אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביהמ"ש: הסכמת עו"ד לתיקון פסק בורר ללא הסכמת הלקוח אינה רשלנות מקצועית

צילום:  Getty images Israel

ביהמ"ש: הסכמת עו"ד לתיקון פסק בורר ללא הסכמת הלקוח אינה רשלנות מקצועית


04.05.2015 | עו"ד רונן שיכמן

השופט יעקב שקד קיבל את טענתו של עורך הדין שייצג את עיריית ראשון לציון בהליך בוררות, לפיה התיקונים להם נתן את הסכמתו היו מוצדקים עניינית בהתאם להסכמות הצדדים, וכי התנגדות להם הייתה נחשבת להתנהלות חסרת תום לב מצד העירייה

הסכמתו של עורך דין שייצג את עיריית ראשון לציון בהליך בוררות לתיקון פסק הבוררות אינה רשלנות מקצועית המזכה את העירייה בפיצויים, כך קבע בית משפט השלום בהרצליה במסגרת תביעתו של עורך הדין. השופט יעקב שקד קבע כי ההתנגדות לתיקונים במקרה זה הייתה נעשית בחוסר תום לב, וכי אלו היו מוצדקים לגופו של עניין, כך שלא התקיימו הנסיבות לחיובו של עורך הדין בגין רשלנות.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

בין התובע ועיריית ראשון לציון נחתם הסכם למתן שירותים משפטיים המסדיר את ייצוג העירייה על ידי עורך הדין בהליך בוררות. בפסק הבורר, שתוקן בהסכמה בפסיקתא, זכתה החברה שתבעה את העירייה בפחות מרבע הסכום שתבעה.

בתביעתו עתר התובע לחייב את העירייה בתשלום יתרת שכר טרחתו בסך של 1.59 מיליון שקל, בנוסף לסכום של 5.4 מיליון שקל שכבר שולם לו עבור ייצוג העירייה בהליך. את שכר הטרחה ביקש עורך הדין לחשב באחוזים מההפחתה באופן שסכום התביעה המקורי, כ-76 מיליון שקל, ישוערך בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

העירייה הכחישה את אופן חישוב השכר, והגישה תביעה שכנגד שבה דרשה לחייב את עורך הדין בסך של 5.4 מיליון שקל בשל רשלנות בייצוג, בשל הסכמתו החלקית לבקשת התובעות לתיקון פסק הבורר, ללא אישורה, דבר שגרם להוספת סכום של למעלה מ-5 מיליון שקל לחיובה.

עורך הדין טען כי התיקונים שלהם נתן את הסכמתו היו מוצדקים עניינית, בהתאם להסכמת הצדדים במהלך הבוררות ובהתאם לסיכומי העירייה בהליך, וכי התנגדות לתיקון המבוקש היתה נחשבת להתנהלות חסרת תום לב מצד העירייה. בנוסף טען עורך דין כי לו היתה העירייה מתנגדת לתיקונים שלהם הסכים, היא הייתה החשופה לסיכון של תיקונים נוספים בפני הבורר ולביטול פסק הבורר כולו בבית המשפט המחוזי,

השופט יעקב שקל קיבל בחלקה את התביעה העיקרית וציין כי אין חולק שעורך הדין, פרקליט ותיק האוחז ברישיון זה קרוב ליובל שנים, הוא זה שניסח את הסכם שכר הטרחה. ההלכה הפסוקה קובעת כי במקרה של ספק בפרשנות מסמך, יפעל אותו ספק לרעת המנסח, ודברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר המנסח הוא פרקליט ותיק, המיומן בעריכת מסמכים משפטיים. השופט קבע כי אין בהסכם שכר הטרחה, המנוסח בקפידה ולא כלאחר יד, כל הוראה הקובעת שערוך של סכום התביעה, שהינו סכום נכבד ביותר, באופן שהתבקש בתביעה. על כן נדחתה טענת עורך הדין ונפסק כי העירייה תשלם לו את יתרת שכר הטרחה בהתאם להסכם, ללא שיערוך, בסך של 410 אלף שקל, בצירוף מע"מ.

השופט שקד דחה את התביעה שכנגד וקבע כי ההתנגדות לתיקונים במקרה זה הייתה נעשית בחוסר תום לב, שכן העירייה עצמה הסכימה לתחשיב שנפסק והתיקונים שהתבקשו היו מוצדקים לגופו של עניין. עוד ציין השופט כי עורך הדין לא התרשל גם בכך שלא התנגד לאישור הפסק בבית המשפט, שכן הוא הסכים בשם העירייה לתיקון במספר רכיבים והתנערות מהסכמה זו בבית המשפט המחוזי לא הייתה צולחת. גם לגופו של עניין, בית המשפט המחוזי היה מאשר את התיקונים שהתבקשו, בהיותם חוסים תחת סעיף 22 לחוק הבוררות. לפיכך, קבע השופט כי לא התקיימו הנסיבות לחיובו של עורך הדין בגין רשלנות.

 

ת"א 12664-04-13

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.