אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביה"ד הרבני חייב גבר בתשלום הכתובה, אף שהאישה מחלה עליה בהסכם ממון

צילום: Getty images Israel

ביה"ד הרבני חייב גבר בתשלום הכתובה, אף שהאישה מחלה עליה בהסכם ממון


20.05.2015 | ליאור שדמי שפיצר

דייני ביה"ד קבעו כי אין תוקף לוויתור בהסכם שלא היה ביוזמתה של האישה ואף לא נעשה בסמוך לגירושין. סכום הכתובה שננקב בשקלים ישנים הוצמד למדד, מתוך הנחה כי לכך התכוון החתן: "נשער בנפשנו שבעת החופה יתפסו את החתן בשאלה האם ברצונך שכעבור 25 שנה הסכום לא יספיק אף לרכישת מכונת כביסה?"

בית הדין הרבני האזורי בצפת קיבל תביעה שהגישה אישה לחיוב בעלה לשעבר בתשלום כתובתה בסך של 99 אלף שקל. הדיינים קבעו כי אף שבהסכם בין הצדדים האישה מחלה על הכתובה, אין ממש במחילה זו שלא הוסדרה בסמוך לגירושים אלא בתוך פרק הנישואים במסגרת ניסיון לשלום בית.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

הצדדים התגרשו בבית הדין הרבני על יסוד החלטה המחייבת את הבעל בגירושין, ללא הסכם המסדיר את שאלת חיובו בתשלום הכתובה. בהחלטת הגירושין צוין כי "בנסיבות המתוארות האישה לא הפסידה את זכאותה לכתובה מאחר שהיוזמה לפירוד ולגירושין היא מצד הבעל, ולמעשה הבעל כפה עליה את הגירושין, ולכן אין בהגשת תביעת גירושין מטעמה כדי להביא לשלילת זכאותה לכתובה".

לטענת הבעל, בהסכם הממון בין הצדדים הוסדרו מכלול הזכויות והתביעות הממוניות, ובכלל זה ויתור האישה על הכתובה, ולכן לאחר מימוש ההסכם אין מקום לתביעה נוספת לכתובה.

דייני בית הדין האזורי, הרב אוריאל לביא, הרב חיים בזק והרב יוסף יגודה, ציינו כי האישה אכן מחלה על הכתובה במסגרת הסכם הממון, אולם מדובר במחילה שאינה מפורשת אלא במשתמע. הדיינים דחו את טענת האישה כי ויתור על הכתובה בניסוח משתמע הוא חסר תוקף, אך קבעו כי עדיין יש לדון האם עקב הוויתור הפסידה האישה את כתובתה, לאור נוסח הכתובה עצמה המקובל בקהילות ספרד, לפיו האישה כלל אינה יכולה למחול על כתובתה.

הדיינים ציינו כי אף שבהסכם הנזכר האישה מחלה על הכתובה, אין ממש במחילה זו שלא הוסדרה בסמוך לגירושין אלא בתוך פרק הנישואים בהיותם בשלום בית, וזאת על יסוד הקבוע בשטר הכתובה שלא תועיל מחילה. עוד צוין כי במקרה זה הסכם הממון לא היה ביוזמתה של האישה אלא הכל הוסדר לבקשת הבעל שביקש לעגן את זכויותיו, ולכן חל הכלל שבכתובה לפיו מחילה שמקורה בפיתוי של הבעל לא תהיה תקפה.

עוד נקבע כי יש להצמיד למדד את הסכום הנקוב בשטר הכתובה – 5 מיליון שקלים ישנים שנהגו באותה עת – שכן ללא הצמדה נשחק הסכום והוא עומד על 5,000 שקל בלבד. הדיינים ציינו כי ההתחייבות צריכה להיות צמודה גם אם הדבר לא עבר במחשבתו של החתן, כיוון שאין דין הכתובה כדין החזר חוב בגין הלוואה או מקח, שם המתחייב נוטל את ההתחייבות המינימלית המוטלת עליו על פי דין מאחר שזו התחייבות מאולצת. להבדיל, מניחים כי בעת חתונתו ושמחת לבו הכנה החתן מביע ג'נטלמניות ובוודאי ברצונו להתחייב בעין יפה בערך הממשי של הכתובה ולא במספר השקלים או הלירות ללא הצמדה שכעבור שנים רבות יישאר ממנו סכום מגוחך בלבד. "נשער בנפשנו שבעת החופה יתפסו את החתן בשאלה האם ברצונך שכעבור 25 שנה הסכום יהיה נמוך מאוד שאינו מספיק אף לרכישת מכונת כביסה, האם לכך התכוונת כעת, שאם תיפרדו תיתן לה סכום זעום בלבד?", כתבו הדיינים בפסק הדין. "או במועד פטירתך מהעולם כשהאישה תקבל כתובתה מהעיזבון, וכי עולה על הדעת שבעת ההתחייבות ביום הנישואין החתן יאמר כן, אכן זו כוונתי? ללא ספק שבעת הנישואין בלבו ובלב כל אדם שאין זה רצונו, אלא אם כן החתן ידוע ומוכר כאדם רע וממולח המבקש להתל גם בכלתו הטריה כבר ביום נישואיהם לכתוב סכום גבוה ומכובד, ולבסוף יתברר שלא נותר ממנו אלא סכום זעום שאינו מכבד את הצדדים". הדיינים הדגישו כי אין זו רק שאלת ההצמדה השנויה במחלוקת הפוסקים, אלא גם ההנחה הנזכרת שבוודאי אין רצונו של החתן להתחייב בסכום כסף שכעבור שנים רבות יישאר מזערי ביותר.

במקרה זה, קבעו הדיינים כי בהתחשב בכך שהאישה לא הייתה זכאית לזכויות כלשהן לפי פסיקת בית המשפט, ואילו הבעל קיבל סכום הגון בתמורה להשקעותיו בנכסיה ועל פי הסכם הממון בין הצדדים, ולאור העובדה שסכום הכתובה המוצמד עולה לסכום שאינו מגיע אף לחמישית מהסכום שקיבל הבעל, יש מקום להורות על הצמדה מלאה של הסכום לסך של 99 אלף שקל.

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה