אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > בג"ץ דחה את עתירתם של 71 מעובדי רדיו קול ישראל נגד הרפורמה ברשות השידור

צילום: Getty images Israel

בג"ץ דחה את עתירתם של 71 מעובדי רדיו קול ישראל נגד הרפורמה ברשות השידור


30.03.2015 | עו"ד לילך דניאל

העובדים טענו לפגמים בהליך חקיקת חוק השידור הציבורי ולפגיעה בזכויותיהם החוקתיות של העובדים העתידים להיות מפוטרים או להיקלט לשורותיו של הגוף החדש שיוקם. ביהמ"ש דחה את העתירה אך ציין כי אין להקל ראש בקושי של העובדים שיפוטרו, בעיקר המבוגרים יותר, למצוא עבודה חלופית וקרא לגוף החדש לקלוט עובדים נוספים, מעבר למה שהוסכם

בג"ץ דחה עתירה שהגישו 71 עובדי רדיו "קול ישראל" נגד הרפורמה החדשה ברשות השידור שנועדה להביא לפירוקה של הרשות ולהקמתו של גוף חדש תחתיה. בעתירתם טענו העותרים לפגמים בהליכי חקיקת חוק השידור הציבורי ולפגיעה בזכויות החוקתיות של העובדים העתידים להיות מפוטרים או להיקלט לשורותיו של הגוף החדש שיוקם. השופט אליקים רובינשטיין דחה את העתירה וקבע כי לא נמצא שהחוק פוגע שלא כדין בזכויות אדם מוגנות, על אף שאין להקל ראש בקושי שייגרם לעובדים.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

בשנת 1965 הוקמה רשות השידור כגוף המופקד על השידור הציבורי בישראל ברדיו ובטלוויזיה. לאורך השנים התגלו כשלים רבים עד מאוד בניהולה של הרשות, בהם כשלי מינהל תקין וניהול כלכלי כושל שהביא לגרעון תקציבי משמעותי. לאור האמור הוגשו במהלך השנים מספר הצעות לרפורמות שונות ברשות אולם אלו לא יצאו לפועל.

בשנת 2012 הוחלט על רפורמה חדשה שכללה בין היתר עריכת שינויים מבניים, שדרוג טכנולוגי ונקיטת צעדי התייעלות שונים. הרפורמה יועדה להתבצע באמצעות תיקון רחב היקף בחוק רשות השידור (תיקון מס' 27), חתימה על הסכמים קיבוציים חדשים עם ועדי העובדים היציגים וחתימה על הסכם מימון מול הרשות לכיסוי הגירעון. עם היבחרה של הממשלה החדשה ב-2013 הוחלט להקפיא זמנית את המשך קידום הרפורמה ומונתה "ועדה לבחינת המתווה לשידור הציבורי העתידי בישראל" (ועדת לנדס). בהמלצותיה טענה ועדת לנדס כי הרפורמה שגובשה לא תצליח ליצור את השינוי המיוחל ברשות השידור, וכי יש צורך בשינוי משמעותי יותר בדמות סגירת הרשות והקמת תאגיד שידור ציבורי חדש תחתיה. על בסיס המלצות אלה גובשה הצעת חוק ממשלתית ובמקביל נערכו דיונים מול ארגוני העובדים היציגים ברשות, שבסופם נחתמו הסכמי עקרונות לעניין תנאי סיום העסקתם של עובדי הרשות, שמירת תנאי העבודה הקיימים עד לפירוקה ותנאי ההעסקה העתידיים. הצעת החוק עברה בקריאה שניה ושלישית ביולי 2014 עם קבלתו של חוק השידור הציבורי.

לטענת העותרים, 71 עובדי רדיו קול ישראל השייכים לרשות השידור, דינו של החוק להתבטל בשל שני פגמים פרוצדוראליים שנפלו בהליך חקיקתו, וכן נוכח העובדה כי הוא אינו חוקתי, בייחוד נוכח מספר סעיפים בו הנוגעים להסדרת מעמדם של עובדי רשות השידור לאחר פירוקה ולמעמדם של העובדים העתידים למלא את שורותיו של תאגיד השידור הציבורי החדש.

ריסון בביקורת על הליך החקיקה

השופט אליקים רובינשטיין דחה את העתירה אך ציין בפתח דבריו כי אין להקל ראש במצב שנוצר לגבי עובדי רשות השידור עם ההכרעה בדבר פירוק הרשות והקמת תאגיד חדש, בפרט אותם עובדים שעבדו שנים רבות ויש טעם בטענה כי חלק ניכר מהם, בעיקר המבוגרים יותר, יתקשה למצוא עבודה חלופית.

לגופו של עניין, ציין השופט כי הריסון והאיפוק הנהוגים בדרך כלל כאשר מופעלת ביקורת שיפוטית כלפי הליכים פרלמנטריים חלים ביתר שאת כאשר ההליך בו מתבקשת התערבותו של בית המשפט הוא הליך החקיקה. במקרה זה, קבע רובינשטיין, קשה להלום את טענת העותרים לפיה נפלו בהליך חקיקתו של חוק השידור הציבורי פגמים היורדים לשורש ההליך. כך, אין לראות בעצם הבחירה למנות את ועדת לנדס כוועדה מייעצת משום התנערות מהפעלת הסמכות, גם כאשר זו נעזרה בחברת ייעוץ פרטית לשם גיבוש חוות דעתה, ואף יש לראות את הבחירה למנות ועדה מקצועית מייעצת טרם גיבושה של הצעת חוק כצעד ראוי המעיד על מאמץ לרצינות וליסודיות בהפעלת הסמכות המנהלית. כמו כן, הצעת החוק זכתה לתמיכה רחבה מחברי סיעות שונות, לרבות סיעות אופוזיציה, ולכן קשה להסכים עם הטענה לפיה מדובר בפגם היורד לשורש הליך החקיקה. כן נדחתה הטענה לאי מתן האפשרות לחברי הכנסת לעיין במסמכי העקרונות טרם ההצבעה על החוק, שכן אלו לא היוו חלק מהצעת החוק ולכן חברי הכנסת לא נדרשו לגבש עמדה ספציפית כלפיהם.

עוד קבע השופט רובינשטיין כי בבחירה לפנות למסלול החקיקה הצטמצמה האפשרות לארגוני העובדים היציגים לשאת ולתת על תנאיה של הרפורמה והוצבה בפניהם למעשה עובדה מוגמרת לפיה הרפורמה תיעשה על ידי סגירתה של רשות השידור, פיטורי כלל העובדים והקמתו של גוף חדש בו יועסקו אך חלק מאותם עובדים. משכך, קשה שלא לראות מצב זה כעוקף חלקית את ארגוני העובדים וכפוגע במידה מסוימת בכוח הארגוני שלהם. עם זאת, לדעת רובינשטיין, עומדת הפגיעה בתנאיה של פסקת ההגבלה.

השופט ציין כי הבחירה לקדם את התכלית של שיפור השידור הציבורי בישראל באמצעות סגירת רשות השידור והקמתו של תאגיד שידור ציבורי חדש היא סבירה ומצויה בגדרי מרחב התמרון הנתון למחוקק, וכי ישנם די הסדרים העוטפים את החוק והופכים אותו למידתי, בצמצמם משמעותית את הנזק שנגרם והמטים את המהלך לעבר כף התועלת.

חובת הגינות מוגברת

בכל הנוגע לטענות העותרים לפיהן חוק השידור הציבורי פוגע בזכויות החוקתיות לחופש חוזים ולקניין, קבע בית המשפט כי קשה להלום שהתנערות המדינה מחוזים שהיא צד להם תוך הבטחת פיצויים מלאים והענקת תנאים מיטיבים נוספים עולה כדי פגיעה חוקתית. זאת, נוכח "הלכת ההשתחררות" המאפשרת לרשות המנהלית להשתחרר מחוזה שהיא צד לו כאשר האינטרס הציבורי מחייב זאת ואינו מתיישב עם המשך הקשר החוזי. כמו כן, גם בהנחה שאכן התקיימה פגיעה בעיקרון לפיו חוזים יש לקיים, הרי שמדובר בכזו העומדת בתנאי פסקת ההגבלה.

כן נדחו טענות העותרים לפגיעה בזכות לקיום מינימלי בכבוד, נוכח העובדה כי החוק אינו מעגן במסגרת הליך הפיטורים התחשבות במצב הכלכלי של העובדים ובאפשרותם לשוב ולהיקלט בשוק העבודה. בעניין זה נקבע כי אין חולק שאדם המפוטר מעבודתו חווה משבר הן ברמה האישית-מקצועית והן ברמה הכלכלית, אולם ההנחה בדבר חובת המדינה להמשיך ולהעסיק את פלוני בגוף בו הוא מועסק תהיה מרחיקת לכת. כמו כן, חובת המדינה למינימום של קיום בכבוד עשויה להתגשם בדרכים שונות, ובראשן הביטוח הלאומי ומערכת החינוך, הבריאות והרווחה. עוד הזכיר בית המשפט כי חלק ניכר מהעובדים ברשות השידור ייקלטו גם בתאגיד החדש שיוקם, ולחלק ניכר אחר ניתנו גמלאות והטבות מסוימות.

לבסוף, נדחו גם הטענות לפגיעה בזכות החוקתית לשוויון, היות והחוק אינו מבחין בין עובדי רשות השידור המבוגרים ובין הצעירים, ומורה על פיטורי כולם. בנוסף, ההסדרים המעוגנים בחוק השידור הציבורי אינם גורעים מהנורמות החלות על פי חקיקת המגן המגינות על העובד בין היתר מפני הפליה אף בעת העסקה.

לפני סיום, העיר המשנה לנשיאה כי אין חולק שפירוקה של רשות השידור הוא צעד קולוסלי, גם אם התחייב על פי גישת הממשלה והכנסת כדי להקים "עולם חדש". לצד זאת, מאחורי הפרשה עומד מספר גדול של עובדים שרבים מהם עלולים שלא למצוא עבודה ראויה לאחר שהשקיעו את מיטב שנותיהם בעבודה ברשות. לפיכך, סבר רובינשטיין כי עובדים אלו ראויים ליחס אנושי וכי מעבר לצד החוקי "היבש" מצופה מהגוף החדש לפעול תוך חובת הגינות מוגברת כאשר תיבחן האפשרות לקליטת עובדים נוספים מקרב עובדי רשות השידור מעבר לכמות עליה הוסכם.

 

בג"ץ 6133/14

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.