אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > העליון הפחית מעונשו של עבריין מין סדרתי: "מאסר בפועל של 30 שנה הוא חמור מדי"

ית המשפט העליון. צילום: שפרה לויתן

העליון הפחית מעונשו של עבריין מין סדרתי: "מאסר בפועל של 30 שנה הוא חמור מדי"


10.06.2015 | עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש העליון קיבל בחלקו את ערעורו של מורשע בשורה של עבירות מין בקטינים והפחית חמש שנים ממאסרו. השופט ניל הנדל: על ביהמ"ש לבחון האם תקופת מאסר ארוכה מ-20 שנה בעבירות מין היא הכרחית. הפסיקה מלמדת שישנה עליה בחומרת עונשי המאסר בתיקי מין, אולם אין לגזור עונש חמור ביותר במקרה שאינו נמצא ברף העליון

בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורו של מורשע בשורה ארוכה של עבירות מין בקטינים, שניים מהם היו בנות משפחה, שנידון לעונש מאסר ארוך במיוחד – 29 שנה. בתוך כך, הדגיש בית המשפט את הצורך לשמור על מדרג של חומרה בענישה בעבירות מין והוסיף כי ככל שמדובר בתקופת מאסר ארוכה מ-20 שנה על בית משפט לבחון עד כמה, אם בכלל, יש לעלות מעבר לכך. בסיכומם של דברים, הפחית בית המשפט חמש שנים ממאסרו של המערער, כך שירצה 24 שנות מאסר בפועל.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בשני תיקים שעניינם ביצוע עבירות מין מרובות ונידון לעונש של 29 שנות מאסר בפועל, תשעה חודשי מאסר על תנאי שהופעלו מתיק קודם וקנס בסך של 100 אלף שקל שישולם לאחת הנפגעות.

על פי כתב האישום בתיק הראשון, בסוף שנות השמונים נישא המערער לאישה שלה מספר אחים ואחיות, בהם שתי אחיות קטנות. בשל עיסוקו של המערער כחזן, בן למשפחה חרדית, התארחו המערער ומשפחתו פעמים רבות בבית הורי אשתו יחד עם שתי האחיות. כתב האישום גולל מסכת של עבירות מין שביצע המערער באחותה הקטנה של אשתו החל מהיותה בת 10 ובמשך חמש שנים. המעשים בוצעו לעיתים אף באופן יומיומי ובהזדמנויות רבות כשהקטינה הייתה מגיעה לשמור על ילדיו בביתו. לאחר שזו דרשה מהמערער שיחדול ממעשיו, היה מתאר בפניה כי אם תספר על הנעשה יתגרש מאשתו (אחותה הגדולה) ואז לילדיו לא יהיה אב. על פי האישום השני, ביצע המערער עבירות מין באחות נוספת של אשתו. על פי עובדות התיק השני, בו הודה המערער בהסדר טיעון, ביצע המערער עבירות מין מרובות בקטין בכיתה ה' שהמערער שימש כמורה המחנך שלו.

בערעור שהגיש  טען המערער בין היתר כי אין להאמין לעדותה של אחת הילדות בדבר המעשים שנעשו, היקפם ומשכם, משום שמדובר בעדות כבושה המלאה בסתירות עובדתיות רבות.  עוד טען כי הודאתו באישום השני נבעה מלחץ שהפעיל עליו סנגורו הקודם ולא ביטאה את רצונו האמיתי. לחילופין טען המערער כי העונש שנגזר עליו בשני התיקים יחד הוא חמור ביותר, אינו מותיר לו פתח לתקווה ושיקום ומתעלם ומהנסיבות המקלות בעניינו.

עיקרון ההלימה

השופט ניל הנדל, שאליו הצטרפו יתר חברי ההרכב – השופטים אורי שוהם וסלים ג'ובראן, דחה את טענת המערער לעניין גרסתה הכבושה של אחת מנפגעות העבירה וקבע כי אף שמדובר בעדות שנמסרה בחלוף מספר שנים לא מועט, הפסיקה כבר קבעה כי כבישת  עדות היא אופיינית לקורבנות עבירות מין וכי תלונה מאוחרת אינה פוגעת במהימנות העדות. השופט ציין כי ניכר מגרסתה כי איומו של המערער עליה שחשיפת המעשים תוביל להרס נישואי אחותה הותירו עליה רושם כבד ומנעו ממנה להעיד במשך השנים ולשתף את משפחתה במה שאירע ולפנות למשטרה, והיא עשתה כן רק מהחשש שהמערער יפגע בילדים אחרים. לכך, הוסיף השופט את העובדה שמדובר באישה צעירה, בת למשפחה חרדית, החיה בסביבה שבה העיסוק בנושאים הקשורים למיניות אינו מקובל ואינו מתרחש באופן גלוי.

השופט קבע כי עדותה של המתלוננת בבית המשפט המחוזי הייתה קוהרנטית ובהירה ולא גילתה סתירות משמעותיות. עוד הוזכר כי הכרעת הדין נשענה גם על היעדר אמון שהעניק בית המשפט לגרסת המערער, עקב סתירות שירדו לשורש העניין ומהתרשמותו הכללית מדבריו באולם המשפט.

באשר לגזר הדין קבע השופט הנדל כי על בית המשפט בשבתו כערכאת ערעור לבחון את העונש לפרטיו ולכלליו, כשבעניין זה הפסיקה מלמדת שישנה עליה בחומרת עונשי המאסר בתיקי מין. בכך, נקבע, ניתן ביטוי מלא יותר לפגיעה בקורבן עבירת המין. יחד עם זאת, הדגיש השופט הנדל את הצורך לשמור על מדרג של חומרה בענישה כחלק מ"עיקרון ההלימה" העומד בבסיס תיקון 113 לחוק העונשין. לשיטתו של הנדל, כשם שיש מקום לגזור עונש חמור ביותר במקרה החמור ויוצא הדופן, כך אין לגזור עונש שכזה במקרה שאינו נמצא ברף העליון, על אף חומרתו. לפיכך, חשוב שבית משפט ייתן את דעתו לפרמטרים הרלוונטיים של נסיבות המקרה דווקא במקרים החמורים ביותר של עבירות מין, למשל מספר העבירות, העונש המרבי בגינן, אורך התקופה בהן נעברו, מספר הקורבנות, גילן, הקשר בין מבצע העבירה לבין נפגע העבירה ועברו הפלילי. כמו כן, בתיק מרובה אישומים יש לתת את הדעת לנסיבות העובדתיות של כל מקרה ומקרה, כשכמובן משקל כל הפרמטרים האמורים עלול להשתנות ממקרה למקרה. כלים אלו, נקבע, יכולים לתרום לשמירה על מדרג ראוי, אך לצד זאת הם אינם בגדר סוף פסוק והתמונה הכוללת חשובה עד מאוד.

לדעת השופט הנדל, על בית משפט לתת דעתו לתוצאה הסופית, וככל שמדובר בתקופת מאסר ארוכה – למשל מעל 20 שנה – על בית משפט לבחון עד כמה, אם בכלל, יש לעלות מעבר לכך. לצד זאת, תקופה של עשרים שנה בגין עבירות מין, במיוחד במקרים הקשים של ריבוי קורבנות שבהן עבירות מתבצעות במשך שנים רבות, אינה בגדר מחסום שלא ניתן לעוברו אך יש לשקול היטב את השורה התחתונה, הן במדיניות הענישה הכללית והן לפי נסיבות המקרה.

שיקולים לקולא

במקרה זה, סבר השופט הנדל כי אכן יש מקום לגזור על המערער עונש חמור מאוד, שכן מדובר בשלושה נפגעי עבירה שונים ולמערער עבר פלילי קודם בעבירות מין. עוד צוין במיוחד כי העבירות כוללות אינוס שהתפרש על פני תקופה של כחמש שנים ולעתים אף בוצעו מדי יום ביומו. זאת ועוד, המתלוננת הייתה בת כ-10 שנים כאשר החלו מעשים אלו, והטראומה שעברה בעקבות העבירות ממשיכה ללוות אותה בעוצמה רבה. בשל כך, לא מצא בית המשפט לנכון להתערב בשיעור הפיצוי שנפסק לה.

לפיכך, נקבע כי המערער הוכיח שוב ושוב את מסוכנותו לציבור, וההגנה והסלידה ממעשים כאלו דורשים הטלת עונשים מחמירים. בנוסף, במקרה זה יש לתת משקל רב גם לשיקול של ההרתעה הפרטנית. מנגד, יש להתחשב לקולא בהודאת המערער בחלק מהמעשים שיוחסו לו, בעדויות האופי לטובתו ובתרומתו לחברה כחזן בית כנסת. כן צוין כי משנת 2001 לא הורשע המערער בביצוע כל עבירה נוספת. לסיכום נקודה זו, נקבע כי עיקרון ההלימה מחייב הטלת עונש חמור, אולם נראה שבנסיבות העניין מאסר בפועל של כמעט שלושים שנה הוא חמור יתר על  המידה.

 

ע"פ 5768/10

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

ידעתם על עבירות מין בדלת ממול ולא דיווחתם? אתם צפויים לעונש מאסר

 

 

ביהמ"ש העליון החמיר בעונשו של מורשע בעבירות מין ואלימות כלפי ילדיו ואשתו

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.