אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > נדחתה עתירת ארגונים סביבתיים נגד החלטה לסלול כביש בתוואי יער ירושלים

יער ירושלים באזור נחל רבידה. צילום: דרור פייטלסון

נדחתה עתירת ארגונים סביבתיים נגד החלטה לסלול כביש בתוואי יער ירושלים


18.12.2014 | עו"ד לילך דניאל

השופט יצחק עמית קבע כי בג"ץ אינו הכתובת להתוויית מדיניות או לקביעת סדרי עדיפויות הנקבעים על ידי הרשות המבצעת, וכי מתכנני הכביש עשו כמיטב יכולתם כדי לאזן בין צרכי התחבורה לבין ערכי הגנת הטבע והשמירה על הנוף. לכן, משלא נמצאה התכנית לוקה בפגם מהותי, ביהמ"ש לא יחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו

בג"ץ דחה את עתירתו של "פורום הארגונים למען יער ירושלים", נגד ההחלטה לסלול את כביש 16 בתוואי החודר ליער ירושלים ואשר על פי הנטען מאיים על שלמותו. השופט יצחק עמית קבע כי מדובר בשיקולים תכנוניים שבית המשפט אינו אמור להתערב בהם, מה גם שנראה כי מתכנני הכביש עשו כמיטב יכולתם כדי לאזן נכוחה בין צרכי התחבורה לבין ערכי הגנת הטבע והשמירה על הנוף.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

בשנת 2003 הכריזו שר האוצר, שר הפנים וראש הממשלה על תוכנית תשתית לאומית שעניינה בהקמת כביש 16. מדובר בכביש כניסה מערבי חדש לירושלים שאורכו המתוכנן 4.7 ק"מ בתוואי המחבר בין כביש ירושלים-תל אביב מ"סיבוב מוצא" ועד לכביש בגין (כביש 4) בצומת בייט (דרום-מזרח לבי"ח שערי צדק). הכביש נועד לשרת את התנועה המגיעה לעיר ממערב ומדרום ולהקל על הנגישות לכביש בגין החוצה את העיר ולאזור גבעת שאול, קריית הלאום, בית החולים שערי צדק ודרום ירושלים. חלק הארי של תוואי הכביש עובר בשתי מנהרות: האחת אמורה לעבור מתחת לשכונת הר נוף והשנייה מתוכננת לעבור מתחת לשכונת יפה נוף. בין שתי המנהרות מתוכנן הכביש לצאת בשלושה גשרים מעל פני הקרקע באזור נחל רבידה, סמוך למתקן פי גלילות ביער ירושלים, כשבנקודה זו מתוכנן מחלף שיחבר את הכביש לגבעת שאול באמצעות כביש מקומי בן ארבעה נתיבים המיועד להיסלל עד אזור התעשייה בגבעת שאול.

השופט יצחק עמית דחה את העתירה נגד סלילת הכביש וציין כי בית המשפט אינו "מתכנן-על" ואינו מתערב בשיקול הדעת התכנוני-מקצועי של מוסדות התכנון אלא אם כן נפל פגם היורד לשורשה של החלטה. זאת, במיוחד כאשר מדובר בהחלטת הועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות (ות"ל) שאושרה וקיבלה תוקף של החלטת ממשלה.

השופט התייחס לטענה כי החריגה הקיצונית מלוחות הזמנים המותווים בחוק התכנון והבניה אינה רק בלתי סבירה אלא שהיא אף מאיינת את עצם סמכותה של הות"ל לדון בתוכנית, וקבע כי אין חולק שבמצב הדברים הרגיל ההליכים בות"ל אמורים להיות מהירים יותר, אולם אין לקבל את הטענה כי התארכות ההליכים משמיטה את סמכות הות"ל. זאת, שכן התכנית התעכבה במשך מספר שנים בגין סירובה של עיריית ירושלים להמציא כתב שיפוי.

עוד צוין כי הות"ל הטמיעה בתוכנית מספר רב של השגות והערות שהוגשו לה ובחנה חלופות שונות, לרבות החלופה שהוצעה על ידי קק"ל לגבי מחלף רבידה. כמו כן, אין היגיון בקבלת טענתם של העותרים שכן העברת התכנית לטיפול הוועדה המחוזית, על פי סדר הדברים הרגיל, תביא לעיכוב של שנים נוספות בקידומה וביצועה של התכנית, תוך בזבוז משאבי ציבור ובניגוד לכוונה המקורית לאשר תכניות תשתית לאומיות במסלול מהיר ככל שניתן.

לסיכום קבע השופט כי לצד הרצון לקדם במהירות וביעילות הקמת תשתיות לאומיות, ראוי לעודד בדיקה מקיפה, מקצועית ומעמיקה של התכנית גם על חשבון לוח הזמנים הקצר.

השופט עמית דחה את טענת העותרים כי התוכנית אינה מפורטת, וציין כי הסדרי התנועה עצמם, כמו מיקומם של תמרורים ורמזורים, אמורים להיות מוגשים בשלב הביצוע ולא בשלב התכנון, וכי התוכנית שהוגשה עונה על הפירוט הנדרש בחוק, לרבות הגדרת ייעודי שטח שונים, הוראות בדבר אמצעים להגנה על הסביבה, מסמכי שיקום נוף ועוד.

בהמשך, נדחתה גם טענת העותרים לפגמים בבחינת חלופות התכנון, שכן שאלת עצם הצורך בכביש נבחנה לעומק, כאשר בחינת החלופות נעשתה הן במסגרת תסקיר ההשפעה על הסביבה והן במסגרת חוות דעת תחבורתיות תוך השוואה של נתונים שונים "עם הכביש" ו"ללא הכביש". עוד נמצא כי החלופה שהוצעה על ידי קק"ל, לפיה הכביש ייסלל במנהרה ארוכה אחת ללא יציאה במחלף רבידה (דהיינו ללא נגישות כלל לגבעת שאול), נבחנה ונפסלה בין היתר מאחר שביטול היציאה והכניסה מגבעת שאול מאיינת את הכדאיות הכלכלית של סלילת הכביש. חלופה נוספת שהוצעה על ידי קק"ל, לפיה מחלף רבידה יוקם כמחלף שקוע (ללא גשרים), נפסלה אף היא כלא ישימה מבחינה הנדסית או בטיחותית, ובשל איבוד חלק מהיתרונות העיקריים של המחלף. לסיכום ציין השופט כי במהלך השנים בהן נבחנה התכנית שאלת נחיצותו של הכביש והשפעות הקמתו מול אי הקמתו חזרה ונבחנה, כשהחלופות להקמתו נפסלו כולן בשל אילוצים ונימוקים שונים שאין צורך להידרש להם.

השופט הוסיף כי הפרויקט נמצא כדאי גם בהיבט כלכלי, אם כי חיזוק הנגישות התחבורתית לעיר הבירה, על כל הכרוך בכך מבחינת עידוד התעסוקה והעלאת רמת החיים ואיכות החיים, אינה נמדדת בהכרח בשקלים.

בסיום דבריו הבהיר השופט במישור העקרוני כי בג"ץ אינו הכתובת להתוויית מדיניות או לקביעת סדרי עדיפויות הנקבעים על ידי הרשות המבצעת ולכן משלא נמצאה התכנית לוקה בפגם מתחום המשפט המינהלי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו.

 

בג"ץ 3917/14

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה