אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > בג"ץ בהרכב מורחב: טרם בשלה העת להכריע בחוקתיות העלאת אחוז החסימה

צילום: רון פז

בג"ץ בהרכב מורחב: טרם בשלה העת להכריע בחוקתיות העלאת אחוז החסימה


15.03.2015 | עו"ד לילך דניאל

בינואר 2015 נדחו שתי עתירות נגד העלאת אחוז החסימה בבחירות לכנסת מ-2% ל-3.25%, המהווים כארבעה מנדטים. כעת מתפרסמים הנימוקים: "הכרעה בשאלת חוקתיות העלאת אחוז החסימה דורשת תשתית עובדתית אשר עשויה להתגבש רק לאחר היוודע תוצאות הבחירות לכנסת ה-20"

בג"ץ פרסם את הנימוקים שהובילו לדחייתן של שתי עתירות שהגישו אזרחים נגד ההחלטה להעלות את אחוז החסימה בבחירות לכנסת מ-2% ל-3.25% המהווים כארבעה מנדטים. שמונה מתוך חברי ההרכב, בראשות הנשיא בדימוס אשר גרוניס, קבעו כי טרם בשלה העת להכריע בהשלכות ההעלאה וכי נדרשת תשתית עובדתית לצורך בחינה זו. בדעת מיעוט נותר השופט ג'ובראן, אשר סבר כי התיקון הוא בעל פוטנציאל ממשי להדרה של קבוצות המיעוט ועל כן יש בכך משום חריגה מהרף החוקתי שנקבע בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

זמן קצר לאחר הקמת המדינה הוחל בישראל "אחוז חסימה" שמשמעו שרשימה המשתתפת בבחירות ואשר מספר המצביעים עבורה לא עבר את האחוז שנקבע – לא תהא מיוצגת בכנסת. לקראת הבחירות לאסיפה המכוננת הועמד אחוז החסימה על 121 קולות, ובמהלך השנים שונה עד שבשנת 2014 עמד על 2%.  באותה שנה, התקבל בכנסת תיקון 62 לחוק הבחירות אשר העלה את אחוז החסימה מ-2% ל-3.25%, המשקפים ארבעה מנדטים. בעקבות האמור הוגשו העתירות התוקפות את חוקתיות התיקון. עוד העתירות תלויות ועומדות התפזרה הכנסת לפני תום כהונתה והוחלט על עריכת בחירות לכנסת ה-20 העתידות להתקיים בעוד יומיים, ב-17 למרץ 2015. נוכח הקרבה למועד הבחירות והצורך בהבהרת המצב המשפטי הוחלט להקדים את הדיון בעתירות, אז גם הוגשו בקשות להצטרף לעתירות כ"ידידי בית המשפט" על ידי האגודה לזכויות האזרח וארגון "עדאלה". בחודש ינואר 2015 דחה בג"ץ ברוב דעות את העתירות, וכעת מתפרסמים הנימוקים.

הפגיעה בשוויון תיבחן בבחירות הקרובות

לטענת העותרים, העלאת אחוז החסימה מ-2% ל-3.25% תוביל להדרה מהכנסת של קבוצות באוכלוסייה בדגש על המגזר הערבי. כן העריכו כי הדבר אף יוריד את היקף ההשתתפות בבחירות משום שבוחרים רבים יימנעו מהצבעה בשל תחושה כי "אין למי להצביע". לאור האמור, סברו העותרים כי העלאת אחוז החסימה פוגעת בהוראת סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת בה קבועים עקרונות שיטת הבחירות בישראל וכן בכבוד האדם ובזכות לשוויון של הבוחרים הנגזרת ממנו, כמו גם בזכות להיבחר. העותרים הוסיפו כי העלאת אחוז החסימה פוגעת אף בערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, באופן שאינו צולח את מבחניה של פסקת ההגבלה.

נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס דחה את העתירות וקבע כי כאשר הטענה היא לפגיעה בשוויון בקשר לבחירות לכנסת, נטל ההוכחה המוטל על הטוען הוא גבוה יותר, שכן לא די באיתורה של פגיעה בשוויון בבחירות אלא יש להראות כי ההיבט של השוויון שנפגע קשור בקשר ענייני הדוק לכבוד האדם.

עוד התייחס גרוניס לעיקרון היחסיות בבחירות המעוגן אף הוא בסעיף 4 לחוק היסוד, ממנו נובע עיקרון הייצוג. בעניין זה, ציין הנשיא כי השאלה כיצד יש להגדיר מהו ייצוג ראוי בבית נבחרים ארצי היא שאלה סבוכה למדי אשר הספרות אינה מספקת לה תשובה חד משמעית, וכי השאלה מהו התוכן הקונקרטי שיש לצקת לתוך עיקרון הייצוג במשפט החוקתי הישראלי טרם לובנה בפסיקה. לדעת גרוניס, ההכרעה בעתירות אלו אינה מצריכה הגדרה מקיפה של עיקרון הייצוג במובנו החוקתי, ודי בקביעה שלעיקרון זה מימד מהותי שעניינו מתן ביטוי בבית המחוקקים לקבוצות שונות בחברה, ובפרט לקבוצות המיעוט.

הנשיא גרוניס סבר כי טרם בשלה העת להכריע בשאלה האם העלאת אחוז החסימה פוגע במי מהעקרונות של סעיף 4 לחוק יסוד הכנסת, בשים לב שהעתירות הוגשו טרם יושם תיקון 62 במערכת בחירות כלשהי ולכן השלכותיו טרם התבררו. לשיטתו, הכרעה בשאלת חוקתיות העלאת אחוז החסימה דורשת תשתית עובדתית אשר עשויה להתגבש רק לאחר היוודע תוצאות הבחירות לכנסת העשרים ולא ניתן להשיב על שאלה זו בהיעדר נתונים עובדתיים מספקים.

למסקנה דומה הגיע הנשיא גם ביחס לטענות הנוגעות לפגיעה בעיקרון הייצוג, כשלשיטתו השאלה האם נפגע עיקרון זה היא שאלה תוצאתית במהותה שכדי להשיב עליה יש לבחון כיצד ישפיע אחוז החסימה החדש על הרכב הכנסת. עוד הוסיף הנשיא כי בחינת אחוז החסימה החדש על פניו מעלה כי הוא אינו חריג ביחס לאחוזי חסימה שנקבעו במדינות אחרות בהן נוהגת שיטת בחירות יחסית או מעורבת – עניין שאף הוא תומך במסקנה כי נחוצה תשתית עובדתית להכרעה בעתירות. לפיכך, נקבע כי יש לדחות את העתירות תוך הותרת הדלת פתוחה לתקיפה חוזרת של חוקתיות העלאת אחוז החסימה לקראת הבחירות לכנסת ה-21.

פוטנציאל לפגיעה ממשית

לדעתו של הנשיא גרוניס הצטרפו מרבית חברי ההרכב. הנשיאה המכהנת מרים נאור הוסיפה כי העלאה של אחוז החסימה מעבר לאחוז החסימה הטבעי (0.83%) יש בה, מעצם הגדרתה, כדי לפגוע במידה זו או אחרת בעיקרון לפיו לכל קול יש משקל שווה, ונראה כי גם עיקרון השוויון נפגע בכל העלאה של אחוז החסימה. לפיכך, לשיטתה, כאשר העלאת אחוז החסימה נעשית ברוב מיוחס עדיין על ההוראה לעמוד במבחני פיסקת ההגבלה השיפוטית. עם זאת, במקרה זה עומדת ההעלאה במבחני פיסקת ההגבלה שכן אחוז החסימה נמנה עם הסדרים שונים בחקיקת הבחירות הגורעים מהשוויון המוחלט ויוצרים הבחנה בין סיעות ורשימות שונות, אשר על אף פגיעתם בשוויון המוחלט אינם פסולים כשלעצמם, בהתחשב במגוון הרחב של שיטות בחירה וכללי בחירה אפשריים הכלולים במושג משטר דמוקרטי.

המשנה לנשיאה רובינשטיין, שאף הוא הצטרף לדעת הרוב, הוסיף כי תחושתו המקורית הייתה לכיוון פסילת התיקון מתוך חשש כי לפחות במידה מסוימת נבע מטעמים לא כשרים של הדרת הרשימות הערביות אולם בשאלה זו יש חשיבות רבה למציאות בשטח, כפי שמוכיחה התקבצותן של המפלגות הערביות לרשימה משותפת לצורך התגברות על "הצרה".

בדעת מיעוט נותר השופט סלים ג'ובראן, אשר סבר בניגוד לחבריו כי העתירה אכן בשלה להכרעה וכי היה מקום להורות על בטלות התיקון. לשיטתו, מתוצאות שלוש מערכות הבחירות הקודמות ניתן בנקל לראות כי אחוז החסימה בשיעור של 2% אפשר ייצוג הולם של קבוצות המיעוט, ומשהוא הועלה לשיעור של 3.25% הוא בעל פוטנציאל ממשי להדרה של קבוצות אלו ועל כן יש בהעלאה זו משום חריגה מהרף החוקתי שנקבע בסעיף 4 לחוק-יסוד: הכנסת. אשר למסקנתו של גרוניס לפיה נדרשת תשתית עובדתית מפורטת על מנת להכריע בשאלת חוקתיות העלאת אחוז החסימה, סבר השופט ג'ובראן כי במקרים בהם עוצמת הפגיעה הצפויה בזכות יסוד חוקתית של הפרט היא רבה ואין הליך חלופי לבירור הטענות, ניתן להסתפק ב"פוטנציאל ממשי" לפגיעה בזכות על מנת לדון בעתירה. כך, במקרה זה, אין הליך חלופי לבירור הטענות והפגיעה הצפויה בעקרון הייצוג ההולם החוקתי היא רבה מאוד בהתבסס על נתוני העבר. אשר להצעה לשוב ולתקוף את העלאת אחוז החסימה לקראת הבחירות לכנסת ה-21, סבר השופט ג'ובראן כי זו אינה מספקת וכי יש טעם לפגם במניעה אפריורית של ייצוג של קבוצות מיעוט בפרלמנט, במיוחד כאשר הפגיעה צפויה להיות מתמשכת וארוכה – למשך כל תקופת כהונת הכנסת, המוגדרת כברירת מחדל לארבע שנים. עוד הוסיף כי לשיטתו גם הפתרון אשר נכפה בפועל, לפיו המפלגות "הערביות" התאחדו לכדי רשימה משותפת אחת, אינו ראוי וזאת לנוכח ההבדלים האידאולוגיים ביניהן.

 

בג"ץ 3166/14

 

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה