אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > חשוד לשעבר בפריצה למאגרי הרשות השופטת ימיין ידנית עשרות אלפי קבצי מחשב

צילום: Getty images Israel

חשוד לשעבר בפריצה למאגרי הרשות השופטת ימיין ידנית עשרות אלפי קבצי מחשב


21.12.2014 | עו"ד לילך דניאל

בית המשפט העליון אישר את החלטת המחוזי לחייב את משה הלוי (הלמו), שתיק החקירה נגדו נסגר, לבצע בעצמו את מלאכת המיון והמחיקה, כתנאי להשבת שני כונני מחשב קשיחים המוחזקים בידי המשטרה: "במקרה זה האשם בקושי שנוצר במיון מוטל על החשוד או הנאשם עצמו שערבב פריטים המותרים להחזקה עם פריטים אסורים"

חשוד לשעבר בפריצה למאגרי הרשות השופטת והעתקת מסמכים שיפוטיים שלא כדין, חויב למיין ידנית עשרות אלפי קבצי מחשב בכונני מחשב שנתפסו בביתו על מנת שניתן יהיה להשיב לו את הקבצים המותרים בהחזקה, על אף סגירת תיק החקירה בעניינו. כך אישר בית המשפט העליון במסגרת ערר ב"גלגול שלישי" שהגיש החשוד לשעבר, משה הלוי ("הלמו"). השופט צבי זילברטל קבע כי אף שככלל, חובת המיון והסינון של חומרי חקירה מוטלת על הרשויות החוקרות, הרי שמקרה זה נמנה עם מקרים חריגים בהם ה"אשם" בקושי שנוצר במיון מוטל על החשוד או הנאשם עצמו ש"ערבב" פריטים המותרים להחזקה עם פריטים אסורים.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

הלוי נחשד כי חדר למאגרי מידע של הרשות השופטת והעתיק מהם שלא כדין עשרות אלפי מסמכים, לרבות מסמכים חסויים. עוד הוא נחשד בכך שחלק מהמסכים הועברו על ידו לאחרים ומסמך אחד הוא אף פרסם ברשת האינטרנט. במהלך חיפוש שנערך בדירתו, נתפסו פריטים שונים בבעלותו, בהם שני כונני מחשב קשיחים. לימים נסגר תיק החקירה נגד הלוי מחוסר ראיות, אך הכוננים נותרו בידי המשטרה בנימוק כי הם מכילים מסמכים האסורים להחזקה לפי החוק. באפריל 2014 הורה בית משפט השלום על השבת הכוננים, אך התנה זאת במחיקת המסמכים החוסים תחת איסור פרסום. בערר שהגיש הלוי על החלטה זו, קבע בית המשפט המחוזי כי עובר לפעולת המחיקה הוא יקבל רשימה ובה מספרי התיקים החוסים תחת איסור פרסום והוא יוכל להגיב לרשימה. עוד נקבע כי נציג הפרקליטות יהיה נוכח במהלך פעולות המחיקה. במסגרת עיון חוזר שביצע בית המשפט בהחלטתו, נקבע כי הואיל ומלאכת המיון והמחיקה של אלפי הקבצים הוערכה על ידי הרשויות באלפי שעות עבודה, והואיל והמבקש מכיר את הקבצים ויוכל לבצע את המלאכה בזמן קצר בהרבה, לא סביר כי הרשויות ימיינו את הקבצים ולכן המבקש יהא אמון על ביצועה של מלאכה זו. המנגנון שנקבע למיון הקבצים הורה כי הלוי יעיין בקבצים בעמדת מחשב מפוקחת בתחנת המשטרה, ולאחר מכן יעביר למדינה רשימת קבצים שלדידו מותרים בהחזקה. המדינה תעבור על הרשימה, תוודא כי אכן מדובר בקבצים מותרים, ואם כן, תמסרם למבקש.

דיון בגלגול שלישי

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אף שבשני הכוננים יש בסך הכול כמיליון קבצים, המחלוקת בין הצדדים נוגעת רק לכשנים-עשר אלף קבצים מתוכם, שאותם מתנגדת המדינה להשיב למבקש. כ-98% מהקבצים שבמחלוקת הם קבצים בפורמט PDF שלא ניתן לבצע עליהם סריקה אפקטיבית והנושאים "שמות גנריים",  ולכן הדרך היחידה למיינם היא לפתחם קובץ אחר קובץ. לעמדת המדינה, חלק הארי מהקבצים שבמחלוקת מקורו באתר "נט המשפט", והם כוללים לא רק החלטות "פומביות" אלא גם פרוטוקולים, תיקי מוצגים, מסמכים שונים ומידע הנוגע לצדדים שלישיים. לטענת הלוי, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בחוסר סמכות, ומלבד זאת מעורר העניין שאלות עקרוניות מרכזיות: האחת, האם ניתן להמשיך בתפיסת חומרי החקירה או למחקם מקום שהחקירה נסתיימה מבלי שהוגש כתב אישום, והשנייה – האם ניתן להטיל את חובת מיון קבצים על מי שהיה חשוד לכאורה רק משום שלרשות משאבים מוגבלים.

השופט צבי זילברטל קיבל את בקשות רשות הערעור אך דחה אותה לגופה, תוך שציין כי מקרה זה מעורר סוגיה בעלת השלכות רוחב שטרם קיבלה התייחסות ישירה בפסיקה, אשר עניינה בשאלה מהו הדין הראוי כאשר החזרת תפוס כרוכה בפעולת מיון או סיווג מורכבת המצריכה השקעת משאבים מיוחדים והאם בנסיבות מיוחדות ניתן להטילה על בעל התפוס.

השופט ציין כי הוראות פקודת סדר הדין הפלילי והן הפסיקה אינן מגלות מניעה עקרונית לא להשיב לחשוד חפצים תפוסים ככל שהם אסורים לשימוש או להחזקה, גם כשלא הוגש נגדו כתב אישום. מכאן, שאין יסוד לטענה העקרונית שהעלה הלוי לפיה כל אימת שלא הוגש נגדו כתב אישום קמה חובה להשיב לו את כל הקבצים שעל גבי הכוננים באופן גורף וללא קשר לתוכנם. אשר לזכות המבקש להחזיק בקבצים שמקורם ב"נט המשפט" ולעיין בהם, ציין בית המשפט כי אלו כוללים לא רק החלטות פומביות אלא בעיקר קבצים מתוך תיקי בית המשפט כדוגמת פרוטוקולים, תיקי מוצגים, תצהירים, חוות דעת, כתבי בי-דין ומידע הנוגע לצדדים שלישיים. בעניין זה, הדין הוא שהגורמים המורשים לעיין בחומרים אלו הם רק בעלי דין ובאי-כוחם, כאשר אדם שאינו נמנה עם אלו חייב לקבל אישור בית המשפט. מכאן, שביחס לקבצים אלו לא רק שאין חובה להשיבם למבקש, אלא שהשבתם תהא בגדר עקיפת הוראות הדין. עוד הבהיר השופט זילברטל כי דברים אלו נכונים גם בהנחה שהקבצים היו זמינים במערכת "נט המשפט" לעיני המבקש, למשל עקב תקלה או עקב "פירצת אבטחה" מצערת.

אלפי שעות עבודה

לבסוף, קבע השופט כי הטלת "מלאכת המיון" על המבקש היא כדין. לדעת השופט, אין ספק כי ככלל מוטלת חובת המיון והסינון של חומרי חקירה על הרשויות החוקרות או על גורמי התביעה, גם כאשר חומר החקירה הוא רב והמלאכה צפויה לארוך זמן ניכר. בדומה לכך, כאשר קמה לפלוני זכות לקבל לידיו פריטים שנתפסו במהלך חקירה, בין אם החקירה הסתיימה מבלי שיוגש אישום ובין מסיבה אחרת, ראוי ככלל לקבוע כי הרשות אמורה לשאת בעלויות הכרוכות במיון התפוסים והפרדת הפריטים שיש להחזירם מפריטים אחרים. עם זאת, חובה זו של הרשויות לא צריכה להיות מוחלת באופן מוחלט ועיוור על כל מקרה ולעולם תידרש עריכת איזון בין הזכויות המתחרות והאינטרסים המנוגדים. כך, ייתכנו מצבים חריגים בהם "האשם" לכך שנוצר קושי במלאכת המיון והסיווג נעוץ במובהק בחשוד או בנאשם עצמו שפעל בניגוד לדין עת החזיק בפריטים וערבב אותם עם פריטים מותרים בהחזקה, כך שלא יהא זה ראוי להטיל את מלאכת המיון על הרשויות על חשבון כלל הציבור. במצבים אלו, נקבע, ראוי יהיה למצוא פתרון חריג בהתאם הסוטה מהכלל של הטלת חובת המיון והסיווג על הרשות.

במקרה זה, 99% מכלל הקבצים הקיימים על הכוננים הוגדרו כקבצים שניתן להשיבם למבקש, כשתהליך מיון הקבצים שבמחלוקת הוערך על ידי גורמי המקצוע בעמל רב ובאלפי שעות עבודה כאשר דרך המיון היחידה היא לעיין בקבצים עצמם קובץ אחר קובץ. זאת ועוד, נדמה כי המבקש הוא שאחראי במובהק לקושי שנוצר במלאכת המיון, שכן בפעולותיו-שלו הוא יצר מצב בו מיעוט הקבצים המותרים בהחזקה "מהול" ברוב הקבצים האסורים בהחזקה. לפיכך, לא יהיה זה סביר עתה להטיל את מלאכת המיון על כתפיה של הרשות מבלי שהמבקש יערוך מיון ראשוני שיקל על התהליך.

 

בש"פ 5234/14

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

חשד: הבלוגר "הלמו" פרץ למאגר המידע של בתי המשפט 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.