אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ניצב במשטרה טען כי כתבה בתכנית "המקור" הציגה אותו כאדם מושחת – ונדחה

רביב דרוקר. צילום: אלדד רפאלי

ניצב במשטרה טען כי כתבה בתכנית "המקור" הציגה אותו כאדם מושחת – ונדחה


21.06.2015 | עו"ד לילך דניאל

ניצב בדימוס רוני עטיה תבע את ערוץ 10, רביב דרוקר ומיקי רוזנטל, בגין כתבה שבדקה את נושא עסקאות הטיעון בתיקי תעבורה במחוז שעליו פיקד. ביהמ"ש קבע כי הכתבה העלתה שאלות בעלות חשיבות ציבורית, כי עטיה לא היה מושא התחקיר וכי לא יוחס לו שם דבר. ממילא, קבע ביהמ"ש, עומדת לנתבעים הגנת העיתונות האחראית, שכן הם פעלו ביושרה ובתום לב

בית משפט השלום דחה תביעה שהגיש ניצב (בדימ') רוני עטיה נגד ערוץ 10, רביב דרוקר ומיקי רוזנטל, בגין כתבה ששודרה בשנת 2012 בתכנית "המקור" בה לשיטתו הוצאה דיבתו רעה. לטענתו של עטיה, הכתבה הציגה אותו כאדם מושחת הממנף את משרתו על מנת להביא לטובות הנאה לעצמו או לקרוביו. השופט יעקב וגנר קבע כי הכתבה מושא הדיון העלתה שאלות בעלות חשיבות ציבורית עליונה וכי חלקו של עטיה היה מינורי ולא יוחס לו בה דבר. משכך, נקבע כי הכתבה והקדימונים שקדמו לה לא עולים כדי לשון הרע נגדו, וכי ממילא עומדת לנתבעים הגנת "העיתונות האחראית" משנמצא כי פעלו ביושרה ובתום לב.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

במאי 2012 שודרה בתכנית "המקור" בערוץ 10 כתבה שמטרתה לבדוק את נושא עסקאות הטיעון בתיקי תעבורה במחוז חוף של המשטרה עליו פיקד התובע באותה עת. בתביעתו טען עטיה כי הכתבה האמורה הציגה אותו כאדם מושחת שידו בכל ויד כל בו, אשר ממנף את משרתו על מנת להביא לטובות הנאה לעצמו או לקרוביו. זאת, שכן בכתבה נטען שלקוח ששכר את שירותיה המשפטיים של בתו של התובע קיבל יחס מועדף מצד ראש יחידת התביעות במשטרה, אשר חזר מכתב האישום נגדו.

במהלך ההליך הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה התנהלותו של ראש יחידת התביעות כפי שהשתקפה מהכתבה נחזית כהתנהלות בלתי תקינה. לטענת התובע, משיקולי רייטינג גרידא החליטו אנשי ''המקור" לפרסם את התוכנית בקדימונים ("פרומואים") המציגים או המרמזים באופן ברור על אישיות ידועה הקשורה לפרשה, וזו לדעתו הסיבה שבגינה שורבב שמו לעניין. עוד נטען כי הנתבעים עשו לצרכיהם שימוש מסחרי בדמותו של התובע ובשמו מבלי לקבל רשותו לכך.

הנתבעים כפרו בטענות התובע וטענו כי מדובר בתחקיר בעל חשיבות ציבורית עליונה שנעשה במקצועיות ובזהירות. לטענתם, התובע כלל איננו מושא התחקיר, שכן מושא התחקיר הוא התנהלותם של ראש יחידת התביעות ולשכת התעבורה של מחוז חוף. במסגרת זו, הוצגו שישה מקרים בהם ביטל זה כתבי אישום והעניק הקלות מפליגות לנהגים, שארבעה מהם נתפסו נוהגים בשכרות, בניגוד לכל ההנחיות וללא הנמקות.

השופט יעקב וגנר דחה את התביעה וקבע כי לא שוכנע שלתובע יש בסיס לטענותיו בעניין הקדימונים, שכן לא אוזכר בהם כלל שמו וזהותו טושטשה ולכן הצופים לא יכלו לדעת שהמשפט "הבת של X" נוגע דווקא אליו. אשר לכתבה עצמה, בה הוזכרו מספר פעמים במפורש שמותיהם של התובע ובתו, קבע בית המשפט כי ברור שהתובע לא עורב בפרשה אלא בחר להיות מעורב והשתתף בפגישה מול הנתבעים כחלק מהיותו אב שבתו הייתה במצוקה. משעשה כן, ומשהגיעו הנתבעים עד לקצה יכולתם כעיתונאים לחקור בפרשה, אין בכך משום הבעת דעה או לשון הרע כלפי התובע, מה גם שבכתבה נותרו יותר שאלות מאשר תשובות.

בסיכומו של דבר קבע השופט כי הנתבעים בחרו לפרסם בכתבה בהקשרו של התובע כי הוא אביה של אותה עורכת דין שפעלה מול מנהל יחידת התביעות, וסברו כי מדובר בעובדה רלוונטית לכתבה שכן ייחוסה המשפחתי עשוי להסביר מדוע הוקל עם הלקוחה. סברה זו, בהיעדר נימוקים אחרים, עומדת לדעת השופט במבחן הסבירות.

לאור האמור, קבע בית המשפט כי הכתבה מושא הדיון העלתה שאלות בעלות חשיבות ציבורית עליונה בנוגע לפן חשוב בנושא אופן הטיפול של לשכת התביעות בסגירת תיקים שהוחלט על סגירתם, מול אמירות מצד בכירים במשטרה בנוגע להחמרת האכיפה והמלחמה בעברייני התנועה שאינה מתיישבת עם הדוגמאות שהובאו בה. לנוכח מכלול הראיות, קבע בית המשפט כי הכתבה נעשתה במקצועיות ובזהירות וכי התובע כלל לא היה מושא התחקיר, שכן על אף שהוזכר בכתבה חלקו בה היה מינורי ושמו ודרגתו הוזכרו רק כדי להעלות אפשרות בנוגע ל"מניעיו" של ראש הלשכה. כמו כן, לתובע לא יוחס דבר בכתבה, לא נאמר דבר אודות התנהלותו ולא נטען שהוא התערב בתיקה המשפטי של בִּתו, אלא פשוט צוין כי הוא אביה של הסנגורית שטיפלה בתיק וכי עובדה זו עשויה להסביר את אותה סטייה של מנהל לשכת התביעות ממדיניות הענישה.

עוד ציין בית המשפט כי לנוכח השתלשלות הדברים נראה שלנתבעים עומדת גם הגנת תום הלב בהקשר הספציפי של "הגנת העיתונאות האחראית" עליה עמד בית המשפט העליון בדיון הנוסף בעניין אילנה דיין (דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין). השופט וגנר ציין כי תנאי בסיסי לתחולת הגנה זו לפי סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע הוא קיומה של חובה לפרסם דבר מה. במקרה זה, אין ספק שהנתבעים עוסקים דרך קבע בעבודה עיתונאית והעריכו כי נושא הכתבה הוא בעל חשיבות ציבורית ופרסומו נחוץ. זאת ועוד, לאור הראיות שהוצגו לא נראה כי הפרסום נבע מכוונת זדון, מרצון להשמיץ או לפגוע במושא הפרסום אלא כי הנתבעים פעלו בתום לב, ביושרה והגינות. בעניין זה, ציין בית המשפט כי מר דרוקר ניאות להיפגש עם התובע ובתו בטרם הפרסום ואף המשיך ויצר עמם קשר לאחר הפגישה על מנת שייאותו להעביר לו הוכחות לטענותיהם. משכך, נראה כי מטרתו היחידה הייתה הגשמת עבודתו העיתונאית באמצעות רצונו להביא לידיעת הציבור את דבר ההתנהלות החמורה שהתגלתה לדעתו במחוז חוף, תוך הצגת הסברים אפשריים לה. זאת ועוד, לתובע ובתו ניתנה זכות תגובה מלאה לפרסום ויש לציין כי הנתבעים הצהירו שוב ושוב בכל דיון בתיק כי אם התובע סבור שנותר ספק כלשהו, הם נכונים לפרסם הבהרה נוספת על כך שהם לא ייחסו לו דבר.

 

ת"א 39859-05-12

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.