אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > חברה שסייעה לניצולי שואה יוצאי לוב ותוניס במילוי טפסים לא תוכל לגבות שכ"ט

צילום: istock

חברה שסייעה לניצולי שואה יוצאי לוב ותוניס במילוי טפסים לא תוכל לגבות שכ"ט


15.12.2014 | עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש קבע כי נוכח העובדה שלא מדובר בליווי או ייעוץ משפטי וניצולי השואה פעלו גם בסיוע גורמים אחרים במילוי הטפסים, החברה אינה זכאית ליהנות מהרנטה שקיבלו. השופט רחמים כהן העיר כי גביית שכר הטרחה נוגדת את אופיו הסוציאלי של חוק נכי רדיפות הנאצים, אשר הסמיך את שר המשפטים להגביל בצו את גובה שכר הטרחה

בית משפט השלום קיבל תביעה שהגישו הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב ומספר ניצולי שואה, להצהיר כי חברת "רחל דואני" אינה רשאית לגבות מהם שכר טרחה בגין סיוע שהעניקה להם במילוי טפסים. השופט רחמים כהן קבע כי מכיוון שמדובר אך במילוי טפסים ובשל חלוף הזמן והתערבות גורמים נוספים בטיפול כגון נציגי הארגון ובני משפחה – נותק הקשר שבין פתיחת התיק בחברה לבין קבלת הרנטה בעקבות החלטת ממשלה שהכירה בזכאות הניצולים, ומשכך אין החברה ובעליה זכאים לכספים.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

המבקש 1, הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב, הוא ארגון שאחת ממטרותיו היא לסייע לניצולי שואה יוצאי לוב למצות את זכויותיהם, לרבות בדיקת זכאות לקבלת קצבה חודשית קבועה (רנטה או תגמולים), מתן אישור לזכאים, הפצת והעברת מידע בנוגע לזכויות ניצולי השואה, עזרה במילוי טפסים ועוד. המשיבה 2, חברת רחל דואני בע"מ, היא חברה בבעלות רחל דואני, אשר על פי פרסומיה נאבקה על זכויות ניצולי שואה יוצאי לוב ותוניס בין היתר בוועדות הכנסת השונות. פעילותה משתרעת על פני מספר שנים וכוללת הגשת תביעות לצורך קבלת תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

לטענת הצדדים, לאורך שנים הם נאבקים על ההכרה בזכויות קהילת יוצאי לוב, כאשר אחד מתוצרי מאבק זה הוא החלטת ממשלה משנת 2010 שצירפה את יוצאי לוב למעגל הזכאים לתגמולים תוך הקצאה של כ- 110 מיליון שקל. הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב טען כי החלטה זו ייתרה את הצורך בהליכים משפטיים וכל שנותר הוא למלא טופס פשוט שאינו מצריך אימות חתימה, עניין המתאפשר בסיוע הארגון וצוות מתנדבים מטעמו. אלא שבסמוך להחלטה צצו לדברי הארגון מודעות והודעות מטעם "מתווכים" שונים, ובהם חברת רחל דואני, שהציגו עצמם כמומחים לפיצויים. בעקבות האמור, פנו ניצולי שואה קשישים למשיבה וחתמו על מסמכים שונים והסכמי שכר טרחה ובהם סעיף דרקוני האוסר עליהם להשתחרר מההתחייבות לתשלום.

לאחר שהצטברו בארגון פניות רבות מטעם ניצולי שואה שקיבלו דרישות כספיות, פנה הארגון לבית המשפט וביקש להוציא צו מניעה ולהצהיר כי המשיבות אינן רשאיות לייצג ניצולי שואה יוצאי לוב בפני המוסדות הרלוונטיים ואינן רשאיות לגבות מהם שכר טרחה.

השופט רחמים כהן קיבל את הבקשה וקבע כי המשיבות אינן רשאיות לגבות שכר טרחה מניצולי השואה הפונים אליהם, בהם המבקשים, ואינן רשאיות לנקוט בהליכי גבייה נגדם. השופט ציין כי נושא שכר הטרחה הנדרש מניצולי שואה הוא נושא רגיש ומרובה היבטים, ובכלל זאת היבטים מוסריים, כלכליים, חברתיים ועוד. גם המחוקק נתן דעתו לעניין, כפי שבא לידי ביטוי בהצעת חוק שעברה בקריאה טרומית ונועדה להגביל את שכר הטרחה המשולם לעורכי דין בעד טיפול בתביעה שהסתיים בקביעת זכאות לתגמולים, כך שלא יעלה על סכום של 150 שקל. עוד הוצע לתקן את חוק ההוצאה לפועל ולקבוע כי לא תתאפשר הגשת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב שעניינה תשלום שכר טרחה בעד טיפול בתביעה כאמור.

לאחר בחינת הראיות, שוכנע השופט כהן כי בעניינם של מרבית המבקשים, מילוי הטפסים על ידי חברת רחל דואני נעשה לפני עשור בקירוב, כשביחס לחלקם הטיפול הועבר מיידית לעורך דין. עוד עלה מעדויות המבקשים כי התגמולים התקבלו בעקבות ולאור ההחלטה המינהלית, אולם חלקה של המשיבה היה בעיקר במילוי הטפסים תמורת סכומים משתנים עבור "פתיחת תיק" בסך עשרות עד מאות שקלים. לצד זאת הוחתמו המבקשים על הסכם שכר טרחה לתשלום עתידי הקושר את התשלום למשיבה בקבלת תגמולים.

עם זאת, נוכח עדויות המבקשים לפיהן פעלו בסיוע אחרים לשם מילוי הטפסים, ונוכח חלוף הזמן מהטיפול הראשוני ביחס למרביתם – עולה לדעת השופט קושי ממשי לייחס את קבלת התגמולים לפעולותיה של רחל דואני בעניינם ולכן לא ניתן לומר כי מדובר בתוצאה של מעשיה או פועלה המצדיק לשלם לה עבור פעולות שלא הניבו דבר.

עוד התייחס בית המשפט לשכר הטרחה שנדרש מהמבקשים וציין כי ההתנהלות הנוגעת לגבייתו הייתה "כאוטית" ונוגדת לחלוטין את אופיו הסוציאלי של חוק נכי רדיפות הנאצים, אשר בין היתר הסמיך את שר המשפטים להגביל בצו את שיעור שכר הטרחה המקסימלי.

השופט הדגיש כי אף שלטענתה, המשיבה גובה שכר טרחה בהתאם למגבלות החוק, הרי שבפועל היא גובה כספים עבור עורך דין, בה בעת שאותו עורך דין תובע בעצמו בגין אותו שכר טרחה. עוד צוין כי המשיבה עצמה הדגישה שלא העניקה למבקשים ייעוץ או ליווי משפטי ואף לא שימשה כמייצגת שלהם בהליכים שונים. לפיכך, זו אינה יכולה "לנכס" לעצמה את תביעות המבקשים מהשנים שעובר להחלטה המנהלית. השופט הוסיף כי אף שהמבקשים הסתייעו במשיבה לצורך מילוי הטפסים, אין בעובדה זו כדי "להכניסה" לנעליהם באופן שיאפשר לה "ליהנות" מקבלת התגמולים – זכות הנתונה למבקשים בלבד ולא למשיבה.

 

ה"פ 18445-08-12

 

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.