אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > העליון: אין להטיל על רשת הילטון העולמית אחריות לנזקי הפיגוע בטאבה מ-2004

צילום: Getty images Israel

העליון: אין להטיל על רשת הילטון העולמית אחריות לנזקי הפיגוע בטאבה מ-2004


05.02.2015 | עו"ד לילך דניאל

ישראלים שנפגעו בפיצוץ מכונית התופת בכניסה למלון הילטון בטאבה טענו כי היה על המלון לנקוט באמצעי אבטחה משמעותיים יותר שהיו יכולים לסכל את הפיגוע. ביהמ"ש: בנסיבות שבהן אין ניסיון עבר רלוונטי ואף אין התראות רלוונטיות לאזור – אין להטיל על בעלי מלונות להחזיק "צבא פרטי" ולמלא את תפקיד המדינה בנוגע להתגוננות מסיכוני הטרור

בית המשפט העליון דחה את ערעורם של למעלה ממאה בני אדם שנפצעו בפיגוע מכונית תופת שהתפוצצה בשנת 2004 בכניסה למלון "הילטון" בעיירה המצרית טאבה, על דחיית תביעתם נגד רשת הילטון העולמית. בתביעתם טענו הנפגעים כי הילטון לא נקטה אמצעים סבירים שיכלו להביא לסיכול הפיגוע. השופטת דפנה ברק ארז קבעה כי בנסיבות שבהן אין ניסיון עבר רלוונטי ואף אין התראות רלוונטיות לאזור – אין להטיל על בעלי מלונות להחזיק "צבא פרטי" ולמלא את תפקיד המדינה בנוגע להתגוננות מסיכוני הטרור.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

באוקטובר 2004 אירע פיגוע טרור בעיירה המצרית טאבה שבו התפוצצה מכונית תופת בכניסה למלון של רשת "הילטון". כתוצאה מהפיצוץ נהרגו 17 אנשים ונפצעו רבים אחרים, בהם המערערים. הנפגעים, תושבי ישראל, הוכרו כזכאים לקבלת תגמולים מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. לימים, הגישו המערערים תביעות אזרחיות נגד חברת הילטון העולמית, שהיא הבעלים והמפעילה של המלון בטאבה. עמדת המערערים הייתה כי לנוכח המודעות לאיום הטרור בעולם, ולא כל שכן לאחר אירועי ה-11 בספטמבר בניו יורק, היה על המלון לנקוט באמצעי אבטחה משמעותיים יותר מאלה שננקטו ובעיקר לפקח על הגעה בלתי מבוקרת של כלי רכב לאזור המלון באופן שהיה בכוחו לסכל את התרחשותו של הפיגוע.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעות. לאחר ששמע עדויות בכל הנוגע לאמצעי האבטחה שננקטו על ידי המלון עמד בית המשפט על כך שאלה כללו כמה "מעגלי אבטחה", לרבות מחסומים שהוצבו בידי כוחות הביטחון המצריים בדרכים המובילות לעיירה טאבה, שוטר מצרי שהיה אחראי למחסום שהוצב בכניסה לכביש הגישה למלון ושומר שהוצב בפתח של אולם הכניסה של המלון. עוד נקבע כי ידוע שבאזור המלון פעלו שירותי המודיעין המצריים וכי היה במלון צוות אבטחה כללי שנע בתוכו ולא הוצב במיקום קבוע.

בית המשפט ציין בנוסף כי בתי מלון אחרים באזור נקטו אמצעי ביטחון דומים לאלה שנהגו במלון הילטון באותה עת וכי לאחר הפיגוע הוגברה רמת האבטחה של המלון. לבסוף, נקבע כי החובה העיקרית לסיכול טרור מוטלת על המדינה וכי אמצעי האבטחה המשלימים שנקט המלון היו בגדר המקובל והסביר בשים לב למכלול נסיבות העניין.

השופטת דפנה ברק ארז דחתה את הערעור על פסק דינו של המחוזי וקבעה כי המערערים לא הצליחו לסתור את קביעותיו העובדתיות בכל הנוגע להתראות באזור המלון ולסטנדרטים מקובלים של ביטחון. מעבר לכך, הם אף לא הצליחו להראות כי קיימת הצדקה להטלת אחריות כה גבוהה על מפעילים של בתי מלון או עסקים דומים, בנסיבות שבהן אין ניסיון עבר רלוונטי שניתן ללמוד ממנו מפיגועים שהתרחשו באזור ואף אין התראות רלוונטיות לאזור ביחס לאפשרות של פיגועי טרור.

אשר לפסקי דין עליהם הצביעו המערערים שבהם הוכרה אחריות של בעלי מלון לשלומם של אורחיהם, ציינה השופטת כי אלו עסקו בסיכונים "מקובלים" של גניבה או שוד שההסתברות ביחס להתרחשותם ברורה יותר, ואילו אמצעי האבטחה ביחס אליהם אינם כרוכים בהשקעות חריגות.

עוד צוין כי הדיון בלקחים הנובעים מאירועי טרור בספרות המשפטית, הן לפני והן אחרי פיגועי ספטמבר 2001, הצביע על הקשיים שצפויים לעמוד בדרכם של נפגעי טרור לקבל פיצויים במסגרת דיני הנזיקין הרגילים להבדיל מתוכניות פיצוי סטטוטוריות מיוחדות. כן נקבע כי המערערים לא הצליחו להצביע על סטנדרט הבטיחות שהיה על המלון לאמץ, שכן למרות שנקיטת האמצעים שעליהם הצביעו (כדוגמת חסימת הגישה למלון מכל כיוון) יכולים היו למנוע את האירוע הספציפי במתווה שבו התרחש – הרי שמדובר ב"חכמה שלאחר מעשה". יתר על כן, התקפת טרור על אתר נופש יכולה להיעשות גם בדרכים רבות נוספות מלבד הגעה באמצעות מכונית תופת למקום, וכלל לא ברור היכן לשיטתם של המערערים עובר הגבול מבחינת ההיערכות של המלון עצמו להבדיל זו של שירותי הביטחון המדינתיים למתקפת טרור אפשרית. לדעת בית המשפט, בשים לב לכך שאין לצפות מבעל עסק כי יחזיק במעין "צבא פרטי" וימלא את תפקידה של המדינה בכל הנוגע להתגוננות מכלל סיכוני הטרור. הרי שהמערערים לא צלחו את מכשולי התביעה.

 

ע"א 7375/12

 

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה