אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > המדינה ומושב אמציה יפצו עובד מוסך שחלה ונפטר כתוצאה מחשיפה לאסבסט

צילום: Getty images Israel

המדינה ומושב אמציה יפצו עובד מוסך שחלה ונפטר כתוצאה מחשיפה לאסבסט


12.04.2015 | עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש המחוזי קבע כי מחלת המזותליומה של המנוח נגרמה כתוצאה מחשיפה לאבק אסבסט, גם אם החשיפה היתה מזערית ולא אינטנסיבית. השופט קובי ורדי הטיל את מרבית האחריות לנזק על המדינה והמושב, שהפרו את חובת הזהירות לדאוג לאמצעי בטיחות והגנה ולאכוף את כללי הבטיחות הנדרשים

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורן של אשתו ובתו של חבר מושב אמציה שנפטר כתוצאה ממחלת המזותליומה, על דחיית תביעת נזיקין שהגישו בטענה כי מחלתו נגרמה בשל חשיפה לאבק אסבסט מזיק בבית המלאכה שבו עבד. השופט ד"ר קובי ורדי קבע כי הן המושב והן המדינה הפרו את חובת הזהירות משהמושב לא דאג לאמצעי בטיחות והגנה והמדינה לא פיקחה ואכפה את כללי הבטיחות וההתנהגות הנדרשים. כן נקבע כי משהוכח שהמנוח נחשף לאבק אסבסט מזיק, סביר יותר להניח שחשיפתו הממושכת מאוד לאבק זה במשך 15 שנה של עבודה היא שגרמה למחלתו.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

בין השנים 1980-1995, עבד המנוח במוסך בבעלותו של מושב העובדים אמציה, ובין השאר טיפל ברפידות של מעצורים ומצמדים שכללו רכיבי אסבסט. לאחר פטירתו, הגישו אשתו ובתו תביעה לבית משפט השלום נגד המושב והמדינה, בטענה כי מחלתו של המנוח נגרמה לו כתוצאה מחשיפתו לאסבסט במהלך עבודתו במוסך וכי המדינה התרשלה בפיקוח על בטיחות העבודה במוסך. המושב מצדו, שלח הודעות צד שלישי נגד חברות הביטוח הראל, כלל והכשרת הישוב, שביטחו את המושב בתקופה הרלוונטית.

בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי אין כל ראיה שהמנוח עסק אי פעם בהשחזת רפידות, פעולה היוצרת אבק אסבסט מסוכן, שבוצעה בבית המלאכה בכ-10 עד 20 פעמים בשנה. לכן, נקבע כי המנוח לא נחשף לכמות גדולה של אבק אסבסט וגם לא נחשף בצורה אינטנסיבית. עוד נקבע כי לא בוסס כראוי קשר סיבתי עובדתי בין חשיפת המנוח לאבק אסבסט בעבודתו במושב לבין המחלה שבה לקה, וכן כי האגודה השיתופית לא היתה בבחינת מעסיקו של המנוח, בשים לב לכך שבשלב מסוים הוא ניהל בעצמו את בית המלאכה בעקבות הפרטה.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והבהיר כי אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוח נחשף במהלך עבודתו לאסבסט, וכי המחלוקת היא באשר לכמות החשיפה ומשכה וכן בשאלת הפרת חובת הזהירות והקשר הסיבתי בין החשיפה לאסבסט לבין המחלה.

השופט קובי ורדי דחה את קביעתו של בית משפט השלום לפיה העובדה שהמנוח נחשף לכמות קטנה של אבק אסבסט באופן לא אינטנסיבי שוללת את היותו "עובד החשוף לאבק מזיק" על פי התקנות. לדעת השופט, אין להסכים עם הפרשנות לפיה כללי ההתנהגות שנקבעו בתקנות חלים רק על "עובד החשוף לאבק מזיק" מעבר לחשיפה המשוקללת המרבית המותרת, מה גם שהעובדה שהתנהגות מסוימת מותרת על פי החוק אינה מעידה בהכרח על היעדר רשלנות בנסיבות המתאימות.

השופט ורדי ציין כי מחומר הראיות והעדויות עולה כי לא ננקטו על ידי המעביד אמצעי זהירות כלשהם בעת העבודה במוסך עם האסבסט, על אף שהיה ידוע לכל כי מדובר בחומר המסוכן לבריאות. כך למשל, לא ניתנה הדרכה לעובדים בנושא עבודה באסבסט, לא ננקטו איזשהם אמצעי זהירות או בטיחות כגון מתן מסיכות, ביגוד מיוחד, אוורור מתאים או בדיקת מידת החשיפה לאבק אסבסט. לאור האמור, הוכח בנסיבות העניין שהמעביד לא נהג כמצופה ממעביד סביר המודע לכך שנעשה במקום עבודתו שימוש בחומרים מסוכנים, ובכך הפר את חובת הזהירות כלפי עובדיו במוסך. אשר למדינה, עלה מהראיות כי אכן נערך פיקוח מצד המדינה על המוסך, אלא שהפיקוח לא התייחס כלל לנושא האסבסט. זאת, על אף שהמפקח היה מודע לכך או צריך היה להיות מודע לכך כי בית המלאכה מתפקד גם כמוסך וכי נעשים בו תיקונים לרכבים הכוללים בהכרח תיקון וטיפול ברפידות ובלמים שהיו עשויים באותה העת מאסבסט. לפיכך, קבע בית המשפט כי הן המעביד והן המדינה הפרו את חובת הזהירות כלפי העובדים במוסך.

השופט ורדי קבע בהתבסס על חוות דעת המומחים כי מחלת המזותליומה של המנוח נגרמה כתוצאה מחשיפה לאבק אסבסט, וכי אין למעשה מחלוקת שאבק האסבסט אליו נחשף המנוח בעת פירוק הרפידות וניקוין במוסך (אסבסט לבן) נחשב לאבק מזיק שגורם למחלה וכי חשיפה מקרית וחד פעמית לאבק מזיק יכולה לגרום למחלה, ולא כל שכן חשיפה מתמשכת של שנים רבות. על כן, משהוכח שהמנוח נחשף לאבק אסבסט מזיק, גם אם החשיפה הייתה מזערית ולא אינטנסיבית, סביר יותר להניח שחשיפתו הממושכת מאוד במשך 15 שנה של עבודה היא שגרמה למחלתו, מאשר ההנחה כי מחלתו נגרמה כתוצאה מחשיפה מזערית מקרית כזו או אחרת במהלך חייו. 

לצד האמור, קבע השופט כי יש לייחס למנוח אשם תורם, שכן הוא הוגדר כמנהל המוסך המצופה ממנו לנקוט אמצעי בטיחות ולדאוג לקיומם של נהלי עבודה בכלל ובעת טיפול ברפידות ובלמים העשויים מאסבסט בפרט. אחריותו האישית של המנוח ואשמו התורם נקבעו על 25%, כאשר יתר האחריות לנזק מתחלקת בין המושב (60%) לבין המדינה (40%). התיק יוחזר לבית משפט השלום להערכת שיעור הנזק.

 

ע"א 59197-05-12

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה