אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > בג"ץ הורה למדינה לעמוד בהתחייבותה לפנות את מאחז עמונה בתוך כשנתיים

בית המשפט העליון. צילום: שפרה לויתן

בג"ץ הורה למדינה לעמוד בהתחייבותה לפנות את מאחז עמונה בתוך כשנתיים


29.12.2014 | עו"ד לילך דניאל

נשיא ביהמ"ש העליון אשר גרוניס קבע כי אף שאין ספק שהשלכות ביצועם של צווי ההריסה קשות וכואבות הן עבור התושבים ובני משפחותיהם, אולם אין בקושי זה כדי לאפשר הכשרה של בנייה בלתי חוקית על קרקע פרטית, ואין בו כדי להצדיק אי-אכיפה של הדין מצד המשיבים

הרכב של שלושה שופטי בג"ץ בראשות הנשיא גרוניס קיבל עתירה בה התבקש להורות על פינויו של הישוב עמונה ביהודה ושומרון, בטענה כי זה נבנה על אדמות פרטיות של פלסטינים. נקבע כי על אף הפגיעה הצפויה בתושבי הישוב, הרי שבעקבות הודעות שמסרו נציגי המדינה בבתי המשפט, שבהן התחייבו לבצע את צווי ההריסה שהוצאו לגבי המבנים שנבנו ללא היתר כדין, יש להורות על פינוי המבנים במאחז בתוך שנתיים.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

עניינה של העתירה בבקשה לפינוי היישוב עמונה המצוי בשטחי יהודה ושומרון ומהווה לטענת העותרים מאחז בלתי חוקי שנבנה על אדמות פרטיות של פלסטינים. בעתירה שהוגשה בין היתר נגד שר הביטחון, מפקד כוחות צה"ל באזור, ראש המינהל האזרחי והאגודה השיתופית עמונה, טענו העותרים כי הם בעלי זכויות בחלקות שבהן בוצעה בנייה או בחלקות הסמוכות להן.

בהמשך, צורפו כמשיבים שמות המחזיקים במבנים בישוב. על פי נתוני המינהל האזרחי, נכון למועד הגשת העתירה כלל היישוב שלושה מבני קבע וכ-50 מבנים יבילים ששימשו ברובם למגורים. המבנים חוברו לתשתיות חשמל, מים וביוב והתגוררו בהם כ-45 משפחות. נכון למועד מתן פסק הדין דנן, פונתה הבנייה בחלקות בהן טוענים העותרים לבעלות, אולם לא פונו מבנים בחלקות אחרות ואף לא פונו מבנים בחלקות שבהן קיימת טענת בעלות כאמור, אך נטען כי בוצעה בהן רכישה ומתנהל הליך לפירוק השיתוף.

נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס קיבל את העתירה והבהיר כי ההכרעה בשאלה שבמחלוקת אינה כוללת כל קביעה בדבר זכיות הקניין של מאן דהוא במקרקעין, אף שהחלטת המשיבים להוציא צווי הריסה למבנים וסדרי העדיפויות אותם הציגו לביצועם של צווים אלה התבססה על קביעות עובדתיות בדבר הבעלות במקרקעין. לדברי גרוניס, העתירה אינה האכסניה המתאימה לבירור טענות הנוגדות את הרישום במרשם המקרקעין, שאותן ניתן להעלות בהליכים מתאימים בערכאות הדיוניות.

לדברי גרוניס, אין עוררין כי על המשיבים לאכוף את דיני התכנון והבנייה אשר נועדו לקיים תכליות מהותיות של איכות הסביבה, שימוש הקרקע והגנה על הזכויות הקנייניות של הפרט, תוך הקפדה על שלטון החוק והסדר הציבורי. עם זאת, אכיפה זו תלויה באמצעים המצויים בידי הרשות המבצעת, אשר נדרשת להפעיל שיקול דעת כיצד ומתי לפעול לאכיפה. בהקשר זה, כבר נקבע בפסיקה שבבואו לבקר את החלטת הרשות בנוגע לביצועם של צווי הריסה שהוצאו מטעמה ייתן בית המשפט משקל לסדרי העדיפויות אותם הגדירה הרשות לאכיפת הדין. בהתאם לסדרי עדיפויות אלה, ומאחר שמדובר בבנייה שבוצעה כולה על קרקע בבעלות פרטית, התחייבו המשיבים 4-1 לבצע את צווי ההריסה שהוצאו למבנים הבלתי חוקיים והתחייבות זו אף עוגנה בהחלטות שיפוטיות.

לבסוף ציין הנשיא כי לא בנקל יורה בית המשפט על ביצוע של צווים שמתוקפם יפונו מבני היישוב המשמשים למגורים של תושביהם במשך שנים לא מעטות, שכן אין ספק שהשלכות ביצועם של צווי ההריסה קשות וכואבות הן עבור התושבים ובני משפחותיהם. עם זאת, אין בקושי זה כדי לאפשר הכשרה של בנייה בלתי חוקית על קרקע פרטית, ואין בו כדי להצדיק אי-אכיפה של הדין מצד המשיבים 4-1 באופן המהווה הפרה של התחייבויותיהם החוזרות בפני בית המשפט לביצועם של צווי ההריסה, תוך פגיעה חריפה בזכויותיהם של התושבים המוגנים באזור ומניעת גישתם לקניינם הפרטי.

לאור האמור, הורה בית המשפט למשיבים לפעול למימוש צווי ההריסה לכל המבנים במתחם היישוב, וזאת תוך שנתיים מיום מתן פסק הדין.

 

בג"ץ 9949/08

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה