אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > הורשעו נערות ליווי שסיממו, רצחו ושדדו אדם שהזמין אותן לשם מתן שירותי מין

צילום אילוסטרציה: Getty images Israel

הורשעו נערות ליווי שסיממו, רצחו ושדדו אדם שהזמין אותן לשם מתן שירותי מין


26.10.2014 | עו"ד לילך דניאל

הנאשמות הכניסו למשקה ששתה הגבר כדור אקסטזי, ולאחר מכן דקרו אותו באמצעות סכיני מטבח, הלבישו על ראשו שקיות ניילון, שפכו משקה אלכוהולי בסמוך אליו והציתו את החדר. ביהמ"ש דחה את טענת ההגנה למצוקה נפשית קשה שהובילה לרצח וקבע כי חוו"ד הפסיכולוג ניזונה אך ורק מסיפורי הנאשמות על חייהן ולא נתמכה בראיות

בית המשפט המחוזי הרשיע שתי נאשמות בביצוע עבירות של רצח בכוונה תחילה, הצתה, השמדת ראיה ושיבוש הליכים. השתיים הגיעו לביתו של אדם שהזמין אותן לצורך קבלת שירותי מין, סיממו אותו, דקרו אותו למוות ולאחר מכן גנבו כסף מזומן וטלוויזיה מביתו ונמלטו תוך שנטלו עמן ראיות שהיו במקום. בית המשפט דחה את טענות הסנגורים לתחולתם של סייג השכרות וענישה מופחתת בשל מצוקה של ממש, וקבע כי לא הונחה תשתית ראייתית לכך.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

הנאשמות הועמדו לדין בגין עבירות של רצח בכוונה תחילה, רצח תוך ביצוע עבירה אחרת, קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה, השמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות כתב האישום, עסקו הנאשמות במתן שירותי מין תמורת תשלום. באחד הימים, הגיעו השתיים לביתו של המנוח בתל אביב לאחר שזה הזמינן אליו, אז הסיחו את דעתו והכניסו למשקה ששתה כדור אקסטזי. סמוך לאחר מכן עברה ההתרחשות אל חדר השינה, שם גמלה בליבן של הנאשמות ההחלטה לגרום למותו של המנוח כדי לשדוד אותו. בהתאם, נטלה אחת הנאשמות שני סכינים מהמטבח והביאה אותם אל חדר השינה, ויחד דקרו השתיים את המנוח תשע פעמים בעיקר באזור החזה והצוואר. טרם הדקירות, הניחו הנאשמות כרית על פניו של המנוח ובכך מיתנו את יכולתן להתנגד להן. לאחר שהדקירות הרבות גרמו לדימום מאסיבי בגופו, דחפו הנאשמות את המנוח מהמיטה והפילו אותו לרצפה, שם הלבישו על ראשו שתי שקיות ניילון והידקו אותן על צווארו.

בהמשך, ערכו הנאשמות חיפוש בדירה וחילקו ביניהן כסף מזומן שמצאו. בכוונה להעלים ראיות שעשויות היו לקשור אותן לאירוע, אספו הנאשמות כלים וחפצים שונים שבהם השתמשו בדירה והניחו אותם בשקית. בטרם עזבו השתיים את הדירה, ניגשו אל המנוח שנותר מוטל לצד המיטה כשהוא מתבוסס בדמו עם שקיות הניילון על ראשו, הניחו עליו שמיכה ובדים שונים, שפכו משקה אלכוהולי בסמוך אליו והציתו את החדר. מיד לאחר מכן, עזבו את הדירה כשהן לוקחות איתן את שקית הראיות וטלוויזיה שתלשו מהקיר,  ובטרם הגיעו למקום מגוריהן זרקו את שקית הראיות לפח הזבל. למחרת היום נמצאה בדירה גופת המנוח כשהיא שרופה וחבולה.

פרקטיקה פסולה נגד הסנגוריה הציבורית

הנאשמת 1 הודתה במעשה הרצח מיד בחקירתה הראשונה, ביצעה שיחזור ונותרה עקבית לכל אורך הדרך. הנאשמת 2 לעומתה הכחישה תחילה כל קשר לאירוע, שמרה על זכות השתיקה ורק בשלב מאוחר יותר הודתה במעורבותה ומסרה את גרסתה לרצח, אלא שבעדותה בבית המשפט מסרה גרסה חדשה לפיה היא אינה זוכרת שום פרט משמעותי מליל הרצח. על אף האמור, ההגנה לא כפרה בחלקה של הנאשמת 2 בביצוע הרצח והוסכם על הצדדים כי תיאורה של הנאשמת 1 הוא המשקף נכונה את שאירע. עם זאת, ניסו הסנגורים לבסס שתי טענות הגנה שונות הנוגעות למצבן הנפשי של הנאשמות: האחת, טענת שכרות, והשנייה טענה לענישה מופחתת לפי סעיף 300א(ג) לחוק הצגת תוך חוות דעת של מומחית בתחום עבירות סחר בנשים ועיסוק בזנות וכן חוות דעת פסיכולוגית.

השופטת מרים דיסקין הרשיעה את הנאשמות בעבירות שיוחסו להן, והבהירה כי הגרסה שמסרה הנאשמת 1 במשטרה היתה נאמנה יותר למציאות ושיקפה באופן אותנטי יותר את ההתרחשויות. גרסה זו נמסרה באופן ספונטני סמוך למועד הרצח ומתוך תחושת אשם וחרטה, יש בה היגיון פנימי והיא מחוזקת בראיות חיצוניות. לעומתה, הגרסה שמסרה הנאשמת בבית המשפט נראתה כגרסה מיתממת שכל תכליתה הוא לצמצם את מעורבותה במעשה ולהציג אותה באור חיובי יותר.

עוד נקבע כי העובדות המשתקפות מהראיות מוליכות למסקנה ברורה בדבר ביצוע העבירות בצוותא כך שאין צורך לקבוע מה היה חלקה המדויק של אחת מהנאשמות במעשה ודי בעובדות שנקבעו ובהן תכנון הקשר, דקירות הסכין שבוצעו בידי שתיהן ושיתוף הפעולה המלא כדי לקבוע כי העבירות כולן בוצעו יחד.

השופטת התייחסה לטענת ההגנה בדבר שימוש באמצעי חקירה פסול נגד הנאשמת 2, וקבעה כי החוקרים ניסו להניאה מלהתייעץ עם עורך דינה תוך שהם משחירים את פני הסנגורים הציבוריים ומערערים את אמונה בסנגור שמונה לה. השופטת העירה כי על פני הדברים יש להצר על כך שלא כל החוקרים הפנימו את העובדה שפרקטיקה מסוג זה כבר הוכרה כפסולה, אולם טענות הגנה אלה בשלב הכרעת הדין אינן בעלות נפקות מעשית ואין צורך להכריע בהן.

הוכחת נסיבות החיים הקשות

השופטת דיסקין דחתה את טענת ההגנה לתחולתו של סייג השכרות וציינה כי ההגנה לא הניחה שום תשתית ראייתית להוכחת שכרותן של הנאשמות בעת שביצעו את מעשה הרצח, וזו נלמדה מפיהן בלבד מבלי שנתמכה בראיות כלשהן.

אשר לטענת הסנגורים לתחולתו של סעיף 300א(ג) לחוק העונשין שכותרתו "ענישה מופחתת", המאפשר לבית המשפט לסטות מעונש מאסר עולם חובה בעבירות רצח, אם נעברה העבירה בנסיבות מסוימות, בהן מצוקה נפשית קשה של הנאשם עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו בידי הקורבן. השופטת ציינה כי טענה זו מעצם טיבה שייכת לשלב גזירת הדין, אך קבעה כי ההגנה לא הניחה תשתית ראייתית מתאימה להוכיח שנסיבות חייהן הקשות של הנאשמות גרמו להתדרדרותן לעיסוק בזנות ולשימוש באלכוהול, ובסופו של דבר אף הובילו אותן לביצוע הרצח. בעניין זה ציינה השופטת כי חוות הדעת מטעם המומחית בעניין סחר בנשים היתה תיאורית ולא קשורה כלל למערך העובדתי-ראייתי של המקרה. כמו כן, המומחית ניזונה אך ורק מהסיפורים שסיפרו לה הנאשמות על חייהן עובר לביצוע העבירה ולא הובאה בפניה כל ראיה שעשויה הייתה לתמוך באותם הסיפורים. אשר לחוות דעת הפסיכולוג, העירה השופטת כי גם זו בוססה על דברי הנאשמות בלבד, ואין בה כל התמודדות או התייחסות לחומר הראיות מושא המקרה. במצב דברים זה, קבע בית המשפט כי חוות הדעת אינן מהוות תשתית ראייתית מספקת לקביעה ששתי הנאשמות היו ב"מצב של מצוקה נפשית קשה", וממילא אין חולק שהמנוח מעולם לא פגע בהן.

נוכח האמור, הרשיעה השופטת את הנאשמות בביצוע עבירה של רצח בכוונה תחילה ובעבירה של רצח אגב ביצוע שוד, וכן בעבירות של הצתה, השמדת ראייה ושיבוש הליכים.

 

תפ"ח 52738-01-12

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.