אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > חברי ועד הורים יפצו מנהל בי"ס תיכון ב-140 אלף שקל בגין מסע השמצות פרוע נגדו

צילום: Getty images Israel

חברי ועד הורים יפצו מנהל בי"ס תיכון ב-140 אלף שקל בגין מסע השמצות פרוע נגדו


06.07.2015 | עו"ד לילך דניאל

הנתבעים פנו במכתב להורי התלמידים שבו טענו בין היתר כי המנהל נוהג לגעת בבנים ולנעוץ מבטים "חודרניים ומטרידים" בבנות, וכן הציגו פרשנות צינית, מרושעת ונלעגת באתר האינטרנט של הוועד לניסיונותיו של התובע להגן על שמו הטוב. ביהמ"ש קבע כי הרמיזות הפוגעניות המעוותות את המציאות נעדרות כל תום לב וגובלות בהתעמרות

בית משפט השלום קיבל תביעת לשון הרע שהגיש מנהל בית ספר תיכון וחטיבת ביניים במועצה האזורית מנשה נגד חברי ועד ההורים בבית הספר ופסק לו פיצוי בסך 140 אלף שקל בגין מסכת פרסומים שכללו אמירות קשות, מכפישות ומבזות נגדו. בין היתר, נטען באותם פרסומים כי המנהל נהג לגעת ולהטריד תלמידים, להתבטא בצורות לא ראויות וכי הוא דמות לא חינוכית המהווה סיכון לתלמידי בית הספר. השופטת אירית מני גור קבעה כי מדובר בפרסומים שנעשו בחוסר תום לב, אשר התבררו כלא נכונים והטילו דופי בתובע כאדם ולא רק כמנהל.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובע, שי לוביאניקר, טען כי שישה פרסומים שעשו חברי הוועד מהווים לשון הרע נגדו ואינם אלא שקרים גסים, מרושעים וזדוניים המוצגים כאמת מוחלטת, משחירים את דמותו ופוגעים קשה במשלח ידו. עניינו של הפרסום הראשון, בתכתובת מייל הממוענת לחברי וועד ההורים ולתובע עצמו, בה נכתב כי התובע לא הגיב לפניות הוועד שכן הוא "לא סופר את ועד ההורים אפילו לא ממטר" ו"עסוק בפעילות מינית". הפרסום השני עסק בסיכום פגישה בין נציגי הוועד ליו"ר המועצה האזורית ומנהל מחלקת החינוך אשר פורסם באתר האינטרנט של הוועד. לטענת התובע, סיכום פגישה זה הכיל אמירות שקריות והאשמות חמורות נגדו. כך, נאמר שם בין היתר כי לתובע יש "בעיה קשה במערכת הערכים שלו", "חוסר תקשורת עם הגורמים המקצועיים בבית הספר" וכי גישתו כלפי התלמידים "מעוררת רתיעה" כשבין היתר הוא נוהג לעמוד בבקרים בשער בית הספר, לגעת בבנים ולנעוץ מבטים "חודרניים ומטרידים" בבנות – מצבים שניתן להגדירם כ"השפלה פיסית ומילולית". עוד נאמר כי התובע "מאיים על מורים בדיוק כפי שאיים על חברי וועד ההורים", נוקט "יחס משפיל כלפי מורות אימהות" ואומר אמירות "שאינן ראויות להיאמר על ידי איש חינוך". בנוסף, כונה התובע בסיכום זה "שקרן פתולוגי", "דמות לא חינוכית" ו"סיכון לבית הספר ולתלמידים".

הפרסום השלישי הוא מכתב החתום בידי "וועד ההורים" הממוען להורי בית הספר והופץ באמצעות הדואר ובמסירה אישית. במכתב זה, "מיידע" הוועד את הורי התלמידים על הנעשה בבית הספר בתקופה האחרונה תוך חזרה על מרבית האמירות שבבסיס הפרסום השני וכן נטען כי התובע פוטר מבית ספר אחר באמצע השנה בנסיבות שהוסתרו מוועדת המכרז שבחרה בו.

פרסום נוסף התייחס לאתר אינטרנט שנפתח עבור וועד ההורים, בו לטענת התובע ניהלו הנתבעים מערכה שלמה נגדו תוך שצירפו את כל התכתובות וסיכומי הפגישות והציגו פרשנות צינית, מרושעת ונלעגת לניסיונותיו להגן על שמו הטוב. הפרסום האחרון העומד בבסיס התביעה עניינו בהודעת דואר אלקטרוני ששלח אחד הנתבעים לוועד, שממנה עולה על פי הנטען כי השארת התובע בתפקידו הוא כישלון של מערכת החינוך, הביאה למשבר קשה במערכת החינוך של המועצה וכי הוא "גורם רב עוצמה" שיש להישמר ולהגן על הילדים מפניו.

במקור, הוגשה התביעה נגד 18 נתבעים, אולם במהלך קדם המשפט הגיעו התובע וחלק מהנתבעים להסדרי פשרה ולכן נותרו 7 נתבעים. כן יש לציין כי על אף שלא נמצא רבב בהתנהלותו של התובע על פי הודעת ראש המועצה והמפקח, הוחלט לסיים את כהונתו בסיום השנה כשלטענתו אין ספק שהתנהלותו האגרסיבית והתוקפנית של וועד ההורים תרמה לכך.

רמיזות בוטות

השופטת אירית מני גור קיבלה את התביעה וקבעה כי לו היה הפרסום הראשון נבחן במנותק מיתר הפרסומים, הרי שהיה נקבע כי מדובר בהתבטאות גסה שאינה במקומה ולא פרסום לשון הרע. עם זאת, פרסום זה מצטרף כאסופה אל יתר האמירות ויש בו אפקט מצטבר אשר פוגע בכישוריו של התובע כמנהל, מעליב ומזלזל ביכולותיו כמנהל ובז לו. גם המילים "עסוק בפעילות מינית" מקבלות  לדעת השופטת משמעות אחרת וחריפה יותר שעה שמדובר באדם שעיסוקו ניהול בית ספר ויש לו קרבה לילדים. לפיכך, נקבע כי פרסום זה נגוע בלשון הרע שכן הוא מבזה את התובע ופוגע במשלח ידו כמנהל ואיש חינוך. כמו כן, אין כל הגנת תום לב בפרסום זה, לבטח לא כשמחברו (הנתבע 4) בחר שלא להעיד.

אשר לפרסום השני, בו נטען בין היתר כי התובע "נוגע בבנים ונועץ מבטים חודרניים ומטרידים בבנות", קבעה השופטת כי גם הוא עולה כדי לשון הרע. השופטת ציינה כי אמנם המילים "פדופיל" ו"הטרדה מינית" לא צוינו בטקסט הפוגעני, אך הרמיזות הן בוטות ולא משאירות מקום לספק. עוד נקבע כי ניסיונם של הנתבעים להוכיח אמת בפרסום התגלה ככושל שכן בחקירת התובע התברר שאותן "נגיעות בבנים" לא היו אלא טפיחה על השכם. לדעת השופטת, ההבדל בין "טפיחה על השכם" לבין "נגיעה בבנים" הוא תהומי, שכן הראשון מצביע על הלך חברתי, מעין "שבירת דיסטנס", ואילו לשני יש קונוטציה שלילית של הטרדה מינית מסוכנת. משכך, בחירה בביטוי השני כדי לתאר את הראשון הוא מעשה המצביע על חוסר תום לב ותיאור המכפיש את התובע ומציירו כאדם מסוכן לילדים. גם הביטוי "נועץ מבטים חודרניים בבנות ומטריד בנות" התברר כהערות לגבי אי עמידה בקוד לבוש שהיה מקובל בבית הספר, כשלא הובאה ולו תלמידה אחת להעיד על תחושתה והטרדתה נוכח הערות המנהל על לבוש לא הולם.

עוד צוין אין זה משנה אם אכן באותה תקופה היה קבוע קוד לבוש כזה או אחר, שכן בית ספר הוא מקום שיש לבוא בשעריו בלבוש הולם ויש לברך אם נמצא מנהל המקפיד על כך. השופטת סברה כי גם צירוף המילים "עסוק בפעילות מינית" בפרסום הראשון, ובהמשך במייל נוסף אזכור המילים "נגיעה בבנים" ו"מבטים חודרניים", מותיר רושם רע מאוד של מנהל המהווה סכנה לילדי בית הספר וזהו הרושם שהיה מתקבל אצל האדם הסביר שהיה קורא את שני הפרסומים ברצף.

חצאי אמיתות הגרועות משקר

עוד התייחסה השופטת מני גור לטענות אודות התבטאויות לא ראויות לכאורה של התובע כלפי התלמידים, וקבעה כי גם בנושא זה התברר לאחר עדויות ארוכות וממושכות כי לא כצעקתה. כך, לא הובאה ראיה אחת כי התובע כינה תלמיד "ניאו נאצי" באופן ישיר אלא הדברים נאמרו על רקע קטטה שתועדה על ידי אחד התלמידים ועל מנת לקשור זאת לכנופיה שתפסה את כותרות החדשות באותה תקופה ונהגה לתעד את מעשיה. לפיכך, מדובר באמירה המעוותת את המציאות ומציגה את המנהל באור שלילי. כמו כן, "טיפול לקוי ושערורייתי" שיוחס לתובע לגבי תלמיד בסיכון התברר כבחירת עונש בצורת התנצלות בפני הכיתה והודאה באשמה לאחר שהתלמיד נטל טלפון סלולרי מתיקה של מורה לאחר שזו החרימה אותו. גם כאן סברה השופטת כי הביטוי שנבחר הוא עיוות של המציאות והוצאת הדברים מפרופורציה נכונה באופן שמעיב על תפקידו של התובע כמנהל ומציג אותו כאדם לא אחראי המהווה סיכון לתלמידים. כן נקבע כי גם "שקרן פתולוגי" ו"דמות לא חינוכית" היו אמירות פוגעניות השמות את התובע לבוז וללעג ופוגעות במשלח ידו.

בכל הנוגע לאתר האינטרנט של הוועד, שהכיל את כל התכתובות והפרסומים הנוגעים לפרשה, ציינה השופטת כי כל דכפין יכול היה למצוא דרכו את כל הפרסומים המכפישים, וגם כל הקשה של שם התובע בגוגל היתה מובילה ישירות אל האתר ואל "פניניו" הרבים בעניינו של התובע. לדעת השופטת, יש לתמוה על כך שהאתר לא נסגר עם פיטוריו של התובע, לכאורה המטרה שביקשו הנתבעים להשיג, ויש לראות זאת כהתעמרות והיעדר תום לב מוחלט. מנגד, נקבע כי הפרסום השישי לא הכיל לשון הרע נגד התובע, שכן דובר בביטוי כללי שאינו נוגע אליו ולו ברמז, לא אזכר את שמו ויכול להתאים למובנים רבים.

אשר לתחולת הגנות החוק, נקבע כי חלה במקרה זה החזקה הקבועה בסעיף 16(ב) (2)(3) לחוק איסור לשון הרע, קרי שהנתבעים עשו את הפרסומים שלא בתום לב. זאת, מאחר שמרבית הפרסומים לא היו אמת והנתבעים לא נקטו באמצעים סבירים לבדוק את אמיתות הפרסום. זאת ועוד, בהרבה מקרים ידעו הנתבעים כי אין כל חשד להטרדה מינית ובכל זאת ניסחו את מכתביהם באופן מרומז ופוגעני המטיל דופי בתובע כאדם ולא רק כמנהל. כמו כן, במרבית הפרסומים היו "חצאי אמיתות" הגרועות משקר, שכן הן נוטעות בקורא את התחושה כי היו דברים בגו.

לבסוף, דנה השופטת בחלוקת האחריות בין הנתבעים ובגובה הפיצוי וקבעה כי יש לחייב רק את ארבעת הנתבעים שניסחו את הפרסומים והפיצו אותם. מנגד, לגבי שלושת הנתבעים האחרים לא ברור מהו חלקם במעשים שכן הם לא אוזכרו ולו פעם אחת במהלך כל הישיבות וכל "פשעם" היה חברותם בוועד ההורים.

 

ת"א 6296-05-08

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

עידן המקומונים מול עידן הרשת החברתית: האם תם תור הזהב של תביעות לשון הרע?

 

הצעה: תקנו את חוק איסור לשון הרע בעקבות התגברות תופעת השיימינג ברשת

 

ביהמ"ש: פרסום לשון הרע בכל אחת מאמצעי התקשורת ייחשב כעוולה נפרדת

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.