אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביהמ"ש זיכה חמישה אוהדי בית"ר מעבירות איומים כלפי יו"ר התאחדות הכדורגל

השופט שמאי בקר. צילום: אתר בתי המשפט

ביהמ"ש זיכה חמישה אוהדי בית"ר מעבירות איומים כלפי יו"ר התאחדות הכדורגל


04.11.2014 | ליאור שדמי שפיצר

הנאשמים הגיעו למסיבת עיתונאים בהשתתפות יו"ר התאחדות הכדורגל וקראו לעברו "אבי לוזון מת". השופט שמאי בקר קבע כי לא הונחה תשתית בסיסית להעמדה לדין, אך הדגיש כי הזיכוי נעשה ללא כל חדווה: "התנהגותם של הנאשמים ראויה לכל גינוי. ברם, נימוסים, הדר בית"רי אמיתי, חינוך וערכים טובים לחוד, והרשעה בפלילים לחוד"

בית משפט השלום בתל אביב זיכה חמישה אוהדי בית"ר ירושלים מעבירות של איומים, לאחר שאיימו על יו"ר התאחדות הכדורגל בישראל אבי לוזון בצעקות "אבי לוזון מת", והוסיפו ועלבו בו בביטויים שונים. השופט שמאי בקר קבע כי התנהגותם של הנאשמים ראויה לכל גינוי, אולם לא הונחה תשתית בסיסית להעמדה לדין פלילי, לאחר שלוזון עצמו הבהיר כי הוא אינו מזהה בהכרח את הנאשמים כמי שצעק לעברו את האיום הנטען.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

כתב האישום המייחס לנאשמים עבירות של איומים והעלבת עובד ציבור תוקן בשלב מקדמי, לאחר שנחה דעתה של התביעה כי לוזון אינו נופל בגדר ההגדרה החוקית של "עובד ציבור". משכך, כלל כתב האישום עבירות של איומים בלבד.

הנאשמים כפרו באשמה, וסנגורם, עו"ד ארי שמאי, אף הגדיל לעשות וטען בתחילת ישיבת ההוכחות כי כתב האישום הופך את דמם של הנאשמים להפקר. עו"ד שמאי טען לאחר פרשת התביעה כי אין להשיב כלל לאשמה, שכן אין בראיות שהונחו בפני בית המשפט כדי ללמד כי מי מהנאשמים איים על לוזון.

דוגמה לידיעה שיפוטית

השופט שמאי בקר קיבל את טענת ההגנה וקבע כי אין מקום להשיב לאשמה, לפחות לא מהפן הפלילי. השופט ציין כי על פי כתב האישום הקצר והממוקד, הנאשמים הגיעו למלון הילטון בתל אביב, למסיבת העיתונאים שבה השתתפו לוזון ומישל פלטיני, נשיא התאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א), הניפו ידיים וצעקו לעבר לוזון "אבי לוזון מת" בכוונה להפחידו או להקניטו.

השופט הדגיש כי עדותו של לוזון, שהיה עד התביעה היחיד מטעם ההגנה, היתה מדויקת וישרה, ללא שמץ של "ניפוח" האירוע, כך שבאופן אירוני, דווקא הגינותו והיצמדותו לעובדות היא שהביאה לזיכויים של הנאשמים. "מר לוזון הבהיר, ברחל בתך הקטנה, כי הוא אך 'מניח' שחמשת הפרחחים שקמו והתנהגו באופן בלתי הולם, אולי אף פלילי, במסיבת העיתונאים האמורה, יכול והם הנאשמים, אולם בהגינותו הבהיר כי 'אינני מזהה אותם", כתב השופט בפסק הדין. "כאשר המאוים, העד היחיד, הלא הוא המתלונן, מר אבי לוזון, אינו יכול לומר ולהצביע על מי מהנאשמים כמי שאיים עליו, ולו באופן לכאורי (הסף הדרוש כדי לדחות טענת 'אין להשיב לאשמה'), הרי שלא הונחה תשתית בסיסית או מינימאלית, המקימה צורך מצד הנאשמים או מי מהם להשיב לאשמה".

השופט התייחס עוד לסרטון שהוצג במהלך עדותו של לוזון, אשר לא היה חלק מחומר החקירה, ולמעשה כלל לא היה ברור מהו מקורו וכיצד הגיע לידי התביעה. המדינה טענה כי הגם שהסרטון לא הוגש כראיה, הרי שבית המשפט צפה בו בתחילת הדיון בראיות ועל כן מדובר בידיעה שיפוטית. השופט בקר דחה את הטענה ואמר: "עם כל הכבוד, לא אוכל לקבל טענה זו, ולא אייחס לעצמי ידיעה שיפוטית כאמור מכיוון שאין המדובר מסוג העובדות שיכולות בכלל להוות 'ידיעה שיפוטית'". עוד נקבע כי מסיבת העיתונאים נושא כתב האישום אינה "מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה", קל וחומר שהדברים מקבלים משנה תוקף ביחס לזהות אורחי אותה מסיבה, מוזמנים ושאינם מוזמנים, ובעיקר ביחס למעשיהם בעת אותה מסיבת עיתונאים.

"לא אוכל שלא לתמוה", כתב השופט, "מגיע נשיא אופ"א לארץ, מר מישל פלטיני בכבודו ובעצמו, קפטן נבחרת צרפת בכדורגל, זוכת יורו 1984 (זו היא, יתכן, רק למשל, כן דוגמה לידיעה שיפוטית), והרי ברור שהאירוע, מסיבת העיתונאים, צולם על ידי ערוצי החדשות או למצער חדשות הספורט, ואי השגת הסרטון – על ידי גוף חוקר – המתעד את האירוע הוא מוזר מאוד".

זיכוי ותוכחה

השופט הבהיר כי הוא אינו שותף לגישת התביעה לפיה ניתן למצוא באימרות או ברסיסי אימרות של מי מהנאשמים רמז לכך שמי מהם איים על מר לוזון. "כל שניתן להסיק הוא שהנאשמים אכן היו במקום, וכי על פי אמרותיהם כפי שנמסרו בחקירתם במשטרה (אף לא אחת קרובה לאיום) – מר לוזון אכן אינו בבת אינם. אולם, בכך בלבד לא סגי כדי 'לצאת למחצית השנייה' על מנת לשמוע את פרשת ההגנה", העיר השופט. "אין מנוס, ממש כך, מלזכות את הנאשמים":

השופט בקר הוסיף כי "בית המשפט מזכה את הנאשמים במקרה זה ללא כל חדווה, שכן אין מחלוקת כי אין מדובר בנאשמים תמימים שהוגש נגדם כתב אישום המשולל כל יסוד, או כזה הנובע מתלונת שווא. הנאשמים, חמישה אנשים, חלקם בעלי משפחות ומשלח יד נורמטיבי, הם קבוצה של אנשים שחצו זה מכבר את גיל הנעורים, שנקבצו ותכננו ירידה מן ההר תל-אביבה, תוך שהם עושים מאמץ מיוחד להגיע למסיבת עיתונאים חגיגית, ולא כדי לחלוק כבוד למר פלטיני, או בכדי להאזין בעניין למשנתו הספורטיבית, אלא כדי לקלל ולנאץ את מר לוזון, ולהלבין פניו ברבים, קבל עם ועדה, במה שהם מכנים 'מחאה', כאמור. כל זאת, לנגד עיניו המשתאות של מר פלטיני, שאף 'זכה' להלבשת צעיף בית"ר ירושלים על צווארו על ידי מי מהנאשמים.

"התנהגותם של הנאשמים, או מי מהם, כפי שהוכחה על פי אמרותיהם במשטרה, ראויה לכל גינוי, ואין ספק בליבי שבוודאי לא העלתה את קרנה של ישראל, לא במישור הספורטיבי בכלל, ולא בזה של הכדורגל, בפרט, ואף לא כמדינה מתוקנת, בעיניה של אופ"א. אין לנאשמים במה להתגאות או להתנאות בהכרעת דין זו, וההיפך הוא הנכון. ברם, נימוסים, הדר בית"רי אמיתי, חינוך וערכים טובים – לחוד, והרשעה בפלילים – לחוד".

 

ת"פ 30937-01-12

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.