אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > בג"ץ: אסירים ביטחוניים בבתי הכלא בישראל אינם זכאים ללמוד באוניברסיטה

צילום: Getty images Israel

בג"ץ: אסירים ביטחוניים בבתי הכלא בישראל אינם זכאים ללמוד באוניברסיטה


15.04.2015 | עו"ד לילך דניאל

הרכב מורחב של שבעה שופטי בג"ץ קבע בדיון נוסף כי עצם השייכות לקבוצת האסירים הביטחוניים מצדיקה את ההבדלים בתנאי מאסרם בהשוואה לאסירים פליליים מבלי שקיימת חובה לבצע בדיקה פרטנית לגבי כל אסיר המבקש ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. מנגד, סברה הנשיאה נאור בדעת מיעוט כי אין לשלול אוטומטית את ההטבה לאסירים שלא קיבלו מימון לכך מארגוני הטרור

הרכב מורחב של שבעה שופטי בג"ץ דן בדיון נוסף בפסיקה שאישרה החלטה לשלול מאסירים ביטחוניים המוחזקים בבתי הכלא בישראל את הזכות ללמוד לימודים גבוהים באוניברסיטה הפתוחה. בדעת רוב אותה הוביל הנשיא הפורש אשר גרוניס הוכרע כי עצם השייכות לקבוצת האסירים הביטחוניים מצדיקה התייחסות שונה מזו הקיימת לגבי אסירים פליליים מבלי שקיימת חובה לבצע בדיקה פרטנית לגבי כל אסיר ביטחוני המבקש ללמוד וללא קשר לשאלת מימונם של הלימודים על ידי ארגוני טרור.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

החל משנת 1994 ניתנה לאסירים ביטחוניים המוחזקים בבתי הכלא בישראל אפשרות ללמוד בהתכתבות באוניברסיטה הפתוחה תוך כדי ריצוי מאסרם, בדומה לאסירים פליליים. במהלך שנת 2009 הוחלט על הקמת צוות מקצועי שיבחן את תנאי כליאתם של אסירים ביטחוניים, בהמשך להחלטות ממשלה שונות שעניינן מאמצים להביא לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. מסקנות הצוות היו כי לאסירים אלו ניתנות זכויות יתר שאין להן אח ורע במקומות אחרים בעולם ואשר אינן מתחייבות מן הדין, כגון החזקת מקלטי טלוויזיה, ספרים, מכשירי רדיו ועוד. נוכח מסקנות אלה, ובהתאם להנחיית הממשלה, הוחלט על צמצום חלק מן הפריבילגיות הניתנות לאסירים ביטחוניים. בהמשך, החליט נציב בתי הסוהר לשלול את זכותם של האסירים ללמוד באוניברסיטה הפתוחה.

העותרים 1-2 הם אסירים שנשפטו לעונשי מאסר בפועל בגין שורה של עבירות ביטחוניות, אשר למדו במהלך מאסרם באוניברסיטה הפתוחה בהתכתבות. בעקבות החלטת הנציב, עתרו השניים לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקשו לאפשר להם להמשיך בלימודיהם. בית המשפט קבע כי לאסירים מוקנית חירות הנגזרת מחופש העיסוק ללמוד באוניברסיטה, אך לאחר שעיין בחוות דעת מודיעינית חסויה שוכנע כי קיים טעם מספק לאיסור הנדון וכי הוא מידתי ולכן נדחתה העתירה. בפסק דין נוסף בעניינו של העותר 3, קבע בית המשפט כי אין פסול באיסור על לימודים באוניברסיטה הפתוחה וכי הוא אינו מפלה בין אסירים ביטחוניים לפליליים.

על פסקי דין אלה הוגשו בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר קבע כי לא נמצא בדין עיגון לזכותו של אסיר ללמוד לימודים גבוהים תוך כדי שהותו בכלא, וכי האבחנה האמורה בין אסירים ביטחוניים לפליליים אינה אפליה פסולה. עם זאת, קבע בית המשפט כי ראוי לשקול מחדש ובנפרד את עניינם של אסירים ביטחוניים מסוימים שנמצאו על סף סיום לימודיהם שעה שנתקבלה ההחלטה האמורה.

תמריץ להמשך פעילות אידיאולוגית

נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור קבעה, על דעת יתר חברי ההרכב, כי יש לדחות את הדיון הנוסף ולהותיר על כנו את האיסור מושא המחלוקת. הנשיאה ציינה כי פקודת בתי הסוהר או התקנות מכוחה אינן מתייחסות במפורש לזכאותו של אסיר לרכוש השכלה גבוהה תוך כדי המאסר, אלא מותירות זאת לשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר. לימודי אסירים הוסדרו על ידי נציב בתי הסוהר בפקודות נציבות אולם שירות בתי הסוהר אינו רואה בלימודים אקדמיים זכות מוקנית של האסיר, אלא טובת הנאה התלויה בהתנהגותו הטובה ובפרמטרים נוספים.

הנשיאה ציינה כי ייתכנו הבדלים בין תנאי המאסר של אסירים פליליים וביטחוניים, אולם ההחלטה להטיל מגבלות מיוחדות על אסירים ביטחוניים אינה יכולה להיות שרירותית ועליה לעמוד באמות מידה של סבירות ומידתיות. לפיכך, ההלכה הנוהגת היא שיש מקום להבדיל בין אסיר ביטחוני לבין אסיר פלילי בנוגע לתנאי המאסר רק אם הדבר מתחייב מצורכי סדר וביטחון או לפי שיקולים עניינים אחרים, ורק במידה הנדרשת. לצד האמור, נתון לנציב בתי הסוהר מתחם סבירות ומידתיות רחב במסגרתו רשאי הוא לנהל את בתי הסוהר לפי שיקול דעתו תוך התחשבות גם בערכי יסוד כגון עיקרון השוויון וזכויות יסוד אחרות.

 

לגופו של עניין, סברה הנשיאה נאור כי גם בהנחה שלימודים אקדמאיים הם טובת הנאה, הרי שבשל החשיבות והתועלת הגלומה בהם הן לאסיר עצמו והן לאינטרס הציבורי, על שירות בתי הסוהר לספק טעם לשלילתם מאסירים ביטחוניים, בנסיבות שבהן הם ניתנים לאסירים אחרים.

עוד הוסיפה הנשיאה כי אין להתערב בקביעת שירות בתי הסוהר לפיה הוא אינו חייב לאפשר לאסירים לרכוש השכלה אקדמית על אף חשיבותה, אם מתברר כי המימון לכך מגיע מארגוני טרור. זאת,  שכן העברות כספים מארגוני טרור לאסירים – הן כתגמול על העבירות שביצעו והן כתמריץ להמשך פעילות אידיאולוגית נגד המדינה – עלול לסכן את ביטחון המדינה. בעניין זה, ציינה נאור כי החומר החסוי שהוגש לבית המשפט מבסס את הנחתם של המשיבים שלפיה אסירים ביטחוניים המשויכים לארגון עוין מקבלים ממנו כספים לצורך מימון לימודים אקדמיים, על מנת "לתגמל" את האסירים הביטחוניים המשתייכים אליהם עבור מעשי העבירה שביצעו, וכי אותם ארגונים חותרים כל העת לבסס את מעמדם בקרב אוכלוסיית האסירים הביטחוניים ולחזק את הקשר עמם. לצד זאת, עדיין נשאלת השאלה מהו דינם של אסירים שלא קיבלו מימון כאמור, שלגביהם הטעם הביטחוני שעליו נסמכים המשיבים מאבד ממשמעותו. לדעת הנשיאה, פרט לטעמים הקשורים במקורות המימון של הלימודים, אין בפיהם של המשיבים טעמים ענייניים נוספים המצדיקים את ההבחנה בין האסירים הביטחוניים לבין האסירים האחרים לעניין זה ולכן דומה כי ראוי להשאיר פתח לבדיקה פרטנית. לסיכום, סברה הנשיאה כי לא די בסיווג של אדם כאסיר ביטחוני כדי לשלול באורח אוטומטי זכויות או הטבות הניתנות לאסירים אחרים, ולכן אין לשלול מראש את האפשרות כי בעתיד אסיר ביטחוני זה או אחר, אשר התברר כי אין חלקו עם המימון מארגוני טרור, יזכה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה.

נקודת ייחוס נפרדת לאסירים ביטחוניים

כל יתר שופטי ההרכב הצטרפו למסקנתה של הנשיאה לפיה יש לדחות את הדיון הנוסף, אולם רובם סברו כי  אין מקום לערוך בדיקה פרטנית לגבי כל אסיר המסווג כאסיר בטחוני, המבקש ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. הנשיא בדימוס אשר גרוניס חלק על קביעתה של נאור כי לא די בסיווגם של אסירים כביטחוניים על מנת לנקוט יחס שונה כלפיהם בכל דבר ועניין, שכן לשיטתו ההבדלים בין אסירים ביטחוניים לאסירים שאינם ביטחוניים – בין היתר בנסיבות מאסרם, הסיכון הנשקף מהם, אורחות חייהם בבית הסוהר ואף האמצעים הנדרשים לשמירה עליהם במשמורת – הם כה גדולים עד כי יש להכיר בקבוצה זו כ"קבוצת שוויון" נפרדת לעניין תנאי מאסרם. משמעות הדברים, לדעת גרוניס, היא שעצם השייכות לקבוצת האסירים הביטחוניים מצדיקה התייחסות שונה מזו הקיימת לגבי אסירים פליליים, ולכן כאשר מדובר בהטבה הניתנת לאסירים שאינם ביטחוניים ושאינה ניתנת לאסירים ביטחוניים אין מקום לשמיעת טענה בדבר פגיעה בשוויון, שכן מדובר באסירים המשתייכים לקבוצות שוויון שונות. כל זאת, בלא קשר לשאלה מי מממן את הלימודים ובלא שקיימת חובה לבצע בדיקה פרטנית לגבי כל אסיר ביטחוני המבקש ללמוד. לצד זאת, הבהיר גרוניס כי אין הדבר אומר כי המדינה רשאית לפעול בשרירות בעניין תנאי מאסרם של אסירים ביטחוניים, אלא שעל תקינותה של ההחלטה בעניין תנאי מאסרם להיבחן כשלעצמה על רקע מאפייניהם המיוחדים של אסירים אלו, ולא כשנקודת הייחוס היא תנאי מאסרם של אסירים שאינם ביטחוניים.

השופט אורי שהם סבר כי יש חשיבות רבה למידע המודיעיני לפיו ארגוני הטרור נוהגים לממן הטבות שונות עבור אסירים המשתייכים אליהם באופן המצדיק את שלילת ההטבות הללו ללא בחינה פרטנית, אך מנגד לא די בקיומה של זיקה בין האסיר לארגון הטרור אליו הוא משתייך על מנת לשלול את ההטבה ויש להוכיח מהו מקור המימון של הלימודים. כך, ככל שיובהר כי מדובר במימון הלימודים על ידי ארגוני הטרור השונים, יש הצדקה לשלול את ההטבה מאותם אסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון המממן.

השופט הנדל הוסיף כי יש להיזהר מקביעת מאפיינים לתת-קבוצה בתוך קבוצת האסירים הביטחוניים שתזכה בהיתר ללימודים אקדמיים, שכן עניין זה לא נדון בצורה הראויה והוא עשוי להיות מורכב יותר מכפי שהוא נראה במבט ראשון.

הפורום המשפטי למען ישראל שהצטרף כמשיב לעתירה בירך על דחיית בג"צ את בקשת האסירים הביטחוניים ללימודים אקדמיים אך מיצר על החלטת הנשיאה נאור לפיה יש זכות מוקנית לאסירים ביטחוניים ללימודים אקדמיים.  לדברי עו"ד נפתלי ורצברגר, ב"כ הפורום: "בניגוד לאסיר פלילי שיש לשקמו, אסיר בטחוני חייב להיענש בחומרה ולא להפוך את הכלא לנופש לימודי. המציאות מוכיחה שאסירים אלו זוכים למימון ארגוני הטרור ואף שבים לסורם אם שוחררו. צר לנו כי בג"צ לא קבע קו אדום ברור שאין זכות לאסירים המחבלים ללימודים אקדמיים".

 

דנג"ץ 204/13

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

העליון: אין די בשינוי אידיאולוגי כדי להצדיק שחרור על תנאי של אסיר ביטחוני

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.