אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > עוזר משפטי יפוצה בגובה 7 משכורות בגין פגמים משמעותיים שבהליך פיטוריו

צילום: Getty images Israel

עוזר משפטי יפוצה בגובה 7 משכורות בגין פגמים משמעותיים שבהליך פיטוריו


06.01.2015 | עו"ד לילך דניאל

בית הדין לעבודה בנצרת קיבל את תביעתו של עוזר משפטי שפוטר לאחר כ-14 שנה וקבע כי כעובד קבוע, הסמכות לפיטוריו היתה מותנית בקיומה של סיבה מספקת, שלא נמצאה. עם זאת, הובהר כי לסכסוך הקיבוצי בין העוזרים המשפטיים והנהלת בתי המשפט אין קשר לעניין, וכי האופי האישי של העסקתו ב"משרת אמון" מונע את השבתו לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת קיבל חלקית תביעה שהגיש עוזר משפטי שפוטר לאחר כ-14 שנה מעבודתו בהנהלת בתי המשפט, ופסק לו פיצוי בסך 7 משכורות לאחר שנמצאו פגמים משמעותיים שנפלו בהליך פיטוריו. בין היתר נקבע כי עילת הפיטורים שנטענה על ידי המדינה לא ענתה להגדרה של "סיבה מספקת" הדרושה על פי הוראות התקשי"ר וחוזה העבודה, וכי נוצר חשש ממשי שהחלטת הפיטורים נעדרה זיקה מספקת למכלול היבטיה של התשתית העובדתית בענייננו של התובע.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובע, עורך דין במקצועו, הועסק בהנהלת בתי המשפט במשך כ-14 שנה, תחילה כמזכיר משפטי ובהמשך כעוזר משפטי. חוזה העבודה עם התובע הוארך מעת לעת לתקופות קצובות כפי שהיה מקובל באותה עת בשירות המדינה.

בשנת 2005 נערכה רפורמה במערכת בתי המשפט, אז הועברו מרבית המזכירים המשפטיים למשרות ולחוזי העסקה של עוזרים משפטיים. לפיכך, נכרת בין הצדדים חוזה עבודה חדש אשר הוארך מידי שנה. עם זאת, הגדרת תפקידו של התובע לא השתנתה ונותרה "מזכיר משפטי", ובשנים שבסמוך לאחר כריתת החוזה אף תפקידו בפועל לא השתנה. בשלב כלשהו החל התובע לשמש בפועל כעוזר משפטי של שופטים עד ששופטת התעבורה שלה שימש עוזר מונתה כשופטת שלום ולא המליצה על הארכת החוזה עמו.

בעקבות כך, פנה התובע לשופט אחר בבית המשפט לנוער והחל לשמש כעוזרו המשפטי. לאור פרישתו הצפויה של השופט, פנתה נשיאת בתי המשפט לנוער לסמנכ"לית מנהל ומשאבי אנוש בהנהלת בתי המשפט וביקשה כי תקן העוזר המשפטי לשופט נוער, שבמסגרתו הועסק התובע, יועבר לבית המשפט לנוער בירושלים במטרה להקל על העומס הרב ששרר שם. בהמשך, נקרא התובע לשיחה שבה הודע לו כי הוחלט על העברת תקן משרתו לירושלים וכי עליו לנסות ולאתר משרה פנויה. בימים שלאחר מכן התקשה התובע למצוא משרה קבועה, ובקשתו לאפשר לו להתמודד על משרות זמניות במילוי מקום נדחתה.

העסקה במשרת אמון

באוגוסט 2013 נשלח אל התובע זימון לשימוע טרם הפסקת עבודה ולאחריו הומלץ לסיים את העסקתו. מנהל בתי המשפט אישר את ההמלצה והוחלט כי עבודת התובע תופסק וכי תמורת ההודעה המוקדמת תשולם לו כמענק חד פעמי. עוד הודע לתובע כי נוכח ההערכה לפועלו הוחלט לפנים משורת הדין לאפשר לו להיכלל במאגר העוזרים המשפטיים גם לאחר סיום עבודתו, למשך חצי שנה נוספת.

התובע עתר לבית הדין לעבודה בטענה כי בהחלטה על סיום העסקתו נפלו פגמים כבדי משקל. כך, נטען כי ההחלטה התקבלה ללא סמכות ותוך פגיעה בזכות הטיעון שלו, וכי סמנכ"לית משאבי האנוש שמילאה תפקיד מכריע בהחלטה לא ידעה את העובדות שעל בסיסן פוטר וכי ההחלטה לא גילתה התייחסות לטענות שהעלה בשימוע. עוד טען התובע כי בבסיס החלטת הפיטורים היו מונחים שיקולים זרים, כי היא אינה סבירה ואינה מידתית וכי היא נגועה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות ניכרים ואף בהפליה.

השופטת ורד שפר קיבלה את התביעה וציינה כי יש לבחון את החלטת הפיטורים באספקלריית דיני העבודה לצד דיני המשפט המנהלי, בשל היותה החלטה של מעסיקה שהיא רשות מרשויות המדינה. משכך, בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת זה של הרשות ויתערב בהחלטה רק אם ימצא כי נפל בה פגם מנהלי מסוג חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, שיקולים זרים או אי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין.

עוד הוסיפה השופטת שפר כי גם אם התובע הועסק ב"משרת אמון" כטענת המדינה, הרי שאין המדינה פטורה מחובתה לקיים שימוע לעובד במשרת אמון והיא אינה פטורה גם מחובות בסיסיות של תום לב והגינות.

לגופו של עניין קבעה השופטת כי משילוב הוראות התקשי"ר וחוזה העבודה של התובע עולה כי הנהלת בתי המשפט הייתה רשאית לפטרו בתוך התקופה שנקצבה בחוזה, אולם במתכונת של פיטורי עובד קבוע כך שהסמכות לפטרו מותנית בקיומה של "סיבה מספקת". בעניין זה, טענה המדינה כי העובדה שמשרתו של התובע הייתה צמודת שופט, בצירוף העובדה כי השופט שעמו עבד פרש, מהווים "סיבה מספקת" לפיטוריו. השופטת דחתה טענה זו וציינה כי התובע החל את עבודתו כמזכיר משפטי במשרה שלא הייתה "צמודת שופט" ומילא תפקיד זה לפחות שבע שנים. לאחר מכן, ועד למועד פיטוריו, שימש בפועל כעוזר משפטי לשופט מבלי שהצדדים הסכימו על שינוי כלשהו בבסיס ההסכמות החוזיות ביניהם, לרבות על הצמדת תקופת עבודתו של התובע לתקופת כהונת השופט/ים שעמם עבד או על שינוי בהסדרי הביטחון התעסוקתי שחלו עליו. משכך, ומשהסדר הצמדה זה היווה שינוי מהותי בתנאי עבודתו של התובע עליו לא הוסכם מפורשות – לא ניתן לקבוע כי עילת הפיטורים שנטענה על ידי המדינה עונה להגדרה של "סיבה מספקת" לפיטורים.

חריג בנוף העוזרים המשפטיים

השופטת שפר קבעה עוד כי המלצתה של סמנכ"לית משאבי האנוש פירטה היטב את צרכי המערכת אולם נשמטה ממנה תשתית מספקת בנוגע לנתוניו המיוחדים של התובע, אשר אינם סטנדרטיים ואינם נפוצים בנוף העוזרים המשפטיים. על רקע זה, סברה השופטת כי נמנעה ממנהל בתי המשפט האפשרות להפעיל את שיקול דעתו כדבעי באופן העולה כדי פגם בסבירות ההחלטה.

גם במישור המידתיות מצאה השופטת כי ההחלטה בדבר פיטורי התובע, בעיתוי ובאופן שבו נעשתה, לא ענתה על דרישות המידתיות. זאת, שכן סדר הזמנים שנקצב לו למצוא משרה קבועה לא היה מידתי ולא התקיים יחס סביר לנתוניו המיוחדים, לתקופת העסקתו הממושכת ולציפיותיו החוזיות הסבירות. כמו כן, להחלטה לא קדם תהליך ממשי של בחינת חלופות כלשהן ואף לא נשקלו היטב פתרונות ביניים. לצד זאת נקבע כי העובדה שבסופו של דבר אפשרה המדינה לתובע לחזור ולעבוד כעוזר משפטי במשרה של מילוי מקום במהלך תקופה לא קצרה תוך שמירת הוותק שלו ותנאי שכרו יצרו מיתון מסוים בחומרת הפגיעה האמורה, אלא שזה נעשה באיחור.

לצד האמור, דחתה השופטת את טענות התובע בנוגע להליך השימוע שקוים לו וקבעה כי לא נפלו בו פגמים, ודאי לא פגמים כבדי משקל המצדיקים את ביטול הפיטורים, וכן נדחו טענותיו להפליה מחמת מוצאו הערבי. לבסוף, נדחתה גם הטענה כי יש קשר בין פיטוריו של התובע לבין חברותו ופעילותו בוועד העוזרים המשפטיים והסכסוך הקיבוצי בינם לבין הנהלת בתי המשפט, והוסיף כי התחושה הייתה שבמידה מסוימת התובע ובאי כוחו עטו על רקע זה שהתקיים בתקופת פיטוריו ומיהרו לעשות בו שימוש כ"קרדום לחפור בו". עם זאת העירה השופטת כי נסיבת חברותו בוועד מצטרפת לנסיבות העסקתו המיוחדות של התובע, והיא חייבה את הנהלת בתי המשפט לשקול חלופות לפיטורים לרבות שקילת האפשרות כי הוא יתמודד על משרות במילוי מקום, כך שגם בעניין זה נפל פגם בשיקול דעתה.

אשר לסעדים שייפסקו לתובע, קבעה השופטת שפר כי על אף הפגמים המשמעותיים שנפלו בפיטורי התובע, לא ראוי להורות על אכיפה במובן של השבתו לעבודה, הגם שמדובר בעובד במגזר הציבורי שבגדרו נטיית האכיפה אף תגבר ביחס למגזר הפרטי. זאת, מאחר שלהבדיל מחלק הארי של עובדי המדינה העסקת עוזר משפטי היא העסקה אישית וההחלטה הסופית בעניין זה נתונה באופן בלעדי לשופט שעמו אמור הוא לעבוד. לאור האמור, נקבע כי הפיצוי הכספי שישולם לתובע בגין הפגמים שנפלו בהליך פיטוריו יעמוד על סכום של שבע משכורות, בצירוף פיצויי הלנת פיטורים בסך 3,000 שקל.

 

סע"ש 40200-09-13

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

ביה"ד לעבודה אסר על המדינה לפטר את העוזרים המשפטיים בתום תקופה קצובה

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.