אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > הגישו בקשה "בהולה" ללא הצדקה וישלמו הוצאות של 4,000 שקל לאוצר המדינה

צילום : istock

הגישו בקשה "בהולה" ללא הצדקה וישלמו הוצאות של 4,000 שקל לאוצר המדינה


20.07.2015 | עו"ד אורי ישראל פז

עשרה חקלאים שעתרו לפרסום מכרז לגידול מורשה של קנאביס רפואי הגישו "בקשה בהולה למתן צו עשה", שהיתה חסרת בסיס ונעדרת כל דחיפות. השופט יגאל מרזל הטיל עליהם הוצאות לטובת אוצר המדינה והדגיש כי סיווג ההליך כבהול שלא לצורך מקשה על ניהול הזמן השיפוטי המצומצם, על חשבונם של תיקים אחרים

בית המשפט המחוזי קבע בהלכה מנחה כי כאשר מוגשת בקשה בכותרת "בהולה" או "דחופה" בלא כל הצדקה לכך – הדבר יכול להוביל לחיוב מגיש הבקשה בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה. השופט ד"ר יגאל מרזל השית סך של 4,000 שקל על עותרים שהגישו בקשה בהולה כשהיא לא מוצדקת בבהילות העניין במסגרת תובענה מינהלית הנדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

העתירה עצמה שמתבררת בבית המשפט (וטרם נדונה לגופה), היא עתירה של עשרה חקלאים המבקשים שיפורסם מכרז לקביעת רשימת מגדלים מורשים של קנאביס רפואי. לטענת העותרים, משרד הבריאות אינו מפרסם מכרז שכזה וכיום יש רק לשמונה מגדלים בארץ רישיונות לגידול קנאביס, שלא ברור מכוח מה יש להם רישיון. מעבר לכך, בגלל הגידול העצום במספר החולים הנזקקים לקנאביס רפואי במהלך השנים, נוצרת "תעשיה שלמה" רוויית אינטרסים כלכליים.

בעתירה המינהלית נטען, באמצעות עו"ד חגית ויינשטוק, שהעיכוב הממושך הוא שלא כדין ובניגוד להחלטת ממשלה ופסיקת בית המשפט העליון, והדבר פוגע בחופש העיסוק של החקלאים המבקשים להשתלב בכך.

מספר ימים לאחר הגשת העתירה, הוגשה לבית המשפט "בקשה בהולה למתן צו עשה", שעיקרה היה בקשה להורות כסעד זמני לפרסם את המכרז ולחלופין לתת לעותרים רישיונות לגידול קנאביס רפואי. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, שכן לא היה כל יסוד לקבל סעד זמני מסוג זה השקול למעשה לסעד הסופי בעתירה, עוד קודם לבירור העתירה לגופה. העותרים התבקשו לנמק מדוע לא יוטלו עליהם הוצאות לטובת אוצר המדינה, בשל עצם הגשת הבקשה שלא לצורך וללא בסיס, וגם בשל הכתרתה כבקשה "בהולה" בהיעדר כל הצדקה לכך.

השופט ד"ר מרזל החליט כאמור לחייב את העותרים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, לאחר שעמד על כך שלא היה מקום להגיש בנסיבות המקרה ולאחר העיכובים הממושכים בהגשת העתירה עצמה מטעם העותרים, את הבקשה לסעד הזמני. מדובר בעניין הנמשך מאז דצמבר 2013, וגם אם הוא אכן חשוב, יש לבררו במסגרת הדיון בעתירה עצמה – עתירה שמתבררת ממילא לרוב תוך פרק זמן לא ארוך.

בנוסף, נקבע כי מעבר להיותה של הבקשה עצמה חסרת בסיס, גם לא היה מקום להכתיר אותה כבקשה "בהולה". בית המשפט המחוזי ציין שאמנם לבעל הדין ולעורך הדין יש שיקול דעת להכתיר בקשות המוגשות לבית המשפט בכותרת המצביעה על דחיפות זו או אחרת. והדבר הוא לפעמים חיוני והכרחי כדי למנוע נזק חמור ותקלות לבעלי הדין, וכדי לסייע גם לבית המשפט לתעדף באופן נכון את המשימות הרבות שלפניו. אולם, שיקול דעת זה – ואף זכות זו – כוללים גם חובה. והחובה היא שלא לעשות שימוש בניתוב הליך כ"דחוף" שלא לצורך.

"העותרים לא הצביעו על נזק מידי שייגרם. על פגיעה חמורה ודחופה – ובלתי הפיכה – באינטרס זה או אחר ובאופן המצריך החלטה 'כאן ועכשיו', בלא דיחוי", קבע השופט מרזל. "אפילו אם טענות העותרים הן כהווייתן לגופן – ועניין זה יתברר בהליך העיקרי – הדחיפות הנטענת לא הייתה כזו שהצדיקה את הכתרת הבקשה כ'בהולה' ".

לשם השוואה הזכיר השופט מרזל כי לפי ההגדרה המילונית, עניין "דחוף" הוא דבר "נחוץ מאוד, טעון עשיה מהירה שאין לדחותה". ועניין "בהול" הוא עניין "דחוף ביותר (כתובת על גבי תשדורת שיש להעבירה בדחיפות הגדולה ביותר)", לפי מילון אבן שושן.

השופט מרזל הסביר כי סיווג הליך כ"בהול" שלא לצורך, מקשה מאוד על ניהול נכון ומיטבי של הזמן השיפוטי המצומצם. הליך "דחוף" או "בהול" שאינו כזה מביא להקצאת משאבי שפיטה בצורה לא יעילה והוא מכביד על המינהל השיפוטי כולו לרבות מזכירויות בית המשפט והצוות השיפוטי. הם נדרשים לתת קדימות להליך שלא לצורך, ותוך שעצם בירור עניין הדחיפות בא על חשבונם של תיקים אחרים ועניינם של בעלי דין אחרים שהטיפול בעניינם מופסק ונדחק. בשל כך, וכדי להימנע מתוצאה זו של אובדן זמן שיפוטי, קבע בית המשפט, מוצדק במקרים מיוחדים וחריגים וכאשר ברור שלא היה כל יסוד והצדקה לדחיפות הנטענת, לנקוט באמצעים שונים ובכלל זה גם הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה.

בנסיבות המקרה הקונקרטי קבע בית המשפט שברור שאם הבקשה הוכתרה כבקשה "בהולה" הרי שהיא צריכה הייתה להיות דחופה במיוחד – "דחופה שבדחופות". עניין שדורש הכרעה תוך מספר שעות. אך הבקשה לא הייתה כזו ולא בא הסבר גם בדיעבד מדוע הבקשה הייתה דחופה עד כדי כך שהיא הצדיקה כותרת מעין זו וטיפול מידי בבקשה זו על פני טיפול בהליכים אחרים ותוך שיבוש ניהול הזמן של בית המשפט. בנסיבות המיוחדות של המקרה, חויבו לכן העותרים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 4,000 שקל.

 

עת"מ 55231-05-15

 

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.