אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > בג"ץ: החלטת משרד הבריאות לאסור על יבוא סיגריות אלקטרוניות ניתנה בחוסר סמכות

צילום: Getty images Israel

בג"ץ: החלטת משרד הבריאות לאסור על יבוא סיגריות אלקטרוניות ניתנה בחוסר סמכות


04.12.2014 | עו"ד לילך דניאל

הרכב של שלושה שופטי בג"ץ בראשות השופט מני מזוז קבע כי ההחלטה לאסור על ייבוא הסיגריות האלקטרוניות נעדרת מקור סמכות חוקי, שכן היא ניתנה מכוח הוראות פקודת הרוקחים המגבילות את הפיקוח על רעלים שנועדו לצורך רפואי בלבד. מנגד, נדחתה דעת המיעוט של השופטת נאור, שביקשה לעכב את פסילת ההחלטה על מנת לאפשר למדינה להשלים את הליכי החקיקה

הרכב של שלושה שופטי בג"ץ בראשות השופט מני מזוז ביטל את החלטת משרד הבריאות לאסור על ייבוא לישראל של סיגריות אלקטרוניות ומוצרים נלווים. השופט מזוז קבע כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות היות והיא ניתנה מכוח הוראות פקודת הרוקחים המגבילות את הפיקוח על רעלים שנועדו לצורך רפואי בלבד. מנגד, נדחתה דעת מיעוט שביקשה לעכב את פסילת ההחלטה ב-100 ימים על מנת לאפשר למדינה להשלים את הליכי החקיקה.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

באפריל 2012 פנתה העותרת, חברת אי. סיג, המבקשת לייבא ולשווק בישראל סיגריות אלקטרוניות ומוצרים נלווים, אל מנכ"ל משרד הבריאות ומנהלת אגף הרוקחות במשרד על מנת לוודא כי אין מניעה לייבא את המוצרים ולשווקם. בתגובה השיבה מנהלת האגף כי כאשר מדובר במוצר המכיל ניקוטין המיועד לבליעה, למציצה, ללעיסה או לשאיפה (למעט טבק וסיגריות רגילות) – מוגדר המוצר כ"תכשיר רפואי" שלא ניתן לשווקו בישראל ללא רישום כדין בהתאם להוראות פרק ו' לפקודת הרוקחים.

לאחר שהעותרת פנתה פעם נוספת למשיבים וביקשה כי ישקלו את עמדתם בשנית, דחו אלו את הבקשה והוסיפו כי היות וניקוטין הוא "סם מרפא" כהגדרתו בפקודה, חל איסור לייבא או לשווק סיגריות אלקטרוניות המכילות אותו "אלא אם תוכח יעילות ובטיחות המוצר והוא נרשם כתכשיר לפי הפקודה". בעקבות האמור הגישה העותרת עתירה לבג"ץ, אז הודיע בא-כוח המשיבים כי הם אינם עומדים עוד על דרישתם להתנות יבוא ושיווק סיגריות אלקטרוניות ברישומן כ"תכשיר", אולם לשיטתם, על העותרת לעמוד בדרישות ובתנאים של סעיפים אחרים בפקודה. עוד הודיעו המשיבים כי הם החלו בתהליך מואץ להתקנת תקנות שמטרתן לעגן בדין את האיסור על יבוא ושיווק של סיגריות אלקטרוניות.

בעקבות הדברים תיקנה העותרת את עתירתה, וביקשה להורות על ביטול ההחלטה לאסור יבוא ושיווק של סיגריות אלקטרוניות מכוח סעיף 48 לפקודה הקובע כי "לא יעסוק ברעלים רפואיים מי שאיננו רוקח מורשה העוסק ברעלים רפואיים לצרכי רפואה, אלא אם כן יש לו היתר רעלים רפואיים מאת המנהל". טענתה העיקרית של העותרת היא כי החלטת המשיבים ניתנה בחוסר סמכות, שכן סמכותם לפי הסעיף האמור מוגבלת לפיקוח על רעלים שמשמשים לצרכים רפואיים (סמי מרפא ותכשירים רפואיים), ואיננה חלה על מוצרים שאינם משמשים לצרכים אלה כגון הסיגריות האלקטרוניות והמוצרים הנלווים להן, שהם "מוצרי צריכה".

עוד נטען בעתירה כי בשל הפגיעה הקשה הצפויה מהחלטת המשיבים בחופש העיסוק של העותרת אין די בהסמכה משתמעת בפקודה, אלא יש הכרח שההסמכה תהיה מפורשת.

השופט מני מזוז קיבל את העתירה וקבע כי המשיבים פעלו בחוסר סמכות. זאת, שכן המחוקק ייחד פרק נפרד בפקודת הרוקחים לטיפול במוצרי צריכה המכילים חומרים רעילים, ובו מגבלות מחמירות פחות בהשוואה למוצר רפואי. לשיטתו של השופט מזוז, הטלת משטר הפיקוח הקפדני והמחמיר על חומר המצוי בתוספת חל רק כאשר הוא מיועד לשמש לצרכי רפואה, אולם כאשר הוא משמש לתכלית אחרת נדרש מקור סמכות אחר כדי לפקח על השימוש בו. מכאן, שהכפפת החומרים הרב-שימושיים למשטר הפיקוח המחמיר הקבוע בפרק ז' לפקודת הרוקחים, גם כאשר אין מדובר בשימוש לצרכי רפואה, אינו סביר ואינו עולה בקנה אחד עם תכלית הפרק והפקודה בכלל.

מכלל האמור, הסיק השופט מזוז כי החלטת המשיבים לאסור יבוא סיגריות אלקטרוניות, בהסתמך על סעיף 48 אשר בפרק ז' לפקודת הרוקחים,  ניתנה ללא מקור סמכות חוקי והיא בטלה מעיקרה. לצד זאת העיר השופט מזוז כי למרות שאין להטיל דופי ברצונם ויוזמתם של המשיבים להגביל את היבוא והשיווק של הסיגריות האלקטרוניות משיקולים של הגנה על בריאות הציבור, הרי שההכרה בחשיבותו של האינטרס הציבורי להסדרת הנושא אינה פוטרת מלפעול בגדרי החוק והסמכות.

השופט נעם סולברג הצטרף להחלטתו של השופט מזוז וציין כי אף שהחלטת המשיבים נעשתה בלי בסיס חוקי ברור ומפורש, הרי שלשיטתו המסקנה בדבר בטלותה ופתיחת שערי המדינה ליבוא סיגריות אלקטרוניות מטרידה אותו נוכח הסיכון שהסיגריה האלקטרונית טומנת בחובה לבריאות הציבור. לפיכך, ובשים לב לכך שכבר הופץ תזכיר החוק לאיסור ייצור, ייבוא, שיווק ופרסום של סיגריות אלקטרוניות, סבר השופט סולברג כי יש לדחות את פסילת החלטת המשיבים ב-100 ימים על מנת לאפשר את השלמת הליכי החקיקה. עם זאת, המשנה לנשיא מרים נאור לא הסכימה להצעה זו, שכן לשיטתה לפיתרון זה ניתן היה להגיע בדרך של הסכמה ופשרה אולם המדינה סירבה לכך וקשה היה שלא להתרשם שמדובר בניסיון למשוך זמן.

 

בג"ץ 6665/12

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.