אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  דעות ונתוחים  > מהפכת הנגישות מגיעה לביהמ"ש

עו"ד דנה בינדר

מהפכת הנגישות מגיעה לביהמ"ש


28.01.2015 | עו"ד דנה בינדר

התביעה הייצוגית נגד רשות שדות התעופה ואל על בגין הפרת חובת הנגישות לליקויי השמיעה היא דוגמה אחת מיני רבות להגברת המודעות ואכיפת החובה להנגיש כל מקום ושירות לאנשים עם מוגבלויות. כדי להקטין את חשיפת הארגון ומנהליו לתביעות, יש להציב את עורכי הדין בחזית השינוי הארגוני. התוצאה – העסקית, המשפטית והערכית – משתלמת

לאחרונה הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד רשות שדות התעופה, אל על וחברות תעופה נוספות, בטענה שהן מפלות אנשים עם מוגבלות בשמיעה. הבקשה הוגשה על סכום של 83 מיליון שקל לכלל הקבוצה, ונטען בה כי המשיבות מפרות חובה חוקית להפעיל מערכת עזר לשמיעה עם סליל השראה בכל טרמינל, לטובת ציבור האנשים עם מוגבלות בשמיעה.

תובענה ייצוגית זו היא ביטוי אחד מיני רבים למהפכת הנגישות המתחוללת בארץ ומתחילה להראות אותותיה. ואכן, אם רשות שדות התעופה וחברות התעופה היו שמות לב לפגיעה באנשים עם מוגבלות בשמיעה ודואגות לבצע את ההנגשות המתאימות, חשיפתן לתביעות בתחום הייתה נמנעת.

ניצניה הראשונים של מהפכת הנגישות החלו בשנת 1998, עם חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998, המתווה את העיקרון הבסיסי בנושא, הוא הזכות של אנשים עם מוגבלות לשוויון בכל תחומי החיים. בשנת 2005 יצא תיקון לחוק, שבו נקבע שיש להנגיש כל מקום ושירות שפתוח לציבור עבור אנשים עם כל סוגי המוגבלויות. במסגרת התיקון ניתנו לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות סמכויות חקירה, פיקוח ותביעה בנוגע לחובות ההנגשה ובגין אפליה בכניסה למקום ציבורי או בקבלת שירות.

חובות ההנגשה מוסדרות בשורה של תקנות שחלקן בתוקף וחלקן בתהליכי התקנה. בהקשר זה ראוי לציין כי תהליך התקנת התקנות התעכב במשך זמן רב ולכן עמותת נגישות ישראל, אשר שמה לה למטרה לקדם את הנגישות, זכויותיהם והשתלבותם בחברה של אנשים עם מוגבלות, עתרה לבג"צ כדי לקדם את התקנת התקנות (בג"צ 5833/08 עמותת נגישות ישראל נ' שר התחבורה ואח'). כתוצאה ממאבק העמותה, קבע בית המשפט שיש לאשר את התקנות בהקדם האפשרי, החלטה שהובילה בסופו של דבר להתקנת חלק מהתקנות. כחלק מפעילויותיה, העמותה ממשיכה לפעול גם לקידום התקנות שנמצאות בתהליכי התקנה.

בשנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית בנושא הנגישות, שבאה לידי ביטוי במודעות הולכת וגוברת של ארגונים לנושא, בחוקים ובתקנות רבים המסדירים את דיני הנגישות ובפסיקות בתי המשפט. אחת הסיבות להתפתחות זו היא העובדה שחלק מהמועדים לביצוע חובות ההנגשה חלפו, והמשמעות היא שארגון שלא ביצע חובה שהוטלה עליו חשוף לתביעות – פליליות (באמצעות הנציבות) ואזרחיות כאחד, כולל תובענות ייצוגיות כדוגמת זו שהוצגה לעיל.

נגישות היא רגישות

נגישות מוגדרת בחוק השוויון כאפשרות להגיע למקום, לנוע ולהתמצא בו, להשתמש וליהנות משירותיו, לקבל מידע שהוא נותן ולהשתמש במתקניו ובפעילויותיו כשהכל, באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי. בהתאם לכך, תחום הנגישות מתחלק לפן פיזי ולפן שירותי.

הפן הפיזי נוגע להתאמת המקום כך שיהיה נגיש פיזית, והתקנות המרכזיות המסדירות אותו הן תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), תשע"ב-2011. תקנות אלה עוסקות בבניינים ציבוריים שהיתר לבנייתם או לשימוש בהם ניתן לפני ה-1.8.2009, והן קובעות שורת התאמות שיש לבצע כדי שהמקום יהיה נגיש כגון הנגשת חניון ציבורי, כניסה ראשית, מעברים, מעליות ועוד. בכל הנוגע לבניין ציבורי שהיתר לבנייתו או לשימוש בו ניתן לאחר התאריך 1.8.2009, יש לפנות לפרק ח1 בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1950, הקובע שבניין חדש צריך להיות נגיש מיומו הראשון.

הפן השירותי נוגע להתאמת השירות שניתן במקום כך שיהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות, והתקנות המרכזיות המסדירות אותו הן תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), תשע"ג-2013. התקנות עוסקות במגוון רחב של תחומים, החל מעיצוב פנים, דרך הדרכות עובדים, הדרכת מוקדים טלפונים, אתרי אינטרנט, פרסום נגיש ועוד התאמות רבות שיש לבצע בתחום השירות.

אך מעבר לחוקים ולתקנות המחייבים הנגשת מקומות ציבוריים ובכלל זה ארגונים, נגישות משמעותה קודם כל רגישות – רגישות לכל אדם עם מוגבלות, מצד פרטים, ארגונים והחברה כולה. שכן לצד החובה החוקית להנגשה, חלה על כל ארגון חובה ערכית, חברתית ומוסרית לפעול כדי שיהיה נגיש מבחינה פיזית ושירותית גם לאנשים עם מוגבלות. בהקשר זה ראוי שנשאל את עצמנו כחברה, מדוע אנו זקוקים לחוק שיקבע שאנשים עם מוגבלות זכאים לשוויון? האם ערך השוויון אינו מובן מאליו עד כי אנו זקוקים לחוק שיקבע זאת עבורנו? אין ספק, שגם בהיעדר חובה חוקית, חלות עלינו הן כארגונים והן כחברה, חובות ערכיות, חברתיות ומוסריות לקיום שוויון לאנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים.

עסק נגיש הוא עסק מרוויח

על פי נתוני הלמ"ס, במדינת ישראל שנת 2014 היו למעלה מ-1.6 מיליון אנשים עם מוגבלות, המהווים כמעט 20% מהאוכלוסייה. מדובר בכל סוגי המוגבלויות: פיזית, ראיה, שמיעה, נפשית וקוגניטיבית. אך מעבר לאנשים שמוגדרים כאנשים עם מוגבלות, ההנגשה רלוונטית לאוכלוסיות נוספות כגון קשישים, אנשים גבוהי/נמוכי קומה, כבדי משקל והורים עם עגלות ילדים. מבחינה עסקית, מדובר בקהל מטרה רחב המהווה למעלה מ-20% מהאוכלוסייה ולפיכך ההנגשה היא בבחינת אינטרס עסקי של כל ארגון.

האינטרס העסקי בא לידי ביטוי גם בשיפור תדמית הארגון, בשירות הלקוחות, באחריות התאגידית, במניעת תלונות, במניעת החשיפה לתביעות וזאת מעבר לחובה החוקית כאמור. לפיכך הוכח בעולם שהנגשת ארגון כדאית מבחינה כלכלית, ושעסק נגיש הוא עסק מרוויח. כדי שארגון ירוויח בצורה מקסימאלית מהפיכתו לנגיש, עליו לעבור תהליך של שינוי ארגוני, במהלכו יבוצעו ההתאמות והשינויים הכרוכים בהן במינימום עלויות ותוך הגנה מרבית על תדמית הארגון, כולל התמודדות עם תביעות שהוגשו נגדו. התהליך אמנם מורכב ויקר, אך בהסתכלות לטווח ארוך משתלם מכל הבחינות.

הטמעת נגישות בארגון – איך מתחילים?

התאמות הנגישות הנדרשות משתנות מארגון לארגון, כאשר המטרה היא הנגשת כלל התחומים שבהם מתקיים ממשק בין הארגון ללקוח. בפן הפיזי, מדובר במבנים של הארגון, חנויות ומשרדים, ובפן השירותי בתחומים רבים ובין היתר אתר האינטרנט, המוקד הטלפוני, השירות הפרונטאלי, קיום הדרכות עובדים והנגשת טפסי הארגון ופרסומיו.

תהליך ההנגשה מורכב ועל הארגון להיערך אליו מבחינה כלכלית ומעשית/ביצועית. לשם כך רצוי לפנות למומחה בתחום שעורך עבור הארגון תכנית עבודה ומייעץ לו באופן שוטף לכל אורך התהליך. באופן כללי, על הארגון למנות לתהליך מוביל ארגוני בדרגת ניהול בכירה, למנות רכז נגישות שיהיה אחראי על תחום הנגישות (בכל ארגון שבו מעל 25 עובדים, בהתאם לסעיף 19מב.(א) לחוק), לאבחן את ההתאמות הנדרשות בהתאם לפערים בין המצב הקיים למצב הנדרש לפי החוק והתקנות ולבצע את שיפורי הנגישות בהתאם לתכנית עבודה.

לשם הצלחת התהליך וכדי להימנע מתביעות, ההנהלה צריכה להיות מעורבת לכל אורך הדרך. בהקשר זה חשוב לדעת שהחוק מטיל אחריות אישית על מנהלים, שותפים ואחראים על תחום הנגישות בארגון, ומחייב אותם לפקח ולעשות כל שניתן למניעת הפרת צו נגישות, תוך קביעת חזקה שאם הופר צו נגישות הם לא מילאו את תפקידם אלא אם הוכיחו אחרת (סעיף 19מח. לחוק). מדובר באחריות אישית וישירה למנהלי החברה ושותפיה, ולכן, כדי להקטין את חשיפת הארגון ומנהליו לתביעות, על הנהלת הארגון להיות מעורבת בתהליך ההנגשה, לתעד את פעילויותיה ותכניותיה ולהיות ערוכה לבחינת עמידתה ברגולציה. יובהר כי מעבר לסנקציות האישיות שתוארו, החוק מטיל סנקציות כבדות גם על הארגון שמפר את הוראותיו, בהן קנסות בסכומים גבוהים ואפשרות להורות על סגירת העסק (סעיף 19מח. לחוק השוויון).

אולם, לשם הצלחה מלאה של התהליך מעורבות ההנהלה אינה מספיקה, וכדי לצמצם את חשיפת הארגון ומנהליו לתביעות יש לערב גם את המחלקה המשפטית שתפקידה משמעותי ביותר. תהליך ההנגשה מורכב ובמהלכו עולות סוגיות אפורות רבות שלא תמיד נמצא להן פתרון ברור בחוק או בתקנות. לכן, המחלקה המשפטית צריכה להיות מודעת לתהליך, על כל שלביו, ולהוראות הדין בנושא, ועליה להיות מסוגלת לתת תשובות לסוגיות המשפטיות שעולות במהלכו. כמו כן, המחלקה המשפטית צריכה להיות מוכנה לטפל בפניות ציבור, בתלונות ובתביעות שמגיעות אליה בעניין הנגישות בארגון. בנוסף, ישנה חשיבות רבה לעבודה שוטפת של המחלקה המשפטית מול מנכ"ל הארגון ורכז הנגישות בארגון, בכל הנוגע ליצירת מודעות בקרב עובדי הארגון, אישור מהלך הטמעת הנגישות וגיבוי פעולות ההנהלה בנושא.

אם כן, תפקידו של עורך הדין בהטמעת הנגישות בימינו, הן מבחינת ליווי הארגון והן מבחינת ייצוג אזרחים עם מוגבלות, הוא משמעותי ביותר. עמותת נגישות ישראל מקיימת ב-1 בפברואר 2015 כנס ייחודי לעורכי דין בנושא, שיעסוק ביישור קו לגבי הדין הקיים בנושא הנגישות ולגבי תפקיד עורך הדין בהטמעת הנגישות, וכן יספק לעורכי הדין ארגז כלים פרקטי לעיסוק בנושא. ציבור עורכי הדין מוזמן להגיע לכנס ולקחת חלק במהפכת הנגישות בישראל.

 

עו"ד דנה בינדר היא עורכת דין בעמותת נגישות ישראל, המקדמת את הנגישות באמצעות ייעוץ וליווי תהליכי הטמעה בחברות וארגונים, על מנת לדאוג לשילובם הראוי של אנשים עם מוגבלות בהם. למידע נוסף לגבי הכנס ניתן לפנות לעמותת נגישות ישראל.

 

לעמוד הכנס –

 

http://www.aisrael.org/?CategoryID=3032&ArticleID=47916

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה