אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > העליון בדיון נוסף: הענקת פטור מארנונה למוסד חינוכי אינה מחייבת תרומה לקהילה

בית המשפט העליון. צילום: שפרה לויתן

העליון בדיון נוסף: הענקת פטור מארנונה למוסד חינוכי אינה מחייבת תרומה לקהילה


26.03.2015 | עו"ד לילך דניאל

בדעת רוב קבע ביהמ"ש כי עמותה המכשירה מורים למוסדות יהודיים בחו"ל זכאית לפטור מארנונה אף שהיא אינה תורמת לקהילה המקומית שממשאביה ייגרע תשלום הארנונה. בפסק הדין קראו השופטים למחוקק לקבוע חוק חדש תחת הפקודה המסורבלת והארכאית, המעמיסה קשיים על בית המשפט

הרכב של שבעה שופטי בית המשפט העליון דן בדיון נוסף על פסק דין שקבע כי עמותה המכשירה מורים למוסדות יהודיים בחו"ל אינה זכאית לפטור מארנונה היות וזו אינה תורמת לקהילה המקומית. ברוב דעות קבעו שופטי ההרכב כי תנאי התרומה לקהילה אינו נדרש לצורך קבלת פטור מארנונה בהתאם לפקודת העירייה ומסי הממשלה, ואף הוסיפו קריאה למחוקק לחוקק חוק חדש ועדכני תחת הפקודה המסורבלת והארכאית המעמיסה קשיים על בתי המשפט. מנגד סברו שני שופטי המיעוט כי אל המושג "מוסד חינוך" יש לקרוא על דרך של פרשנות את הדרישה כי בפעילותו יהיה הקשר מוניציפלי, קרי תרומה לאותה קהילה שממשאביה ייגרע תשלום הארנונה בעטיו של מתן הפטור.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

העותרת, עטרת בנות ירושלים, היא עמותה רשומה המעבירה קורסים בתחום הכשרת ההוראה עבור מוסדות יהודים בחו"ל. המשתתפות בקורסים הן נשים שמתגוררות דרך קבע מחוץ לישראל ומגיעות לירושלים לתקופת הלימודים בלבד, והתעודה המוענקת בסיום הלימודים אינה מוכרת על ידי משרד החינוך. לשם קיום פעילותה החזיקה העמותה בנכס בירושלים בגינו נהנתה עד שנת 2003 מפטור מארנונה כללית מכוח סעיף 5(י) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פטורין).

בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון שקבע כי יש לבחון את הפטור מחדש בהתאם לאמות מידה שנקבעו בחוזר מנכ"ל משרד הפנים, ביטלה עיריית ירושלים את הפטור. כשלוש שנים לאחר מכן הגישה העמותה בקשה חדשה לפטור מארנונה, אולם נתקלה בסירוב הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים, שנימקה זאת בכך שהעמותה אינה מקיימת את אחד התנאים לפטור שנקבעו בחוזר המנכ"ל, לפיו על המוסד המבקש לפעול בתוך קהילת הרשות המקומית ופעילותו משרתת בעיקר את תושבי אותה הרשות. לפיכך, פנתה העמותה לממונה בבקשה נוספת לפטור מארנונה, בהתבסס על עילת פטור אחרת לפי סעיף 4(א)(IV) לפקודה. הממונה השיבה לעמותה כי לצורך קבלת פטור לפי סעיף זה, עליה להמציא מסמכים המעידים על עמידה בתנאים מצטברים לפיהם המדובר ב"מוסד חינוך", שלו בעלות או שכירות על הנכס, המשתמש בנכס לאחת מהמטרות המפורטות בסעיף (כגון גן ילדים, בית ספר, סמינר, וכיו"ב), והשימוש אינו לשם הפקת רווח כספי. על תנאים אלה הוסיפה הממונה תנאי נוסף והוא קיומו של "אישור משרד החינוך על ניהול בית ספר". בין הצדדים נתגלעה אי הסכמה בנוגע לצורך באישור זה, ולפיכך הגישה העמותה עתירה מנהלית.

דרושות הנחיות ברורות

בית המשפט המחוזי קבע כי לעניין פרשנות סעיף 4 לפקודה, "התכלית הכללית" למתן הפטור היא תמיכה בשירותי החינוך שאותם מוסדות מעניקים לקהילה ובמוסדות המכשירים מורים שישאו בעול החינוך בקהילה. מאחר שהעמותה לא עומדת בתנאי זה, אין להעניק לה את הפטור. עוד נקבע כי הפטור שהוענק לעמותה ניתן בחוסר סמכות ובנסיבות אלו הייתה העירייה רשאית לבטלו.

בערעור לבית המשפט העליון נקבע כי יש לבחון פטור מארנונה למוסד חינוכי לפי תרומתו לקהילה המקומית בה הוא מצוי, כאשר אישור ממשרד החינוך יוכל להוות אינדיקציה בעניין אך לא תנאי בלעדי לפטור. לאור האמור נדחה ערעורה של העמותה ונקבע כי היא לא עומדת בתנאי הפטור.

העניין הובא בשנית לפתחו של בית המשפט העליון בדיון נוסף בפני הרכב של שבעה שופטים, אשר קיבל ברוב דעות את טענות העמותה. השופט יורם דנציגר קבע כי יש לבטל את פסק הדין מושא הדיון הנוסף ולקבוע כי העמותה זכאית לפטור מארנונה. בפתח הדברים ציין דנציגר כי בית המשפט העליון הביע לא אחת את מורת רוחו מנוסחה הנוכחי של הפקודה, אשר מוביל חדשות לבקרים להתפלפלויות פרשניות המעסיקות את הערכאות השונות. לפיכך, קרא השופט דנציגר למחוקק לעשות מעשה ולקבוע תחת הפקודה חוק חדש ומודרני שיכלול הוראות ברורות, בהירות ומפורשות שעל פיהן יינתן פטור מארנונה במקרים המתאימים.

 

לגופו של עניין, ציין השופט דנציגר כי על פי לשונו של סעיף 4(א)(IV) לפקודה נדרשים ארבעה תנאים לצורך הענקת פטור מארנונה כללית למוסד: (1) מדובר ב"מוסד חינוך"; (2) הבניין או הקרקע הרלוונטיים הם בבעלותו ובהחזקתו; (3) הבניין או הקרקע משמשים את המוסד לאחת מהפעילויות המנויות בסעיף; ו-(4) פעילות המוסד אינה למטרות רווח. במקרה דנןזה המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת קיומו של התנאי הראשון נוכח העובדה שהעותרת מפעילה סמינר ובשים לב לתכלית הפקודה. בעניין זה, הבהיר השופט דנציגר כי קביעה כאמור אינה יכולה להיות מושפעת מהשאלה האם העמותה תורמת לקהילה המקומית בה היא פועלת או האם תלמידותיה עוזבות את הארץ לאחר לימודיהן, כשם שהיא אינה יכולה להיות מושפעת מקיומו של אישור משרד החינוך.

הדין הרצוי והדין המצוי

לגופו של עניין, צוין כי על פי הפסיקה "מוסד חינוך" יהיה מוסד שתכליתו חינוך והוראה בסיסיים שככלל מיועדים לילדים ונוער, ולכן על פני הדברים פעילותה של המבקשת לא תכנס בגדרי המונח "מוסד חינוך". לצד זאת, קבעה הפסיקה כי סמינר הוא החריג אשר יש לפרשו כמתייחס למוסדות להכשרת מורים וגננות, וככזה הפעלתו נמצאת בגרעינו של המונח מוסד חינוך. בשל כך, ולאור הקביעה לפיה הממונה לא הייתה רשאית לדרוש מהמבקשת להציג את אישור משרד החינוך כתנאי להענקת הפטור, הרי שהמבקשת עומדת בכל ארבעת התנאים הנקובים בסעיף 4(א)(IV) לפקודה ולכן זכאית לקבל את הפטור אותו ביקשה.

לתוצאה זו הסכימו מרבית שופטי ההרכב. הנשיא בדימוס אשר גרוניס הוסיף כי עיון בכל הפטורים מארנונה המופיעים בפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) מעלה כי לא ניתן לומר שכולם בעלי מכנה משותף של זיקה לקהילה המקומית, ולכן ברי כי אין להוסיף על דרך פרשנות תנאי כאמור. גם השופט סלים ג'ובראן הסכים כי  שיקול תרומת המוסד לקהילה המקומית כבודו במקומו מונח, אולם דין רצוי לחוד ודין מצוי לחוד, ובנסיבות בהן הפקודה אינה דורשת תנאי כזה לשם קבלת הפטור מארנונה ואף פרשנות סבירה אינה מאפשרת לקראו אל סעיפיה – המסקנה היא שהמבקשת זכאית לקבל את הפטור אשר ביקשה. כן הצטרף השופט ג'ובראן לקריאה לחוקק חוק חדש ועדכני תחת הפקודה הארכאית, המסורבלת וחסרת התכלית הסדורה.

בדעת מיעוט נותרו השופט חנן מלצר והמשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין. לדעת מלצר, יש לפרש את סעיף הפקודה הרלוונטי באופן המאפשר להבחין בין מוסד חינוך המעלה תרומה משמעותית לעיר ממנה הוא מבקש פטור מתשלום ארנונה – לבין מוסד חינוך שאיננו פועל כאמור. זאת, שכן לשיטתו המושג "מוסד חינוך" יכול להכיל מבחינה לשונית מספר פרשנויות. עוד הוסיף השופט מלצר כי לדעתו בהענקת פרשנות לחקיקה אין כל חידוש היות וזהו תפקידו המסורתי של השופט ואף חובתו, וכי המקרים שבאו בפני בית המשפט והקריאות שיצאו ממנו להתערבות המחוקק, נוכח הקשיים הניכרים שמעוררת הפקודה, מוליכים למסקנה כי יש הכרח ליתן מענה בדרך של פרשנות.

עוד סבר השופט מלצר כי מתן הפטור צריך להיות מוכרע על פי התכלית העיקרית המתרכזת בקידום החינוך, כאשר דרישת התרומה לקהילה כחלק מבחינת תכלית זו תאפשר בחינה מהותית טובה יותר של ההצדקה להענקת הפטור. לפיכך, לעמדת מלצר, אל המושג "מוסד חינוך" יש לקרוא בהקשר של פרשנות הפטור מארנונה לפי סעיף 4(א)(IV) לפקודה, את המאפיין או הדרישה כי בפעילותו של המוסד מבקש הפטור יהיה הקשר מוניציפלי, קרי תרומה לאותה קהילה שממשאביה ייגרע תשלום הארנונה בעטיו של מתן הפטור. המשנה לנשיאה רובינשטיין הוסיף כי לשיטתו הפקודה כנתינתה וביסודה נתכוונה לנסיבות בהן יש לציבור המקומי עניין במוסד, להוציא המקרים שהפטור בהם ניתן מטעמים היסטוריים אשר שורשיהם עוד בתקופה העות'מאנית (כמו קונסוליות ומוסדות דת).

 

דנ"מ 6673/12

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה