אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > אושרה ייצוגית נגד חמש חברות הביטוח הגדולות בעניין השבת פרמיות שנגבו ביתר

פוליסת ביטוח. צילום: Getty images Israel

אושרה ייצוגית נגד חמש חברות הביטוח הגדולות בעניין השבת פרמיות שנגבו ביתר


28.06.2015 | עו"ד לילך דניאל

בתביעה הייצוגית שהוגשה נגד מגדל, כלל, הפניקס, מנורה והראל נטען כי הן אינן מחזירות למבוטחים או ליורשיהם את החלק היחסי של דמי הביטוח בגין יתרת ימי החודש שלאחר מועד הפסקתו, עקב ביטול הפוליסה. ביהמ"ש קבע כי יש אפשרות שהשאלות תוכרענה לטובת הקבוצה, אך דחה את הבקשה לחייב את החברות בריבית מיוחדת

בית המשפט המחוזי אישר תובענה ייצוגית נגד חברות הביטוח מגדל, כלל, הפניקס, מנורה והראל, שעניינה בהשבת פרמיות שנגבו ביתר. השופטת מיכל נד"ב קבעה כי התובענה מעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט שיש אפשרות שתוכרענה לטובת הקבוצה וכי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת. עילות התביעה שהתקבלו היו השבה של דמי הביטוח שנגבו ביתר בגין חודש הביטול בגין חוזים בהם הייתה תניית ביטול מיידי (לגבי חברות הביטוח מנורה, מגדל והפניקס), ותשלום הפרשי הצמדה וריבית בגין דמי ביטוח שהוחזרו ללא הפרשים אלו לגבי כלל החברות.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

עניינו של ההליך בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חמש חברות הביטוח הגדולות – מגדל, כלל, הפניקס, מנורה והראל. נושא התובענה הוא הפרמיה אותה משלם מבוטח בביטוחים שאינם אלמנטריים (ביטוחי חיים, בריאות, נכות אובדן כושר וכיו"ב), לפני קרות מקרה הביטוח או לפני ביטול הפוליסה על ידו, בגין החודש בו בוטל או נפסק הביטוח. עוד עסקה התובענה בדמי הביטוח שנגבו לאחר מכן והשבתם.

הטענה נגד חברות הביטוח היא שהן אינן מחזירות למבוטחים או ליורשיהם את החלק היחסי של דמי הביטוח בגין יתרת ימי החודש שלאחר מועד הפסקת הביטוח, בין שההפסקה היא עקב קרות מקרה הביטוח ובין שההפסקה היא עקב ביטולה של הפוליסה על ידי המבוטח. טענה נוספת היא שבגין חודשים שלאחר חודש האירוע של הפסקת הביטוח מוחזרים דמי הביטוח בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית. אין מחלוקת שהמשיבות אינן מחזירות את הפרמיה בגין חלק של חודש שלאחר קרות מקרה הביטוח או ביטול הפוליסה, וכי החברות אינן זכאיות לפרמיה בגין החודשים שלאחר קרות מקרה הביטוח או ביטול הפוליסה.

השופטת מיכל נד"ב קיבלה את הבקשה בחלקה וקבעה כי לא ניתן להסתמך על סעיף 16(ב) לחוק חוזה הביטוח לצורך השבה במקרה של השבה בנסיבות של קרות מקרה הביטוח. השופטת ציינה כי על פי הסעיף, "נעשה מקרה הביטוח בלתי אפשרי אחר כריתת החוזה, מתבטל החוזה מאליו והמבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול". לדעת השופטת, יש לקבל את טענת חברות הביטוח לפיה סעיף זה אין עניינו במקרה שבו אירע מקרה הביטוח אלא במקרה בו הסיכון התפוגג ומכאן שלא לא ניתן להסתמך עליו לעניין השבת דמי הביטוח בנסיבות של קרות מקרה הביטוח.

למסקנה שונה הגיעה השופטת באשר להשבת דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר הפסקת הביטוח עקב ביטול הפוליסה על ידי המבוטח. צוין, כי סעיף 10 בחוק חוזה הביטוח במועד הרלוונטי קבע כי כאשר מבטל המבוטח את החוזה הוא מתבטל כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול למבטח, ועל כן ממועד זה חלה לכאורה חובת ההשבה. עם זאת, הסעיף אינו קוגנטי ולכן אם הצדדים מתנים כי הביטול יכנס לתוקף מיד עם קבלת ההודעה בחברת הביטוח, יש ליתן לתנייה זו נפקות. לאחר בחינת ראיות הצדדים הגיעה השופטת למסקנה כי בחלק מהמקרים התנו חברות מנורה והפניקס על סעיף 10 בחוק וקבעו שהביטול ייכנס לתוקף עם קבלת ההודעה בחברה, אך לא נהגו לכאורה על פי ההסכמות וחייבו לכאורה את המבוטחים בדמי הביטוח בגין יתרת חודש הביטול. על כן, עומדת למבקשים עילת השבה של דמי הביטוח בגין יתרת החודש. גם חברת מגדל לא הכחישה כי היא אינה משיבה את דמי הביטוח בגין חודש הביטול מקום שיש התנייה כאמור, אולם אישור התובענה בעניינה כפוף להחלפת התובע הייצוגי. אשר לפוליסות שבהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 והודעת ביטול בגינן נמסרה לאחר ה-15 בחודש, לא קיים פסול בגביית דמי הביטוח עד תום החודש. משכך, אין לאשר את התובענה לעניין אי השבת דמי ביטוח בגין חוזים שבוטלו שבהם לא הייתה תניית ביטול מיידי.

 

שאלה נוספת שבה דן בית המשפט הייתה החזרת דמי ביטוח בערכם הנומינלי, הצמדה למדדים שליליים וחיוב בהשבה בצירוף ריבית מיוחדת. בעניין זה נקבע כי לעניין השבת דמי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית יש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה לגבי כל המשיבות. זאת, בגין יתרת החודש האחרון לאחר ביטול הפוליסה או בגין החודשים שלאחר חודש ביטול הפוליסה או אירוע מקרה הביטוח. עם זאת, באשר להצמדת דמי הביטוח למדדים שליליים קבע בית המשפט כי לא מתקיים התנאי האמור. עוד נקבע כי אין הצדקה גם לחיוב החברות בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק, שכן אין חומרה מיוחדת בפיגור בהשבת דמי הביטוח, שלרוב עומדים על סכומים לא גבוהים, ונראה שגם המחוקק סבר כך ולא החיל את סעיף 28א על השבת דמי ביטוח.

עוד נדחתה טענת המבקשים לפיה יש להחיל על התובענה תקופת התיישנות הגבוהה משבע שנים עקב התנהלות המבטחות. השופטת נד"ב קבעה כי סעיף 7 בחוק ההתיישנות אינו חל שכן הטענות בעניין תרמית או הונאה נטענו רק בהקשר ההתיישנות וממילא לא הוכחו. כמו כן, אין זה המקרה בו "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן" לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות. השופטת ציינה כי המבקשים ידעו כי הפוליסה התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח או עקב ביטולה, ואם נושא השבת דמי הביטוח עניין אותם הם יכלו לפנות למבטחות ולברר מה אם בכלל הושב, וכיצד הושב. משלא עשו כן, אין לקבל טענתם כי אף בזהירות סבירה לא יכולים היו לגלות את העובדות הרלוונטיות לתביעה.

לבסוף, נקבע כי מתקיימים יתר התנאים לאישור תובענה ייצוגית. השופטת סברה כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת שכן אף שעל מנת להכריע בתובענה יהיה צורך בהכרעה פרטנית לגבי כל מבוטח ומבוטח במספר שאלות, הרי שהכרעה זו לא תצריך בירור עובדתי מורכב, מה גם שכל או מרבית נתונים עובדתיים אלה מצויים בידי המשיבות. כמו כן, הסכומים המגיעים לכל אחד מחברי הקבוצה הם לכאורה נמוכים ובנסיבות אלה הסיכוי שכל אחד מהחברים יפעל למימוש זכויותיו הוא נמוך.

 

ת"צ 17305-04-10

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה