אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > העליון מרסן את הערכאות הנמוכות: הפחית הוצאות מ-80 אלף שקל ל-10,000 שקל

בית המשפט העליון. צילום: שפרה לויתן

העליון מרסן את הערכאות הנמוכות: הפחית הוצאות מ-80 אלף שקל ל-10,000 שקל


13.10.2014 | עו"ד אורי ישראל פז

ביהמ"ש העליון הפחית את גובה הוצאות המשפט שהטיל ביהמ"ש המחוזי על עורך דין בתביעה שהגיש נגד המועצה המקומית אבן יהודה. השופט אליקים רובינשטיין לא התערב בקביעות העובדתיות שדחו את הטענה לגבייה לא חוקית של מסים והיטלים, אך לא פטר את הרשות כליל מאחריותה

 

האם בית המשפט העליון משדר מסר לשופטי הערכאות הנמוכות להפסיק להטיל הוצאות משפט גבוהות ואף שערורייתיות? "סבורני כי הדבר מצדיק שסכום ההוצאות ושכר הטרחה אותו קבע בית המשפט המחוזי יופחת, ויועמד על 10,000 שקל חלף 80 אלף שקל". כך פסק השופט אליקים רובינשטיין, בהסכמת השופטים סלים ג'ובראן ויורם דנציגר, בערעור שהגיש עו"ד גור בן ציון נגד המועצה המקומית אבן יהודה.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

 

מדובר בערעור על פסק דינו של השופט אברהם יעקב מבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד, בו נדחתה תביעתו הכספית של עו"ד בן ציון נגד המועצה, בטענה לגביית מיסים והיטלים באופן לא חוקי ובשל גרימת נזקים שונים, באופן שהמיט עליו כנטען הפסד ממון רב.

עו"ד בן ציון היה הבעלים של מגרש באבן יהודה. בשנת 1997, הוא ביקש היתר מהוועדה לתכנון ובנייה בגין חלק ממגרש זה להקמת בניין לתעשייה ומלאכה. בשנת 1999 ניתן ההיתר, ובשנת 2000 הודיע עו"ד בן ציון למועצה, במסגרת בקשה להנחת קו ביוב, כי "הקמת המבנה הושלמה". בשנת 2003, הודיע האדריכל מטעם המועצה כי המבנה מוכן לאכלוס, ובהמשך אותה השנה ניתן אישור האכלוס.

בתביעה שהגיש לימים נגד המועצה טען כי זו גבתה ממנו ביתר היטל כבישים – שלוש פעמים בעבור אותו כביש, וכי גבתה ממנו כספי ארנונה שלא כדין לשנים 2007-2006, שעה שהנכס לא היה ראוי לשימוש, והמועצה אף התחייבה שלא לגבות ארנונה עד שיחובר המבנה לחשמל. על כך הציג עו"ד בן ציון כראיה מסמך חתום על ידי גזבר המועצה ושל עובדת מחלקת הגביה, ובו נאמר כי "בהמשך לשיחתנו הטלפונית, הריני להודיעך כי שומת הארנונה לנכס בוטלה. עם החיבור לרשת החשמל תחויב בהתאם". עו"ד בן ציון טען כי הדבר עולה כדי הבטחה שלטונית, וכיוון שהחיבור לחשמל נעשה אך בתום התקופה, לא היה מקום לחייבו בארנונה בעבור שנים אלה.

עוד טען עו"ד בן ציון כי המועצה גבתה ממנו שלא כדין היטל התקנת תאורה וסלילת מדרכה לאחר שלא יידעה אותו בדבר מעיקרא. רק לאחר שביקש אישור למרשם המקרקעין הודיעה לו המועצה על תשלום זה, ולטענתו הדבר עולה כדי רשלנות. גם דרישות התשלום השונות של העירייה והעיקולים שהטילה על רכושו שעה שאלה לא שולמו, הביאו את עו"ד בן ציון למצב כספי קשה, עד שהיה חייב למכור את הנכס שהיה בבעלותו בהפסד, ולכן על המועצה לפצות אותו על כך.

השופט יעקב דחה כאמור את התביעה והטיל עליו הוצאות משפט בסך 80 אלף שקל. נפסק כי בהיטל הכבישים שהוטל אין מדובר בגביית יתר, שכן מדובר בעבודות בנייה שונות בגינן התבקשו ההיטלים השונים (שניים במספר, ולא שלוש כטענתו). אשר לכספי הארנונה נקבע כי לא עלה בידי עו"ד בן ציון להוכיח כי בשנים אלה לא היה המבנה ראוי לשימוש, במיוחד שעה שבעצמו, והאדריכל מטעמו, הצהירו שנים קודם לכן את ההיפך.

כמו כן, נטען כי אין לייחס חשיבות יתרה למסמך עליו חתם גזבר המועצה והדבר אינו עולה כדי הבטחה שלטונית, שכן ברי כי לא הייתה בכוונתו להעניק פטור מתשלום הארנונה לתקופה בלתי מוגבלת, והדבר גם לא היה בסמכותו. אשר לארנונה לשנת 2007, נקבע גם כי העניין תלוי ועומד בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית, ולכן אין מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בכך.

בדיון שנערך בבית המשפט העליון הצע לצדדים להגיע לפשרה ביניהם, אולם אלה הודיעו מאוחר יותר כי מאמציהם להשגת פשרה לא צלחו.

בית המשפט העליון לא התערב בקביעות העובדתיות שקבע השופט יעקב, אלא רק הפחית כאמור את גובה הוצאות המשפט שנפסקו נגד עו"ד בן ציון. "בין אם הדבר עולה כדי הבטחה מינהלית מחייבת ובין אם לאו, מתן הבטחות 'ללא כיסוי' אינו בגדר התנהלות תקינה של רשות מינהלית, ולכך יש ליתן משקל מסוים במסגרת ההכרעה השיפוטית", פסק עקרונית השופט רובינשטיין. "הדבר נובע ישירות מ'חובת המדינה להגינות יתרה בהתנהגותה בכל דרכיה [אשר] ברורה לדידי כשמש בצהרי היום, עד כי אינה טעונה אסמכתאות'. בענייננו, גזבר המועצה הוא נושא משרה חשוב, ולכן יש ליתן להחלטותיו משקל באופן שלא יאפשר למשיבה להתנער מהן בלא כלום מכל וכל".

 

ע"א 739/13

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה