אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > פיצוי לצעירה שתמונות הדוגמנות שלה פורסמו באתרים בעלי קונוטציה מינית

צילום: Getty images Israel

פיצוי לצעירה שתמונות הדוגמנות שלה פורסמו באתרים בעלי קונוטציה מינית


23.11.2014 | עו"ד לילך דניאל

צעירה שצולמה ל"בוק" מקצועי בסוכנות דוגמניות הופתעה לגלות כי תמונותיה הופיעו באתרי תוכן ובאנרים פרסומיים, לצד כיתובים הכוללים רמיזות מיניות. ביהמ"ש קבע כי הסוכנות הפרה את ההסכם עמה כשמכרה את התמונות למפרסמים חיצוניים ואפשרה לעשות בהן שימוש מסחרי ללא הגבלה, ופסק לצעירה פיצוי בסך של 45 אלף שקל

בית משפט השלום קיבל את תביעתה של צעירה שתמונות ה"בוק" המקצועי שאליהן צולמה בסוכנות הדוגמנות בה יוצגה הופיעו להפתעתה באתרי אינטרנט ובאנרים פרסומיים בעלי קונוטציות מיניות. השופטת נסרין עדוי קבעה כי סוכנות הדוגמנות הפרה את החוזה עמה והתרשלה כלפיה משאפשרה שימוש מסחרי בתמונותיה ללא הגבלה, וכי גם חברת התוכן שרכשה את השימוש בתמונות פגעה בפרטיותה שעה שהעבירה באנרים פרסומיים שנשאו את תמונותיה למפרסמים חיצוניים ללא שליטה על האתרים שאליהם יועלו.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובעת, שהייתה במועדים הרלוונטיים לתביעה צעירה כבת 17 שחפצה להיכנס לעולם הדוגמנות, פנתה אל סוכנות הדוגמנות HH.MODELS בעקבות פרסום שראתה, והגיעה לפגישה כשהיא מלווה באמה. במהלך הפגישה הסביר בעל הסוכנות לתובעת ולאמה על הצורך בהפקת אלבום תמונות מקצועי עבורה ("בוק") אשר ישמש להצגתה בפני לקוחות פוטנציאליים ואיתור עבודות עבורה, וכן נמסר להן עותק מהסכם ההתקשרות מול הסוכנות, שעליו חתמה התובעת בשלב מאוחר יותר. בהסכם ההתקשרות פורטו תפקידי הסוכנות והתחייבויותיה, התחייבויות המיוצג ומנגנון תשלום התמורה, לרבות עלות צילומי הבוק ואופן הסדרת התשלום בגינו.

כחודש לאחר מכן, הגיעה התובעת לסוכנות לצורך צילומי הבוק אשר נערכו בחלקם בנוכחות בעל הסוכנות, כשבמהלך צילומים אלה הצטלמה בתלבושות שונות שהביאה עמה מביתה, לרבות בבגדי ים. בחודשים שלאחר מכן הוצעו לתובעת הצעות ספורות מהסוכנות לעבודות דיילות וניצבות, אך היא סירבה להן מאחר שלא הייתה מעוניינת.

סבל, עוגמת נפש ותחושת בושה

כשנה לאחר הצילומים, נודע לתובעת כי צילומיה מפורסמים באתרי אינטרנט השייכים לחברת אלפאנומריקס טכנולוגיות, חברה בתחום האינטרנט והתוכן הסלולארי, במסגרת שירות תוכן בתשלום שנקרא "חברה וירטואלית". לתמונות אף הוצמד הכינוי "רונה" עם הכיתוב "רוצה לראות עוד ממני?", כאשר האתרים מציעים משלוח מסרונים מהדמות הוירטואלית בנוסחים שונים הכוללים גילויי חיבה, וחלקם אף כוללים רמיזות מיניות. בהמשך פורסמו תמונות התובעת באתר נוסף הנחזה להיות פורנוגראפי.

חברת התוכן התקשרה עם בעל סוכנות הדוגמנות בהסכם לרכישה ושימוש בזכויות יוצרים, לפיו הועבר לה דיסק ובו 1,500 תמונות של דוגמניות המיוצגות בסוכנות ובכללן התובעת, לצורך שימוש מסחרי. מתוך הצילומים בדיסק, בחרה החברה תמונות של 20 דוגמניות (ובהן התובעת) לצורך השימוש בהן לשירות התוכן האמור.

לאחר פניית בא-כוח התובעת לסוכנות ולבעלי החברה המפרסמת, הוסרו תמונותיה של התובעת והיא עתרה לבית המשפט לפיצוי בגין השימוש שנעשה בצילומיה באתרי האינטרנט השונים, מבלי שניתנה לכך הסכמתה ותוך פגיעה בפרטיותה.

השופטת נסרין עדוי קיבלה את התביעה וקבעה כי הסכם ההתקשרות של התובעת מול הסוכנות הופר, נוכח מסכת הראיות המלמדת כי בעל הסוכנות העביר את תצלומי התובעת לחברת התוכן והתיר לה להשתמש בצילומים אלה לכל שימוש מסחרי ללא כל הגבלה.

בתוך כך, התייחסה השופטת לעדותו של בעל הסוכנות כי התמונות שהועברו לחברת התוכן לא היו מיועדות כלל וכלל לפרסום מסחרי אלא לצורך יחסי ציבור בלבד, וקבעה כי נפלו בה סתירות שלא היה להן מענה הגיוני והן לא התיישבו עם מסכת הראיות והשכל הישר. מנגד, עדות מנהלה של חברת התוכן הותירה רושם אמין, והוא העיד כי פנה לבעל הסוכנות והסביר לו על הצורך בתמונות דוגמניות ישראליות להשקת שירות התוכן "חברה וירטואלית", וכי מטרת ההתקשרות ביניהם הייתה ברורה. כמו כן, עובדת בחברה העידה כי בטרם נעשה שימוש בתמונות הדוגמניות שבדיסק, היא פנתה לקבלת ייעוץ משפטי וקיבלה מענה שהדבר אכן מתאפשר על פי ההסכם.

השופטת עדוי ציינה כי התובעת לא טענה ולא הוכיחה קיומו של נזק ממוני, אולם נגרם לה נזק לא ממוני המצדיק פיצוי כספי. לשיטתה, בהקשר בו פורסמו הצילומים, יחד עם הכיתוב שהופיע לצדם ויחד עם תוכנן של הודעות הטקסט שנשלחות לכאורה מאותה "חברה וירטואלית" – יש למצער רמיזה מינית. לפיכך, שוכנעה השופטת כי בפרסום מעין זה, שנעשה בניגוד לרצונה של התובעת ובניגוד להסכמות מושא ההתקשרות, כרוכים סבל, עוגמת נפש ותחושת בושה.

"שירות בידורי תמים"

בפסיקת סכום הפיצוי, התחשבה השופטת באופי הפרסום, בגילה של התובעת באותה עת ובהיקף החשיפה, וקבע כי על הסוכנות לפצותה בגין הפרת הסכם ההתקשרות ועוגמת הנפש שנגרמה לה בסך של 30 אלף שקל. למעלה מן הצורך קבעה השופטת כי הסוכנות אף התרשלה כלפי התובעת, שכן היא חבה כלפי חובת זהירות מושגית וקונקרטית אותן הפרה עת מכרה את צילומיה לשימוש מסחרי ללא הגבלה ומבלי שיידעה אותה אודות פעולה זו.

השופטת דחתה את טענת חברת התוכן כי מדובר ב"שירות בידורי תמים" וקבע כי פרסום תצלומיה של התובעת בקונטקסט בו פורסמו עלול לגרום לה ביזוי או השפלה בקרב מכריה, עת הוצמד כינוי לתצלומיה החושפניים וציבור הגולשים הוזמן ליצור עמה קשר וירטואלי ולקבל הודעות אשר מחלקן משתמעות רמיזות מיניות. משכך, וכאשר הדברים נעשו לצורך כוונת רווח, מדובר בפגיעה בפרטיות כאמור בסעיפים 2(4) ו-2(6) לחוק הגנת הפרטיות. כן נדחתה טענת תום הלב שהעלתה החברה לפי סעיף 18 לחוק, שכן החברה יכולה הייתה לדעת מבחינה אובייקטיבית על אפשרות פגיעה בפרטיות שעה שהעבירה את הבאנרים למפרסמים חיצוניים ללא שליטה על האתרים בהם יועלו, וכאשר לא הוכיחה כי נקטה באמצעי הגנה כלשהם למניעת הפצת הבאנרים באתרים שתוכנם מיני. זאת ועוד, החברה לא הוכיחה כי היא מסדירה את תנאי השימוש בתמונות והיקף השימוש בהן שעה שהיא מפיצה את הבאנרים הפרסומיים.

מנגד, שוכנעה השופטת כי עומדת לחברה הגנת תום הלב אך ורק בכל הנוגע לפרסום הבאנרים באתריה שלה. לאחר שקילת מכלול השיקולים והנסיבות, נקבע כי על החברה לפצות את התובעת בסך של 15 אלף שקל, כאשר בעל הסוכנות ישפה אותה במחצית מהסכום הנ"ל.

 

ת"א 1696-02-11

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה