגן יו"ר הדירקטוריון בחברה.

האלמנה, שרון פנאן, עתרה לקבלת שכר עבודה שלו היה זכאי פנאן לטענתה בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה, וכן פיצויי פיטורים ,פדיון הבראה וחופשה. לטענתה, פנאן השקיע מזמנו ומרצו בחברה ובתוך כך נהג להגיע לאימוני הקבוצה ולמשחקיה באופן סדיר, דאג לשחקנים, למציאת דיור ונלווים והיה אמון על הזמנת טיסות ומלונות לצורך נסיעות הקבוצה. עוד נטען כי פנאן היה מורשה חתימה בחברה, העביר משכורות לעובדים, השקיע כספים בחברה וכי הוא היה עובד שלה במקביל להיותו בעל מניות וחבר דירקטוריון. עם זאת, לטענתה, נוכח פערי הכוחות בינו ובין הנהלת הקבוצה לא עמד פנאן על קבלת תשלום שכר.

מועדון הכדורסל, שיוצג על ידי עוה"ד נחום פינברג, יעקב מלישקביץ ואוהד גלעדי, טען מאידך כי פנאן החל את דרכו בקבוצה כאוהד מושבע ובהמשך הצטרף לשורותיה כמנהל וכמשקיע. תפקידו היה בעל מניות ודירקטור בחברה והוא ביצע אותו בהתנדבות, בדומה ליתר בעלי המניות. עוד נטען כי המנהלים השקיעו כספים בחברה מתוך תחביב ואהדה לקבוצה, אולם הם לא היו עובדיה ולא ראו את עצמם ככאלה. פנאן עצמו סירב להיחשב כעובד החברה וכשהוצע לו לעבוד בה תמורת שכר דחה הצעה זו. נוסף לאמור, טענה החברה כי יש לתת את הדעת להקשר התעשייתי ולעובדה כי בענף הספורט משקיעים ובעלים בקבוצות מעבירים להן כספים ולוקחים חלק פעיל בניהולן ללא תמורה.

השופטת דגית ויסמן דחתה את התביעה וקבעה כי אף שאין חולק כי פנאן ביצע "עבודה" בחברה, השקיע מזמנו והשתלב במערך הארגוני שלה, לא מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. השופטת ציינה כי התביעה הוגשה כשנה וחצי לאחר פטירת המנוח וכשלוש שנים לאחר שפרש מתפקידיו בחברה ובקבוצה. כמו כן, לאורך כל תקופת פעילותו בקבוצה ואף לאחריה פנאן לא טען כי יש לראות בו כעובד של החברה או כי הוא זכאי לקבל סכומים כלשהם ממנה, מה גם שבמהלך השנים בהן כיהן כדירקטור וחבר הנהלה לא הוגדר כעובד ולא שולם לו שכר. על כן, נקודת המוצא לדיון היא שפנאן לא היה עובד של החברה וכי אלמנתו התובעת צריכה להוכיח את טענותיה. לאחר בחינת העדויות והראיות, הגיעה השופטת למסקנה כי פנאן היה אוהד מושבע של הקבוצה, שהפך ברבות השנים לחלק משדרת הניהול בקבוצה וקיבל סמכויות שאפשרו לו לפעול כ"מנהג בעלים" (וכך אף נראה בעיני הסובבים), ובדומה לשאר בעלי הקבוצה ומנהליה לא קיבל שכר בגין פעילות זו ואף לא דרש שכר בגינה.

עוד צוין כי במקביל לפעילותו בקבוצה היו לפנאן במהלך השנים מקורות הכנסה אחרים מעסקים שונים ואין חולק כי חי ברמת חיים גבוהה ונתפס על ידי סובביו כאיש אמיד הנדיב כלכלית כלפי הזולת. עובדות אלו, לדעת השופטת ויסמן, יכולות להעיד על האופן שבו ראה פנאן את ההתקשרות בין הצדדים. יתירה מכך, ניתן להסיק מהתנהלות זו כי בשום שלב הוא לא ראה בפעילותו בחברה כמקור הכנסה עליו הסתמך לפרנסתו, כלומר שלא הייתה תלות כלכלית בינו ובין החברה באופן המחזק את המסקנה כי מטרת ההתקשרות לא הייתה "עבודה" או "השתכרות" אלא בגדר התנדבות והשקעה כאוהד מושבע. השופטת הוסיפה כי בדומה ליתר המנהלים גם פנאן השקיע כספים בחברה, אלא שבהתאם לעדותו של עו"ד שמעון מזרחי, הדבר מתיישב עם ניסיון החיים בכל הנוגע לענפי הספורט בו אנשי עסקים שונים משקיעים בקבוצות ספורט ללא תמורה כלכלית ישירה, גם כשאין מדובר בהשקעה הנושאת תשואה כלשהיא החוזרת לבעליה. גם התובעת עצמה הבהירה כי פנאן לא דרש לקבל לידיו את הסכומים שהשקיע בקבוצה וכאמור הדבר נבע מאהדתו אליה. משכך, גם בחינת ההקשר התעשייתי אינה תומכת בהכרח בטענה לפיה יש לראות במנוח כעובד.

לכלל האמור, הוסיפה השופטת את העובדה ששני ילדיו של פנאן היו עובדים שכירים בקבוצה, ומכאן שהיה מודע לאפשרות להיות שכיר ולא חפץ בכך. גם העובדה שלאחר עזיבתו מילאו את מקומו עובדים שכירים אינה משנה לדעת בית הדין את כלל התמונה העובדתית. עוד צוין כי פנאן הודיע על סיום דרכו בחברה במסיבת עיתונאים שכינס – דרך שאינה אופיינית לעובד לניתוק יחסי עבודה. בנוסף, לאחר סיום פעילותו במכבי מכר פנאן את מניותיו בחברה, כך שקיים קשר הדוק בין פעילותו בקבוצה לבין אחזקת מניותיו. יתירה מכך – מכירת המניות לאחר הפרישה תומכת במסקנה לפיה פנאן ראה את פעילותו בחברה במסגרת מעמדו כחבר בהנהלת הקבוצה ובעל שליטה בחברה ולא כעובד מן המניין.

 

ס"ע 37499-04-11

 

 

 

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.