אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > סכסוך השותפים במשרד ש. בירן: העליון שינה את מתווה פרישתו של עו"ד הרמולין

צילום אילוסטרציה: Getty images Israel

סכסוך השותפים במשרד ש. בירן: העליון שינה את מתווה פרישתו של עו"ד הרמולין


05.10.2014 | עו"ד לילך דניאל

השופט חנן מלצר קיבל בחלקו את ערעורם של מספר שותפים במשרד עוה"ד ש. בירן ושות' על החלטת המחוזי להעביר לידי מומחים את ההכרעה במחלוקת על פירוק השותפות, והעיר כי בניגוד לעצה שנתן בוודאי כל אחד מהם ללקוחותיו הנכנסים ליחסי שותפות, הם עצמם לא הסדירו את הדברים שביניהם בחוזה כתוב ומפורט

בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורם של מספר שותפים במשרד עורכי הדין ש. בירן ושות' נגד המתווה שקבע בית המשפט המחוזי לפרישתו של אחד השותפים, לפיו ימונו מומחים שיעריכו את חלקו בשותפות מבלי לחסל את עסקיה. השופט חנן מלצר קבע כי אין מניעה לפעול על דרך של "פירוק טכני" של השותפות או הסדרת החשבונות בין השותפים כאילו השותפות פורקה, אולם לא היה מקום להעביר למומחים את הסמכות להכריע במחלוקות שבין הצדדים, השמורה לבית המשפט.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

המערער, עו"ד שרגא בירן, והמשיב, עו"ד צדקיהו הרמולין, עבדו יחד במשך שנים ארוכות כשותפים במשרד עורכי הדין שרגא פ. בירן ושות'. בשנת 2005 הודיע הרמולין לבירן ולשותפים הנוספים במשרד, עו"ד בעז בירן ועו"ד דיויד אמיד, כי הוא מבקש להביא לפירוק השותפות, אלא שאלו הודיעו לו בתגובה כי בינם לבינו כלל לא התקיימה "שותפות", כמשמעות מונח זה בפקודת השותפויות, ועל כן לא עומדת למשיב הזכות להביא לפירוק המשרד.

בעקבות כך, הגיש הרמולין לבית המשפט המחוזי בקשה לפירוק המשרד ולמינוי כונס נכסים עליו לצורך מימוש הפירוק. בית המשפט קבע כי אכן התקיימה שותפות, אולם סירב לבקשתו של הרמולין להכריז על פירוקה ולמנות כונס, אלא קבע כי יש לאפשר למשרד להמשיך ולתפקד, במקביל למינוי של שני מומחים שיקבעו וישומו את חלקו בשותפות על מנת שתמורתו תועבר אליו.

המערערים לא חלקו על עצם הקביעה כי הרמולין היה שותף במשרד אך ערערו על המתווה שקבע בית המשפט המחוזי, שלטענתם כלל לא התבקש על ידו ולכן הוא ניתן בחוסר סמכות. עוד נטען בערעור כי במסגרת המתווה העביר בית המשפט שלא כדין את סמכויותיו למומחים שמונו על ידו, וכן שלל מהמערערים את זכות הערעור שלהם על החלטות המומחים. כן הוסיפו כי לא היה מקום להעביר למומחים את הסמכות לזהות את נכסי השותפות, אלא לכל היותר ניתן היה להפקיד בידיהם את הקביעה בדבר שווי הנכסים. לבסוף טענו כי בית המשפט הוא שאמור היה לפסוק בדבר הדרך שבה ישולם להרמולין חלקו בשותפות ולא להשאיר עניין זה למומחים.

עו"ד הרמולין מצדו הגיש ערעור שכנגד וטען כי הוא מקבל באופן עקרוני את מתווה בית המשפט המחוזי, אולם במידה שתתקבל טענת המערערים כי יש לבטל את המתווה כולו, ראוי שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיורה לקבל את הסעד הראשי שהתבקש בערכאה המבררת, קרי פירוק השותפות ומינוי כונס נכסים. עוד הוסיף כי היה מקום לקבוע שאת שכרם של המומחים ישלמו הצדדים בשיעור היחסי של חלקם בשותפות עובר להודעת הפירוק, וכי היה מקום להטיל על המערערים הוצאות משפט גבוהות יותר.

השופט חנן מלצר קיבל את הערעור בחלקו ודחה את טענת המערערים כי נשללה מעו"ד הרמולין בהסכם הזכות לסיים את השותפות. בעניין זה ציין השופט כי בניגוד לעצה שנתן בוודאי כל אחד מהצדדים פעמים רבות ללקוחותיו הנכנסים ליחסי שותפות, הם עצמם לא הסדירו את הדברים שביניהם בחוזה שותפות כתוב ומפורט.

השופט מלצר ציין כי בעוד שלשותף ישנה זכות לפרק את השותפות, הרי שחיסול עסקיה בפועל היא אפשרות שנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. לפיכך, בצדק קבע בית המשפט המחוזי שפירוק השותפות אינו מביא בהכרח לחיסול עסקיה בצורה אוטומטית. עוד נקבע כי אין מניעה לדבוק במתווה העקרוני אותו קבע בית המשפט, וזאת על דרך של "פירוק טכני" של השותפות או הסדרת החשבונות בין השותפים כאילו השותפות פורקה. בעניין זה, סבר השופט מלצר כי על אף שאין צורך לקבוע מסמרות בסוגיה, אין ספק שראוי להחריג מהכלל הדווקני של פירוק שותפות, שיתכן שלעיתים הוא ישים עדיין לגבי שותפות מסחרית "רגילה" שעיקר נכסיה הם מקרקעין או מיטלטלין מוחשיים, במקרים שבהם מדובר בשותפות מקצועית כגון שותפויות של עורכי דין, אדריכלים או רואי חשבון שעסקיה כוללים מתן שירותיים אישיים ללקוחות.

על יסוד האמור, קיבל בית המשפט את טענת המערערים כי לא היה מקום להעביר למומחים את הסמכות להכריע במחלוקות שבין הצדדים. השופט מלצר ציין כי תפקידו של בודק מטעם בית המשפט הוא לסייע לבית המשפט, אשר שומר את הסמכות להכריע במחלוקות גם לאחר המינוי והגשת חוות הדעת המקצועית. זאת, בפרט כשעסקינן במחלוקות הקשורות בענייני פירוק של שותפות וביישובם של החשבונות בין השותפים במסגרת פירוקה של השותפות. לפיכך, סבר השופט, יש לקבוע כי המומחים ידרשו למסור את חוות דעתם לבית המשפט המחוזי, אשר יכריע כטוב בעיניו במחלוקות שיתגלעו בין הצדדים בעקבות זאת. עוד הוצע כי הצדדים ישאו בשכר הבודקים-המומחים על פי חלקם בשותפות, כמבוקש בערעור שכנגד.

 

רע"א 8521/09

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה