אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > 50 שנה לאחר פטירת בנה התינוק – האם תפוצה בגין היעלמות קברו בבית העלמין

צילום: Getty images Israel

50 שנה לאחר פטירת בנה התינוק – האם תפוצה בגין היעלמות קברו בבית העלמין


26.01.2015 | עו"ד לילך דניאל

התינוק שנפטר בשנות ה-60 נקבר בבית העלמין הישן בעכו. לאחר שנים, התברר לאם כי קברו נעלם באופן שלא ניתן לאתרו. ביהמ"ש דחה את טענת ההתיישנות וקבע כי המועצה הדתית כשלה במילוי חובתה הבסיסית לניהול ורישום חלקות הקבר, באופן העולה כדי זלזול בכבוד המת. לאם נפסק פיצוי בסך של 100 אלף שקל – מעבר לרף שנקבע בפסיקה

בית משפט השלום קיבל את תביעתה של אם ששכלה את בנה בן השלושה חודשים באמצע שנות השישים, וחייב את המועצה הדתית עכו לפצותה ב-100 אלף שקל בגין "היעלמות" קבר בנה בבית העלמין הישן בעכו באופן שלא ניתן לאתרו. בית המשפט דחה את טענות המועצה לפיהן הקבר אותר וקבע כי העובדה שהמועצה לא יכלה להצביע במדויק על מיקום הקבורה מהווה מעילה חמורה בתפקידה, הנובעת ישירות מאי שמירה על כל המידע שהיה ברשותה וכשל במילוי חובתה הבסיסית לניהול ורישום של חלקות קבר ומעקב אחר מיקומן המדויק.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובעת היא תושבת עכו אשר שכלה באמצע שנות השישים את בנה הקטין שנפטר בהיותו בן שלושה חודשים ונקבר בבית העלמין הישן בעכו. שנים אחר כך, בשנת 1999, זומנה התובעת לוועדה שהוקמה לצורך בדיקת נושא הקבורה בבית העלמין הנ"ל, אלא שאז נודע לה כי קבר בנה "נעלם" וכי לא ניתן לאתרו. לאור האמור, עתרה התובעת לחייב את המועצה הדתית עכו לפצותה בגין עגמת הנפש שנגרמה לה עקב כך. לטענתה, לאחר פטירת הבן הציבה מצבה מעל קברו אך בשל נסיבות אישיות מיעטה לבקר בו במהלך השנים. משהחלו שמועות על התנהלות לקויה של המועצה הדתית בשמירה על הקברים, מיהרה התובעת לבית העלמין, אולם לטענתה היא לא איתרה את הקבר וכל פניותיה למועצה לא הניבו פרי. כך, הקבר טרם נמצא עד היום למרות כל הפעולות שבוצעו, לרבות פעולות מיפוי.

עוולה נמשכת

המועצה מנגד טענה כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות כיוון שחלפו כ- 50 שנה מאז פטירת הבן וכן מעל ל-10 שנים מאז נודע לתובעת על העלמות הקבר, כשזו אף זומנה לראיון טלוויזיוני כדי להעיד על נושא ההעלמות. עוד טענה המועצה כי עדות התובעת היא עדות יחידה של בעל דין שכללה סתירות ובקיעים בפרטים מהותיים, ולכן היא לא הצליחה להוכיח את תביעתה.

לגופו של עניין הכחישה המועצה שהתרשלה והוסיפה כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר תוך ניצול מערכת המשפט ושימוש לא נאות בזכות התביעה המגיעה כדי ניצול לרעה של הליך משפטי. כן נטען כי התובעת הפסיקה לפקוד את קבר בנה מזה שנים רבות ולכן אין טעם להצדיק את טענת עגמת הנפש, מה גם שקבר הבן אותר על ידי המועצה. לחילופין טענה המועצה כי התובעת תרמה לקרות הנזק ולכן יש להטיל עליה אשם תורם משמעותי, הן בשל אי הקמת מצבה והן בשל העובדה שלא פקדה את הקבר במשך שנים רבות.

השופט דאוד מאזן קיבל את התביעה ודחה את טענת ההתיישנות בנימוק שמדובר בעוולה נמשכת, המתחדשת בכל יום שבו המועצה אינה מאתרת את חלקת הקבר.

עוד נקבע בהחלטה כי נוכח הטענה בדבר ביצוע פעולות מיפוי לאיתור הקבר, טרם התגבשה הידיעה הוודאית אצל התובעת כי אכן הקבר נעלם ולא ניתן לאתרו, מה גם שמאמצי האיתור המדויק נכשלו בשנת 2011 ובשל כך העובדות המהוות את עילת התובענה התגבשו רק בשנה זו. גם בנוגע לטענת השיהוי קבע השופט כי הגנה על האינטרס הציבורי מחייבת את בירור התובענה ולא דחייתה, שכן מדובר בטענות למחדל חמור של רשות ציבורית שלכל הדעות מצביע על כשל בהתנהלות.

השופט ציין עוד כי גרסתה של התובעת לפיה קברה את בנה ליד עץ גדול בבית העלמין בעכו הייתה ונותרה עקבית לכל אורך הדרך ולא נסתרה במסגרת החקירה הנגדית. כמו כן, עדותה קיבלה חיזוק מהמסמכים של המועצה המאשרים את עצם הקבורה ואינם מצביעים על מקום אחר של הקבר. בכל הנוגע למחלוקת בדבר הקמת המצבה, קבע השופט כי זו אינה חשובה שכן הקמת מצבה לילד שנפטר היא רשות ולא חובה.

אין אשם תורם

אשר למאמצים שנעשו לאיתור הקבר, התייחס השופט מאזן לעדותו של עד מטעם המועצה שטען כי פיתח תכנת ניהול למועצות הדתיות, שכללה גם רישומי קברים ומפת חלקות קבר ומיקומן, וקבע כי אין לקבלה לצורך ההוכחה שהקבר אותר. ראשית, תהה השופט כיצד יתכן שחברת מדידות ומיפוי שנשכרה על ידי המועצה לא הצליחה לאתר את הקבר, ואילו העד כביכול הצליח לאתרו למרות הכאוס המוחלט ואי הסדרים ואף שהוא אינו מומחה בתחום המיפוי ולא קיבל הסמכה מגורם כלשהו. עוד ציין השופט את אי הסדר הקיים ביחס לקבורה וחוסר ההתאמה בין ספר הנפטרים לבין המיפוי החדש שבוצע, וציין כי העד כשל להצביע על סדר בפעולותיו ולתת מענה הולם לסתירות בין ספר הנפטרים לבין המצב בשטח. למעלה מכך, ציין בית המשפט כי עדותו הייתה מבולבלת, לא עקבית ומלאת סתירות לגבי מיקום הקברים וקביעות שרירותיות שאין להן כל הסבר.

השופט ציין כי על המועצה מוטלת חובת זהירות לשמור את המיקום המדויק של הקברים ולא לבצע קבורה ללא כל סדר, כפי שנעשה בפועל. על המועצה להחזיק ספר נפטרים שיש בו רישום מדויק של פרטי הנקברים לפי סדר וכן להחזיק מפות מסודרות של השטח כדי שבכל רגע נתון ניתן יהיה לקבוע מיקום כל קבר וקבר. במקרה זה, קבע השופט, הפרה המועצה את חובותיה בכך שלא שמרה את הנתונים הקשורים בקבר המנוח ובחוסר ההתאמה בין המצב הפיזי ומיקומם הפיזי של הקברים לבין הרישומים הקיימים. כמו כן, העובדה שהמועצה לא יכלה להצביע במדויק על מיקום הקבורה והחשש שבמקומם קבורים אחרים- מהוה מעילה חמורה בתפקידה הנובעת ישירות מאי שמירה על כל המידע שהיה ברשותה ומעשה רשלני מובהק של רשות ציבורית שכשלה במילוי חובתה הבסיסית.

השופט מאזן הבהיר כי אין מקום לייחס אשם תורם לתובעת שכן עצם העובדה שזו בחרה לא לפקוד את קבר בנה במשך שנים ארוכות אינה מהווה "הזנחה", מה גם שכל אדם מוצא את דרכו האישית להתמודד עם השכול ולכל קרוב של מנוח עומדת הזכות לקבוע כיצד יכבד את יקירו ומתי יפקוד את קברו.

בקביעת סכום הפיצוי, שקל השופט את העובדה שהמועצה בחרה לנהל את התביעה בדרך שהעמיקה את הכאב והצער לתובעת והחזיר אליה את זיכרונות היגון והכאב במהלך עדותה. זאת ועוד, המועצה בחרה לטעון כי איתרה את הקבר באופן שהפיח תקווה בקרבה של התובעת על אף שבסופו של יום התברר שמדובר בטענה בלתי נכונה שהוסיפה עוד מפח נפש ואכזבה לתובעת. לכך, הוסיף השופט את התמונה העגומה שנתגלתה בנוגע לדרך בה המועצה לא קיימה את חובותיה, באופן העולה כדי זלזול בכבוד המת. כל אלו, מחייבים לדעת השופט פסיקת פיצוי מעבר לרף שנקבע בפסיקה.

 

ת"א 21819-09-12

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה