אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > נעמי רגן תפצה יוצרת חרדית בגין הפרת זכות יוצרים בפרק מספרה "עקידת תמר"

נעמי רגן. צילום: יחסי ציבור

נעמי רגן תפצה יוצרת חרדית בגין הפרת זכות יוצרים בפרק מספרה "עקידת תמר"


16.11.2014 | עו"ד לילך דניאל

בית המשפט המחוזי קבע כי הסופרת העתיקה חלקים ממשיים מסיפור שכתבה סודי סינטיה רוזנגרטן לפרק בספרה "עקידת תמר". השופט עודד שחם קבע כי אף שזכויות היוצרים בסיפור אינן שייכות למחברת, נפגעה זכותה המוסרית ביצירה בשימוש "המסולף" שנעשה בה בספר שהמוטיב המשמעותי בו הוא הבעת ביקורת על החברה החרדית

בית המשפט המחוזי קיבל חלקית תביעה שהגישה יוצרת חרדית נגד הסופרת נעמי רגן לאחר שמצא כי רגן העתיקה חלקים ממשיים מסיפור שכתבה לפרק בספרה "עקידת תמר". נקבע כי רגן הפרה את זכויות היוצרים בסיפור התובעת ואף ניסתה להסוות את ההעתקה בדרכים שונות, אולם היות וזכויות היוצרים אינן שייכות לתובעת אלא לעורכת לקט הספרים שבו הופיע סיפורה – לא נפסק לה פיצוי בגין כך. מנגד, נקבע כי רגן סילפה את סיפור התובעת באופן שעלול היה לפגוע בכבודה, ועל כן הופרה זכותה המוסרית ביצירתה והיא תפוצה בסך של 60 אלף שקל.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

רוזנגרטן היא סופרת חרדית שחיברה במהלך השנים עשרות סיפורים שהתפרסמו בכתבי עת שונים וכן שלושה ספרים שיצאו לאור. בתחילת שנות התשעים יצא לאור בארצות הברית סיפור פרי עטה שנקרא "A Marriage Made in Heaven" ("שידוך משמיים"). מדובר בסיפור אוטוביוגראפי שיצא במסגרת לקט סיפורים קצרים שכתבו סופרות חרדיות, ובו תיארה התובעת מנקודת מבטה את סיפור השידוך האמיתי של בנה הבכור. את הלקט ערכה התובעת 2, שרה שפירו, שהיא סופרת, מחברת ועורכת ספרים וקבצי מאמרים המופנים לציבור הקוראים הדתיים-חרדיים דוברי האנגלית. בספר אף נכתב כי הזכויות בסיפורים שייכות לעורכת.

בשנת 1994 יצא ספרה של הסופרת, העיתונאית והמחזאית נעמי רגן "The Sacrifice of Tamar", אשר תורגם לעברית מספר שנים מאוחר יותר כ"עקידת תמר" ויצא לאור בהוצאת כתר.

בתביעתן טענו רוזנגרטן ושפירו כי במסגרת פרק 24 בספרה, העתיקה רגן ללא רשות קטעים מהסיפור "שידוך משמיים", ובכך הפרה את זכויות היוצרים והזכות המוסרית בסיפור.

דמיון מהותי בתוכן ובשפה

שופט בית המשפט המחוזי עודד שחם קיבל את התביעה בחלקה, וקבע כי זכויות היוצרים בסיפור שייכות באופן בלעדי לעורכת לקט הסיפורים. זאת, לאחר שלרוזנגרטן לא היה הסבר משכנע לכיתוב הברור שבספר, המעיד על כך שזכויות היוצרים הכלכליות שייכות לשפירו, והיא אף לא הכחישה באופן ברור את האפשרות שהיא חתמה על הסכם שבו היא מוותרת על זכויות היוצרים שלה. עם זאת, נקבע כי שפירו אינה זכאית לסעד ככל שיימצא כי זכויות היוצרים הופרו, מכיוון שהיא הוגדרה בכתב התביעה כתובעת פורמאלית והסעדים שנתבעו התבקשו עבור המחברת בלבד.

השופט שחם דחה את טענת ההתיישנות שהעלו נעמי רגן והוצאת כתר, וציין כי הפרת זכויות יוצרים מהווה על פי טיבה עוולה נמשכת, ולכן בכל יום שבו נמשכת ההפרה נוצרת עילת תביעה חדשה. לגופו של עניין, קבע השופט כי השוואת שתי היצירות בכללותן מלמדת כי יש ממש בטענותיה של רוזנגרטן בדבר העתקה של חלקים ממשיים ומהותיים מיצירתה בפרק 24 של הספר, העולים כדי הפרת זכויות היוצרים בסיפור. השופט סבר כי קיים דמיון בשורה ארוכה של מרכיבים המצויים בשתי היצירות, שכן בשתיהן קיימת תבנית סיפורית דומה, שבמרכזה שני סיפורי שידוך – הראשון אינו עולה יפה ואילו הניסיון השני מצליח. כמו כן, קיים דמיון מהותי בנקודות תוכן רבות, לרבות ברצף האירועים ובתוכנם.

השופט שחם הדגיש כי חרף העובדה שלמוסד השידוכין יש מאפיינים עיקריים קבועים ומוכרים החוזרים על עצמם, הרי שהתיאור של תהליך זה בסיפורה של רוזנגרטן ובמרכיבים מתוכו אשר מצאו את דרכם לפרק שבמחלוקת בספרה של רגן אינו גנרי אלא ייחודי ורב פרטים.

עוד עמד השופט על הדמיון הלשוני בין שתי היצירות, והגיע למסקנה כי קיים דמיון ממשי בשפה, במינוח, בלשון ובסגנון, כך ש"טביעות האצבע" של הסיפור "שידוך משמיים" ניכרות בבירור בספרה של רגן. דמיון נוסף שמצא בית המשפט היה בדפוסי ההתנהגות של הדמויות המשניות והעיקריות בשתי היצירות.

השופט ציין כי סיפורה של התובעת היה בפני רגן בעת שזו כתבה את ספרה וכי היא עשתה בו שימוש, כפי שאף הצהירה בעצמה, שאינו השראה גרידא. נוכח כל האמור לעיל, קבע השופט כי רגן העתיקה חלקים ממשיים ומהותיים מסיפורה של התובעת, וכי הצטברות נקודות הדמיון הרבות בין שתי היצירות אינה תומכת בסברה שמדובר בדמיון מקרי.

שימוש לא הוגן

השופט שחם דחה את הגנת השימוש ההוגן שהעלתה רגן, היות והשימוש שעשתה בסיפורה של התובעת אינו נופל לגדר השימושים המפורטים בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים. כך, מדובר בשימוש החורג בבירור ממחקר גרידא, אלא בהעתקה של קטעים ושל אלמנטים תוכניים רבים מסיפורה של התובעת במסגרת ספר שיצא לאור בתפוצה נרחבת ובמספר מהדורות, לצורך מכירתו לציבור הרחב. כמו כן, אין מדובר בלימוד עצמי, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות או בשימוש דומה לשימושים אלה. גם בהתחשב בכך שרגן לא פנתה לתובעת על מנת לקבל את הסכמתה לשימוש בסיפורה, וכן נוכח ההיקף וטיב השימוש המשמעותיים שעשתה רגן בסיפור –הדבר אינו מתיישב עם התיוג של "שימוש הוגן". לכלל האמור, הוסיף השופט שחם כי רגן ביקשה להסוות את העתקת סיפורה של התובעת על ידי שימוש בדרכים שונות, כגון מילים נרדפות או שינויים בעלי אופי קוסמטי אשר אינם משנים את תוכנו המהותי של הסיפור.  

השופט שחם הבהיר כי אף שאין לפסוק לרוזנגרטן כל סעד בגין הפרת זכויות היוצרים, לאחר שהוכח כי אלו אינן שייכות לה, השימוש שעשתה רגן בסיפור עולה כדי "סילוף" של היצירה שעלול היה לפגוע בכבודה, וכפועל יוצא מכך נפגעה זכותה המוסרית ביצירתה. השופט ציין כי מדובר ביוצרת חרדית הכותבת ויוצרת מתוך תחושה של שליחות ומתוך מטרה להעביר באופן אמין את הווי החיים החרדי, ועל כן שילוב יצירתה ללא רשותה בספר אשר מוטיב משמעותי בו הוא הבעת ביקורת על החברה החרדית – עלול בהסתברות גבוהה לפגוע בכבודה. בשולי הדברים הוסיף השופט כי אין מחלוקת שרגן לא נתנה בספרה ביטוי לכך שפרק 24 לספרה שאוב מסיפורה של התובעת, על אף שעניין זה אינו מרכזי.

בקביעת שיעור הפיצוי, שקל השופט בין היתר את האופי וההיקף הממשיים של ההעתקה, העובדה שהיצירה המפרה הופצה בתפוצה נרחבת על פני תקופה ממושכת והשיעור היחסי של החלקים שהועתקו, וחייב את רגן ואת הוצאת כתר לפצות את התובעת בסך של 60 אלף שקל.

זו אינה הפעם הראשונה שרגן מחויבת בפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים. בשנת 2007 טענה שרה שפירו כי רגן העתיקה קטעים שלמים מספרה לרב המכר שלה "ואל אישך תשוקתך". בית המשפט קיבל את התביעה שהגישה שפירו וקבע כי "הדמיון בין שתי היצירות הינו כה מהותי עד שכל הסבר זולת פלגיאט אינו מתקבל על הדעת." בנובמבר 2013 הגיעו רגן ושפירו לפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון, לפיה רגן תשמיט במהדורות עתידיות של הספר את המשפטים שלגביהם נקבע כי היתה הפרת זכויות יוצרים, ואילו שפירו תעביר לצדקה את הסך של 97 אלף שקל שקיבלה כפיצוי. פסק הדין של המחוזי בוטל בהסכמת הצדדים.

 

ת"א 9467-05-10

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.