אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביה"ד לעבודה: "אין לדרוש ממי שהורשע בפלילים לחשוף בפני כל מעסיק את עברו"

צילום: istock

ביה"ד לעבודה: "אין לדרוש ממי שהורשע בפלילים לחשוף בפני כל מעסיק את עברו"


16.06.2015 | ליאור שדמי שפיצר

השופטת עידית איצקוביץ קבעה כי בעידן של גישה חופשית למידע הדיגיטלי, כאשר המידע על הרשעות נגיש לכולם, השימוש בעבר הפלילי כשיקול כבד משקל לפיטורים אינו מידתי ומהווה פגיעה קשה באפשרות שיקום העבריינים וחזרתם לחיים הרגילים ולמעגל העבודה, מעבר לנדרש למען ההגנה על זכותו של המעסיק

בית הדין האזורי לעבודה חייב חברה לשלם פיצויי פיטורים לעובד שפוטר לאחר שמעסיקיו גילו על עברו הפלילי. השופטת עידית איצקוביץ קבעה כי אין לדרוש ממי שהורשע בפלילים ושילם את חובו לחברה לחשוף בפני כל מעסיק את עברו, וכי גם אם אינטרס הנתבעת לדעת את הרקע של העובד בעת קבלתו לעבודה הוא לגיטימי, משהעבר הפלילי התגלה לאחר שהועסק זה תקופה, השימוש בו כשיקול כבד משקל בפיטורים אינו מידתי.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובע הועסק על ידי הנתבעת כמלווה לנכי צה"ל בביתם, ובתקופת העסקתו הוצמד לשלושה מטופלים, כולם נכים קשים, נפגעי ראש עם קושי גדול בתקשורת עם הזולת. בסמוך לתחילת עבודתו, מילא התובע טופס עובד – טופס 101, שבו סימן כי שירת בצה"ל אף שלא עשה כן ורשם את שמו באופן שגוי.

לטענת התובע, הוא פוטר שלא כדין לאחר שבעה חודשים, ולאחר שנציגי הנתבעת גילו כי יש לו עבר פלילי בשל עבירה שעבר לפני כ-19 שנים בהיותו בן 21, ובגינה נשלח לתקופת מאסר של שלוש שנים. התובע, שיוצג על ידי עורכות דין מטעם הקליניקה לזכויות עובדים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, עתר לסעד של אכיפה וכן לקבלת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עוגמת הנפש, ולחילופין – לקבלת פיצוי בגובה השכר שהוא היה משתכר בתקופה של 24 חודשים.

הגנת יתר על המעסיק

הנתבעת טענה מנגד כי התובע פוטר מעבודתו מסיבות ענייניות, רלוונטיות ומותרות, לאחר שהסתיר פרטים מהותיים הנוגעים לעברו הן עובר לתחילת ההעסקה והן במהלכה. לטענתה, שתיים מהמשפחות שבהן הוצג ביקשו להפסיק את עבודתו בשל יחסיהן עמו והשלישית בשל גילוי אקראי באינטרנט כי התובע הורשע בסיוע לשוד ובהחזקת סמים.

הנתבעת הדגישה את אופיו המיוחד של התפקיד ואת הצורך באמון אישי בין המטופלים ומשפחותיהם לבין המלווה בשל השהות הממושכת בתוך בתיהם והתלות המוחלטת של המטופלים בו. לדבריה, אם משפחה אינה מעוניינת בשירותיו של מלווה אין באפשרות הנתבעת לכפות אותו עליה.   

השופטת עידית איצקוביץ ונציגות הציבור חביבה שדה ועליזה מעין קבעו כי הרשעותיו של התובע לא התיישנו במועד תחילת העסקתו. בית הדין ציין כי עבר פלילי יכול להיות שיקול רלוונטי בקבלה לעבודה, בהתאם לנסיבות. אולם, הבקשה לקבלת מידע על כך צריכה להיות לא רק רלוונטית אלא גם מבוססת על תכלית ראויה ולעמוד בדרישת המידתיות.

עוד נקבע כי בשאלה, גילוי או שימוש בעבר הפלילי של עובד או מועמד לעבודה קיימת פגיעה בזכות לפרטיות, המהווה חלק מכבוד האדם ובחופש העיסוק, המוגנים בחוקי יסוד. עם זאת, זכויות אלה אינן אבסולוטיות וקיים צורך לערוך איזון נכון וראוי בין השיקולים הקשורים לצורך לשקם עבריינים ולסייע בידם להשתלב חיי החברה, לבין ההשלכות של העבר הפלילי על ביצוע התפקיד ועל אמון הציבור.

בית הדין הוסיף כי ישנו שוני מהותי בין הזכות לשאול אודות עברו הפלילי של מועמד לעבודה, כדי להגן על האינטרס הציבורי, ולשקול זאת בין יתר השיקולים, לבין מצב של עובד שלא נשאל על כך ולאחר תקופת עבודה מסוימת מתגלה באופן אקראי עברו ואותו גילוי מהווה שיקול לפיטוריו. "אם מצב זה מתאפשר, צלו של העבר הפלילי ירדוף תמיד אחר מי שמבקש להשתקם", כתבה השופטת איצקוביץ בפסק הדין. "זאת, ביתר שאת בעידן של גישה חופשית למידע הדיגיטלי ותקשורת ההמונים, תוך שמידע על הרשעות נגיש לכולם ואין צורך בהגשת בקשה בנוגע לרישום פלילי כדי לגלות על קיומו. זו תהיה פגיעה לא מידתית בכבוד האדם של מי שהורשע, מעבר לנדרש למען ההגנה על זכות (חופש העיסוק) של המעסיק".

מסירת מידע שקרי שלא לצורך

בית הדין ייחס חשיבות רבה לסוגיית השירות הצבאי. לשיטתו, במסגרת חובת תום הלב המוטלת על הצדדים לחוזה עבודה, חובתם לומר אמת. עם זאת, אם נשאלת שאלה שאינה לגיטימית ואינה רלוונטית אזי ייתכן שאין במסירת "מידע לא נכון" כדי "שקר". במקרה זה, כך נקבע, התובע מסר מידע שקרי. התובע היה יכול להימנע ממילוי החלק הנוגע לשירות הצבאי, כפי שעשה בנוגע לעבר הפלילי, תוך שהוא מציין שמדובר בשאלות שלא ראוי לשאול עובד. זאת, במיוחד כאשר הנתבעת עצמה לא עמדה על החובה לסיים למלא את השאלון או לחתום עליו, וכאשר התובע מילא את הטפסים לאחר שכבר התקבל לעבודה כך ששאלת השירות הצבאי לא הוצבה כתנאי לקבלתו. חרף זאת, בחר התובע לציין על גבי הטופס תאריך גיוס ותאריך שחרור אף שכלל לא גויס ולא שירת בצבא. מכאן שיש בעובדה זו כדי לפגוע באמון הנדרש ביחסי העבודה בין התובע לנתבעת.

באשר לעבר הפלילי ציין בית הדין כי ייתכן שניתן היה לבקש מידע על כך בעת קבלתו לעבודה, בשים לב לכך שהשירות שסיפק התובע הוא שירות אישי במדרג הגבוה ביותר, הכולל טיפול אישי ואינטימי בנכים קשים, בביתם לרבות לינה בבית. עם זאת, חיוב העובד לגלות למעסיק או למעסיק בפועל על הרשעות קודמות או תקופת מאסר, גם אם לא נשאל על כך, הוא דרישה מוגזמת, הפוגעת קשות באפשרות שיקום העבריינים וחזרתם לחיים הרגילים ולמעגל העבודה. "אין לדרוש ממי שהורשע בפלילים ושילם את חובו לחברה לחשוף לפני כל מעסיק או מעסיק בפועל את עברו, 'להתפשט' גם בלי שהתבקש, כאילו הוא נושא אות קלון למשך כל חייו. זוהי דרישה לא מידתית הפוגעת במי שמבקש להשתקם מעבר לנדרש כדי להגן על מעסיקו (או מעסיקו בפועל)", נכתב בפסק הדין.

השופטת ציינה כי נראה שגילוי עברו של התובע יצר סטראוטיפ לגבי אופיו ותפקודו, אשר "צבע" באחת את כל התנהלותו. לפיכך, "גם אם נסכים כי אינטרס הנתבעת לדעת מה הרקע של העובד בעת קבלתו לעבודה הוא לגיטימי, משהעבר התגלה לאחר שהועסק תקופה – הרי השימוש בו כשיקול כבד משקל לפיטורים אינו מידתי.

משנמצא כי נפל פגם בהליך הפיטורים נוכח השיקול הפסול, קבע בית הדין כי אין זה ראוי להשיב את התובע לעבודה, בהתחשב באופי האישי של עבודתו, אלא יש לחייב את הנתבעת בפיצוי כספי בסך של 25 אלף שקל.

 

סע"ש 36904-03-13

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה