אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביהמ"ש הפחית את העיצום הכספי שהוטל על אפריקה ישראל בשל הפרת חוק ני"ע

צילום: Getty images Israel

ביהמ"ש הפחית את העיצום הכספי שהוטל על אפריקה ישראל בשל הפרת חוק ני"ע


02.02.2015 | עו"ד לילך דניאל

המחוזי קבע כי אין להתערב בהחלטת ועדת האכיפה, לפיה אפריקה ישראל הפרה את האיסור על שימוש במידע פנים ואת חובת הדיווח שעניינה הכללת פרט מטעה במפרט הצעת רכש, בכך שלא דיווחה למשקיעים על מגעים בין החברה-הבת נגב קרמיקה לחברת אולימפיה על עסקה אפשרית ביניהן. העיצום הכספי שהוטל עליה הופחת ל-4 מיליון שקל

בית המשפט המחוזי נדרש לראשונה לעתירה נגד החלטתה של ועדת האכיפה של רשות ניירות הערך, אשר הטילה עיצום כספי בסך 5 מיליון שקל על חברת "אפריקה ישראל תעשיות" בשל הפרת חובות על פי החוק, ובכלל זאת שימוש במידע פנים, הטעיית הרשות והכללת פרט מטעה ביחס למגעים בין חברת בת של אפריקה לחברה קנדית. השופטת רות רונן קבעה כי אין להתערב במסקנות הוועדה, לרבות ביחס לאחריותו של מנהל הכספים בחברה, אולם יש להפחית את גובה העיצום הכספי שהוטל עליה כך שיועמד על סכום של 4 מיליון שקל.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

חברת נגב קרמיקה, חברה-בת של אפריקה ישראל תעשיות, ניהלה במשך שנים מערכת יחסים מסחרית שוטפת עם חברת הפצה קנדית בשם "אולימפיה", במסגרתה רכשה אולימפיה מוצרים מנגב. בשנת 2012, חתמו השתיים על הסכם יצוא רחב היקף. עובר לחתימת ההסכם, הציעה אפריקה ישראל, שהחזיקה במועד זה ב-90% ממניות נגב, הצעת רכש מלאה לרכישת יתרת מניותיה מן הציבור. הצעת הרכש נענתה במלואה, ובעקבות כך הפכה נגב לחברה פרטית בבעלות אפריקה ישראל.

אין חולק כי נכון למועד הצעת הרכש התנהלו בין נגב לאולימפיה מגעים בנוגע לעסקה אפשרית ביניהן, אולם זכרם של אלו לא בא במפרט הצעת הרכש ולא דווח באופן אחר למשקיעי נגב בעת הרלוונטית. בשנת 2013, קיבלה וועדת האכיפה המנהלית של הרשות לניירות ערך החלטה לפיה המידע אודות המגעים היה מידע מהותי, ולכן אפריקה ישראל הפרה את האיסור על שימוש במידע פנים ואת חובת הדיווח שעניינה הכללת פרט מטעה במפרט הצעת רכש. בנוסף, נקבע כי החברה ביצעה הפרה של הטעיית הרשות נוכח פרטים מטעים שמסרה בתשובה לפניותיה של הרשות בנוגע לשלב בו החל המשא ומתן עם אולימפיה. בגין הפרות אלה, הוטלו על אפריקה ישראל עיצומים כספיים בסך של 5 מיליון שקל וכן על נושאי משרה בה ובחברה נגב.

אפריקה ישראל עתרה נגד העיצום הכספי, אולם בית המשפט דחה את העתירה ברובה, למעט הפחתת מיליון שקל מגובה העיצום הכספי שהוטל עליה. השופטת רות רונן ציינה כי על אף שטרם נקבעה הלכה מחייבת של בית המשפט העליון בשאלה מתי ייחשב מידע צופה פני עתיד ל"מידע פנים", בפסיקת בתי המשפט המחוזיים אומץ מפורשות מבחן הסבירות/עוצמה הבוחן מחד גיסא את ההסתברות לכריתת ההסכם ומאידך גיסא את השפעתו הצפויה על פעילות החברה. השופט הבהירה כי מבחן זה אינו מבחן טכני או מתמטי ויש ליישם אותו בדרך של הערכה ביחס להשפעה האפשרית של האירוע על החברה ועל שווי ניירות הערך, תוך הפעלת שיקול דעת. לאור האמור, לא נפל פגם בקביעת וועדת האכיפה לפיה המבחן המתאים הוא מבחן הסבירות/עוצמה.

במקרה זה קבעה השופטת כי אין להתערב במסקנותיה של וועדת האכיפה באשר לאופן שבו יושם מבחן הסבירות/עוצמה על המקרה, באופן בו נקבע כי המידע אודות המשא ומתן בין נגב לבין אולימפיה היה בעת הצעת הרכש מידע מהותי. מעבר לצורך נדרש בית המשפט גם למבחן נוסף שצוין בפסיקה, הוא מבחן "ההסכמה העקרונית" העוסק בהסכמה על עיקרי הדברים או על מהותם. ביישום מבחן זה, קבעה השופטת כי במועד הצעת הרכש הגיעו הצדדים להבנה בנוגע למסגרת ההסכם הכללית, כאשר הפערים בין הצדדים נגעו בעיקרם לעניין המחיר. עם זאת, ניכרו רצון ויכולת מצד שני הצדדים לגשר על פערים אלה והמשא ומתן התנהל בדרך כלל במגמה חיובית תוך התקדמות לקראת הסכם אפשרי. משכך, סברה השופטת רונן כי קביעתה של הוועדה מצויה במתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה.

אשר לקביעות בדבר קיומו של פרט מטעה בהצעת הרכש, ציינה השופטת כי הוכחת ההפרה של פרט מטעה במפרט הצעת הרכש היא למעשה "צדה השני של המטבע" של הפרת השימוש במידע פנים. במקרה זה, נקבע, מאחר שהמידע על המשא ומתן בין נגב לאולימפיה היה מידע פנים, הרי שעמדה בפני אפריקה ישראל הברירה בין גילוי המידע לבין הימנעות מביצוע הצעת הרכש. משבחרה לצאת בהצעת הרכש, ממילא הוטלה עליה חובה לגלות את דבר המשא ומתן ולכן ההפרה של שימוש במידע פנים במסגרת הצעת הרכש מכילה ומשמיעה מתוכה גם הפרה של הכללת פרט מטעה במפרט ההצעה. אשר להטעיית הרשות לניירות ערך, נקבע כי זו התקיימה במסגרת מכתבים ששלחה אפריקה ישראל לרשות בעקבות פניותיה ובקשותיה של הרשות להבהרות, בכל הנוגע למועד תחילת המגעים בין נגב לאולימפיה. לדעת השופטת, הטעיה זו נעשתה הן באופן אקטיבי, באמצעות השימוש במינוחים "שיחה ראשונית" ו"דיונים ראשוניים" ובטענה לפיה לא התנהל משא ומתן קונקרטי, והן באופן פסיבי בכך שלא תוארו במכתב כלל המגעים בין הצדדים עובר למרץ 2012.  

בהמשך, התייחסה השופטת לאחריותו של מנהל הכספים של אפריקה ישראל, אשר שימש גם כדירקטור בנגב, וקבעה כי נושא משרה במעמדו היה צריך לחשוד שמא המידע שבמכתבים לרשות איננו מדויק ואינו מכיל את המידע המלא, ובהתאם לנקוט בצעדים נוספים על מנת לברר בצורה מעמיקה יותר את טיבם ועוצמתם של המגעים בין הצדדים. הובהר, כי לצורך כך לא היה חייב המנהל לבחון את כל התכתובות בין החברות אולם היה צריך לבקש לברר פרטים נוספים עם הגורם שניהל את המשא ומתן באופן ישיר. על כן, יש לראות בו כמי שמתקיים אצלו יסוד הרשלנות הנדרש לצורך גיבוש ההפרה של הטעיית הרשות.

לבסוף, נבחנה הסנקציה שהוטלה, ונקבע כי הביקורת השיפוטית על החלטתה של ועדת האכיפה ביחס להיקף הסנקציות שהיא מטילה על המפרים צריכה להיות דומה בהיקפה לזו המופעלת על ידי ערכאת הערעור ביחס לגזרי דין בעבירות פליליות, קרי התערבות שקולה שלא תיעשה בנקל. במקרה זה, קבעה השופטת, יש להתחשב במכלול נסיבות ביצוע ההפרות וכן בהיעדרו של עבר פלילי או מינהלי למי מהעותרים. שיקול נוסף שיש להתחשב בו הוא המגמה המחמירה לעניין ענישה בעבירות ניירות ערך, הנשענת על ההכרה בצורך להרתיע מפני הפרה של החוק. מנגד, יש לראות בהפרה של שימוש במידע פנים ושל פרט מטעה במפרט הצעת הרכש כ"אותו מעשה", שכן מדובר בעבירות הכרוכות זו בזו אשר נובעות שתיהן מאותם המחדלים וגם מבחינה מהותית שתי העבירות נועדו כדי להגן על ערך דומה ולהגשים מטרה דומה. לאחר שקילת השיקולים הרלוונטיים, הפחיתה השופטת רונן מיליון שקל מהעיצום הכספי שהוטל על אפריקה ישראל, אך קבעה כי אין להתערב בגובה העיצומים שהושתו על יתר העותרים אשר לא חרג מגדר הסבירות.

 

עת"מ 37447-10-13

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה