אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > האם פרסמה במקומון שבעלי הגן של בתה מתעללים בילדים ותפצה ב-200 אלף שקל

צילום: Getty images Israel

האם פרסמה במקומון שבעלי הגן של בתה מתעללים בילדים ותפצה ב-200 אלף שקל


16.07.2015 | עו"ד לילך דניאל

אם לפעוטה צפתה בצילומים המתעדים את המתרחש בגן ולאחר מכן סיפרה לאימהות אחרות ולמקומון כי מתעללים בבתה, מאכילים אותה בכוח ומבודדים אותה. ביהמ"ש קבע כי הפרסום חצה גבולות, היגיון וצורך, וכי אין כל קשר הגיוני ועובדתי בין מה שנצפה בקלטות לבין עוצמתם, היקפם וחריפותם של הדברים שנאמרו כקביעת עובדה שאינה מעוגנת במציאות

בית משפט השלום קיבל תביעת לשון הרע שהגישו בעלים ומנהלים של תינוקיה וגן ילדים נגד אמה של אחת הפעוטות בגן ופסק להם פיצוי של 200 אלף שקל בגין מסע הכפשות שביצעה נגדם אשר כלל תלונה במשטרה, דיווח למקומון ושיחות עם אימהות אחרות בגן. בפרסומיה טענה האם כי בעלי הגן מתעללים בילדים לרבות האכלה בכח, הטחת ראש בקיר והנחת מזרונים על לולים במטרה למנוע מהפעוטות אינטראקציה עם הסביבה. בית המשפט ראה בחומרה רבה את הדברים וקבע כי מדובר בפרסומים שקריים, חסרי תום לב וזדוניים אשר פגעו פגיעה קשה בתובעים ובמטה לחמם.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

לטענת התובעים, הבעלים והמנהלים של תינוקייה וגן ילדים, הנתבעת שבתה הפעוטה שהתה בגן בקשה לצפות בקלטות המצלמות המתעדות את המתרחש בגן, ולאחר שצפתה בהן סיפרה לאימהות אחרות בגן כי מתעללים בבתה, מאכילים אותה בכח, מטיחים את ראשה בקיר ומבודדים אותה באמצעות הנחת מזרנים על הלול. בנוסף, הגישה הנתבעת תלונה במשטרה אשר נגנזה בנימוק של היעדר אשמה, ואף פנתה למקומון שפרסם את הדברים בכתבה שכותרתה "מה קלטו המצלמות".

בעקבות האמור, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בפיצוי בעילת לשון הרע, בטענה כי הנתבעת הוציאה את דיבתם וגרמה להם לנזקים, בין היתר בכך שהורים הוציאו ילדיהם מהגן ובמשך מספר שנים לאחר הפרסומים האמורים פחתה כמות הפעוטות שנרשמו לגן. בסיכומים חזרו בהם התובעים מהטענה כי התלונה במשטרה מהווה לשון הרע ולכן בית המשפט לא נדרש לסוגיה.

הנתבעת מצדה טענה כי היא ביקשה לצפות בקלטות הגן בעקבות שינויי התנהגות קיצוניים בהם הבחינה אצל בתה. לדברי הנתבעת, בקלטות נראתה בתה כשהיא שוהה בלול בין 5 ל-6 שעות, ישנה וערה, תוך שצוות הגן מתעלם ממנה גם כאשר היא מושיטה ידיים. בנוסף, נראתה חסימת שדה הראייה של הפעוטה השוהה בלול באמצעות מזרנים, האכלתה ופעוטות אחרים באותה כפית והאכלת הפעוטה בכוח תוך "דחיפת" אוכל לפיה בעודה ישובה על גבי משטח ההחתלה שלא נוקה. משכך, לטענת הנתבעת, הגישה תלונה למשטרה ופנתה למקומון מתוך חובה ודאגה לשאר ילדי הגן. עוד אישרה הנתבעת כי שוחחה עם אימהות של פעוטות נוספים, אולם לשיטתה אין בדברים שמסרה להן משום לשון הרע אלא דיווח מדויק של מה שראתה בקלטות. עוד הוסיפה כי לא אמרה שראש הפעוטה הוטח בקיר אלא "נדחף" אליו והכחישה כי ביקשה מאותן אימהות להוציא את ילדיהן מהגן.

אין אמת בפרסום

השופט איל באומגרט קיבל את התביעה וקבע כי בכל הנוגע לאמירות על האכלה בכח והתעללות נפשית בפעוטות הרי שמדובר בדברי לשון הרע, שכן יש בדברים אלה משום ביזוי והשפלה וכן יש בהם כדי לפגוע בעיסוקם של התובעים. השופט ציין כי כאשר מדובר בהאשמות חמורות של עבירות פליליות כגון התעללות והטחת או דחיפת ראשו של פעוט, מוטל על הטוען להגנת האמת בפרסום נטל הוכחה מוגבר מהנטל האזרחי הרגיל. לגופו של דבר נקבע כי הפרסום בדבר הגשת התלונה במשטרה חוסה תחת ההגנה, שכן תלונה כאמור אכן הוגשה וקיים עניין לציבור מקום בו ישנו חשש להתעללות.

עם זאת, אשר לטענה בדבר "התעללות נפשית" סבר השופט כי אכן מדובר בלשון הרע בגינה לא עומדת לנתבעת כל הגנה. זאת, כיוון שהפרסום חרג מגבולות הסביר, שכן הביטוי "התעללות" בהקשר לטיפול בפעוטות הוא קיצוני, קשה ומעורר חלחלה אצל כל בן אנוש. השופט באומגרט ציין עוד כי ממסכת הראיות עלה כי הנתבעת הגישה תלונה במשטרה ובמקום להמתין לבירור אצל הרשות המוסמכת והמקצועית פעלה בכוונה לפגוע באמצעות הפרסום תוך שהיא מונעת מיצר נקמנות כלפי התובעים. חיזוק לכך, נמצא בעדות בעלה של הנתבעת לפיה מטרת הפרסום במקומון הייתה להפעיל לחץ על המשטרה שלא לסגור את התלונה שהוגשה.

בכל הנוגע לאמיתות הדברים שפורסמו, קבע השופט כי לאחר צפייה בקלטות ועיון בחוות דעת המומחים הן של הצדדים והן של בית המשפט עולה כי לא מדובר באמת. כפי שכתבה מומחית בית המשפט בחוות דעתה, לא נמצאה עדות לקיום אלימות או התנהגות פוגענית במתכוון, הגם שיש מקום לשפר חלק מהתנהגויות המטפלות בגן. לדעת בית המשפט, כל גישה היא מכובדת וראויה, אולם אין בהעדפת גישה טיפולית אחת משום הפיכת הגישה האחרת ל"התעללות". זאת ועוד, המחלוקת בין שתי הגישות ושאלת ההעדפה של אחת מהן על פני השנייה אינה רלוונטית כלל לסוגיית ההתעללות, שכן בשום מצב אין לראות בגישה לפיה מטים ראש של פעוט המסרב לאכול משום התעללות. משכך, האמירה כי נצפתה האכלה בכח על ידי צוות הגן אינה מעוגנת בעובדות ואינה "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש", ועל כן לא עומדת לנתבעת הגנת האמת בפרסום. יתרה מזו, הנתבעת אף אינה יכולה ליהנות מההגנה המנויה בסעיף 15(3) לחוק, העוסקת בפרסום שנעשה לשם הגנת עניין אישי כשר של הנתבע. אין חולק שהגנה על הפעוטה היא עניין אישי כשר שיש לנתבעת כאימה, אולם הפרסום הנרחב במקומון חצה את גבולות הנדרש וההיגיון ובוודאי שלא היה מוגבל ומשכך אין הנתבעת יכולה אף ליהנות מחזקת תום לב. לאור האמור, קבע השופט באומגרט כי דין התביעה להתקבל בכל הנוגע לאמירות בכתבה במקומון, לפיהן מדובר לכאורה בהתעללות וכי הפעוטות הואכלו בכח. עוד נקבע כי הכתבה פורסמה ב"כוונה לפגוע", כדרישת סעיף 7(ג) לחוק.

פרסום בכוונה לפגוע

עוד נקבע כי מתצהירי האימהות האחרות בגן ומחקירותיהן הנגדיות עלה כי הנתבעת אמרה להם שבגן מניחים את המזרנים על גבי הלולים באופן שמונע מהילדים אינטראקציה עם הסביבה לתקופה ממושכת על מנת לבודדם, וכי מטיחים את ראשה של בתה הפעוטה, מאכילים אותה בכוח ומתעללים בה. נקבע, כי עדויות האימהות היו נאמנות וניכר בהן שהן מודעות היטב לא רק לזכויותיהן אלא שטובת ילדיהן עמדה לנגד עיניהן. לדעת השופט, מדובר באימהות דעתניות ומעורבות הבודקות עובדות ובוודאי שאינן טומנות ראשון בחול, ואין להן כל ענין שלא לומר אמת. בנוסף, האימהות אינן בקשר האחת עם השנייה, עדויותיהן לא היו מתואמות והאלמנטים של התעללות, האכלה בכוח, הטחת ראש בקיר והנחת מזרנים על הלולים חזרו כחוט השני בעדויותיהן. לפיכך, קבע השופט כי דברים אלה לא רק שמבזים ומשפילים את התובעים, אלא יש בהם כדי לפגוע בפרנסתם, שרובה ככולה נשענת על הגן.

השופט הבהיר כי לנתבעת לא עומדת הגנת האמת בפרסום שכן הנתונים העולים מהקלטות מלמדים שלא הייתה האכלה בכוח, לא הייתה הטחת ראש ואף לא דחיפה אלא לכל היותר הטיה. כמו כן, לא הונחו מזרנים על גבי הלולים אלא המזרנים הושענו על דופן הלול לדקות ספורות כדי לנקות את חדר התינוקייה. כמו כן, הפרסום לפיו מתעללים בגן חצה גבולות היגיון וצורך, ואין כל קשר הגיוני ועובדתי בין מה שנצפה בקלטות וייתכן שמצדיק תיקון ובין עוצמתם, היקפם וחריפותם של הדברים שנאמרו כקביעת עובדה שאינה מעוגנת במציאות. עוד הוסיף השופט כי מקובל עליו שהורה זכאי, רשאי ואף מחויב לוודא שילדו מקבל את הטיפול הראוי וכך גם זכאי הורה לבקר, להציע הצעות לשיפור ולשנות את גן הילדים. עם זאת, אין להתיר לשון הרע מקום שזו אינו מעוגנת בעובדות ומקום שזו אינה זוכה להגנות בחוק, קל וחומר פרסום רחב היקף ופורץ גבולות שמטרתו לא רק הגנה על פעוטות, אלא מסע נגד התובעים.

בחישוב גובה הפיצוי קבע השופט כי לתובעים נגרם נזק ממוני בגובה של 12 אלף שקל שמקורו בירידה במספר הפעוטות שנרשמו לגן לאחר הפרסומים שפרסמה הנתבעת. השופט התרשם כי הנתבעת פעלה ללא לאות, בכוונת מכוון, על מנת לפגוע בתובעים ובפרנסתם, וכן בחרה שלא להקשיב לגורמים אובייקטיביים אחרים, כמו הורים שחלקם צפו בקלטות והמשטרה שהודיעה לה השכם והערב שאין מקום להמשיך בהליכים. השופט הדגיש כי החומרה היתרה בפרסומים נובעת מכך שמדובר בפרסומים קשים הפוגעים בליבת התנהלות גן ילדים ויש בהם פגיעה ממשית בכבודם ובפרנסתם של התובעים, שמטה לחמם נשען על הגן.

השופט הבהיר כי עקרונית, היו התובעים זכאים לפיצוי של 600 אלף שקל בגין הפרסום לכל אחת משש האימהות בגן, וזאת נוכח הממצאים שהפרסומים בוצעו בכוונה לפגוע ובחוסר תום לב. עם זאת, על מנת שלא לפגוע פגיעה כלכלית קשה בנתבעת ובמשפחתה, הוחלט כי זו תשלם לתובעים סכום כולל של 200 אלף שקל וכן את כל הוצאות המשפט, לרבות שכר המומחים והעדים, ושכ"ט בגובה 35,400 שקל (כולל מע"מ).

 

 

 

ת"א 4118/09

 

לקריאה נוספת, ראו:

הגננות כתבו להורים "הפעוט הורחק כי אביו הטריד מינית" – ויפצו בגין לשון הרע

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.