אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > העליון: קיום דיון בשטח פרטי מחוץ לכותלי ביהמ"ש – אפשרי בנסיבות חריגות

צילום: Getty images Israel

העליון: קיום דיון בשטח פרטי מחוץ לכותלי ביהמ"ש – אפשרי בנסיבות חריגות


30.09.2014 | עו"ד לילך דניאל

נשיא ביהמ"ש העליון דחה את ערעורה של אשת העסקים רחל סופר במסגרת הליכי פשיטת הרגל שלה, על החלטת השופטת ורדה אלשיך לקיים את הדיון בביתה הפרטי, לאור אי התייצבותה לדיון באמתלות רפואיות שונות

בית המשפט העליון קיבל בחלקו את ערעורה של אשת העסקים רחל סופר על החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה בעניינה לפי פקודת ביזיון בית משפט, ובכלל זה על ההחלטה לקיים את הדיון בהליך פשיטת הרגל בביתה הפרטי, לאחר שלא התייצבה לדיונים פעם אחר פעם תוך הצגת תעודות רפואיות. נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס קבע כי קיום דיון בשטח פרטי מחוץ מחוץ לכותלי בית המשפט יהיה אפשרי בהסכמת בעלי הדין ובאי כוחם, אך זאת רק בנסיבות חריגות וקיצוניות. גרוניס הפחית בנוסף את הסכום שאותו חויבה לשלם, מחשש שחיוב בסכום של רבע מיליון שקל תוך קביעת תקופת מאסר ממושכת יביא לסיכול התכלית האכיפתית של פקודת ביזיון בית המשפט.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

לאחר שסופר, אשת עסקים שפשטה את הרגל, לא שילמה לקופת הפש"ר את הסכומים שהיה עליה לשלם לפי צו תשלומים שהוצא לה, הגיש נגדה הנאמן שמונה על נכסיה, עו"ד איתן ארז, בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט. בבקשה זו התקיימו ארבעה דיונים, אולם סופר לא התייצבה לאף אחד מהם, תוך שפרקליטה מציג תעודות רפואיות שונות המסבירות את אי התייצבותה.

באחד הימים, בעת שסופר היתה כביכול אמורה להימצא במנוחה בביתה, היא תועדה כשהיא מטיילת ורצה בפארק ומרימה חפצים כבדים. הרופא החתום על אחת התעודות הרפואיות נחקר בבית המשפט ועלו ספקות באשר ליסודיות שבה נבדקה. בעקבות כך, החליטה השופטת ורדה אלשיך להמשיך את הדיון בביתה של סופר, שאליו הגיעה מלווה בקלדנית ואיש ביטחון. כמו כן הגיעו הנאמן, עורך דין ממשרדו, בא-כוח הכונס הרשמי ושני מצהירים. לאחר תחילת חקירתה של סופר על ידי עו"ד ארז, הופיע פרקליטה בבית, אך גם בשלב זה הוא לא הביע התנגדות לקיום הדיון במקום.

ממצאים סותרים

בהחלטתו, קבעה השופטת אלשיך כי בית המשפט מוסמך לקיים דיון בביתה של המערערת, על פי סמכות שבחוק ובהתבסס על תקדימים משפטיים לא מעטים המאפשרים לו לקיים דיון ליד מיטת חוליו של אדם בבית חולים. במקרה זה, הובהר כי הטעם לעריכת הדיון בבית המערערת הוא אי התייצבותה לדיונים תוך הצגת תעודות רפואיות המסבירות זאת. עוד הזכירה השופטת את תיעודה של סופר כשהיא מבלה בפארק, וקבעה כי היא לא נתנה הסבר לממצאים אלה. כן צוין כי סופר השתעלה במהלך הדיון וטענה שהיא חולה בברונכיט, בעוד שהתעודה הרפואית נימקה את אי התייצבותה בכך שהיא סובלת מכאבי גב.

לאחר תום הדיון ולאחר עזיבת ביתה של סופר, ראתה השופטת אלשיך לציין כי בעוד שהיא הדגישה במסגרת הליך פשיטת הרגל שהיא מטפלת בבעלה "חסר הישע" אשר יש להלבישו ולרחצו, הרי שבמהלך הישיבה בביתה התנייד הבעל בלי קביים והגיש לנוכחים משקאות. בסופו של יום, הורתה השופטת לסופר לשלם סכום של 250 אלף שקל תוך ארבעה ימים, שאם לא כן תיאסר למשך 60 יום. בנוסף, הטילה על סופר הוצאות ושכ"ט לטובת הנאמן בסך של 75 אלף שקל.

סופר ערערה על החלטה לבית המשפט העליון, וטענה הן נגד קיום הדיון בביתה והן במישור הקונקרטי ביחס להחלטה לגופה.

נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס דחה את הערעור ברובו וקבע כי במצב שבו אדם מפר צו שיפוטי (מכונה בפקודה "ממרה"), נקודת המוצא היא שהדיון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט צריך להיערך בנוכחותו ואין להסתפק בנוכחות פרקליטו בלבד. במקרה שבו הממרה הוזמן לדיון אך לא התייצב, דרך המלך היא הבאתו לפני בית המשפט בצו הבאה ולא קיום בנוכחותו מחוץ לכותלי בית המשפט. זאת, זאת, הן נוכח לשונה המפורשת של פקודת הביזיון המורה להיזקק ל"צו תפיסה" (כיום צו הבאה) על מנת להביא לכך שהממרה יהיה נוכח, וכן נוכח הצורך לשמור על הפרדה ראויה בין תפקידיו המסורתיים של בית המשפט לבין תפקידי רשויות האכיפה האמונות על ביצוע צווים שיפוטיים. כך, ציין גרוניס, כאשר בית המשפט מקיים דיון במקום הימצאו של הממרה, מתקרב הדבר יתר על המידה לפעולת אכיפה.

פתרון יצירתי להתחמקות מהדין

במקרה זה, ציין השופט גרוניס, לא הוצא צו הבאה נגד סופר בנימוק שהדבר אינו אפשרי נגד חייבת שממציאה תעודה רפואית. לדעת גרוניס, ייתכן שבנסיבות מסוימות יהיה בית המשפט רשאי לצוות על הבאת בעל דין על אף תעודה רפואית, למשל כאשר מהימנות התעודה מוטלת בספק. לחילופין, יוכל לזמן לעדות את הרופא החתום עליה ואם בעקבות זאת יסבור שנפל פגם כלשהו בתעודה – יוכל לצוות ללא קושי על הבאת בעל הדין באמצעות צו הבאה. עם זאת, סבר הנשיא כי העובדה שבית המשפט לא הוציא צו הבאה במקרה זה אינה מובילה בהכרח למסקנה כי נפל פגם בדרך בה פעל,

עוד צוין כי לפי סעיפים 34 ו-44 לחוק בתי המשפט, רשאי בית המשפט המחוזי והשלום לקיים דיון אף מחוץ ל"מקום מושבו" ובלבד שראה לעשות כן משיקולי צדק או יעילות הדיון. בעניין זה, ציין הנשיא גרוניס כי השאלה האם סמכות זו משתרעת גם על מקרים בהם הישיבה מתקיימת בשטח פרטי טרם זכתה לליבון בפסיקה, אולם לשיטתו, פרשנות נכונה של הסעיף בחוק בתי המשפט מובילה למסקנה כי גם אם בית המשפט נוקט מהלך חריג ויוצא ממקום מושבו – הוא מוגבל לישיבה במקום בעל מאפיינים ציבוריים בלבד ולא במקומות שהם פרטיים באופן מובהק. עריכת דיון משפטי במקום פרטי ללא הסכמת בעלי הדין ובעל הנכס עלולה להביא לפגיעה בזכויותיהם הדיוניות ובזכות לפרטיות, ובמקרים מסוימים עשוי הדבר להוות גם פגיעה באינטרסים ציבוריים כגון פומביות הדיון. עוד הוסיף גרוניס כי גם מבחינה מוסדית קיום דיון בשטח פרטי עלול לפגוע במעמדו ובכבודו של בית המשפט ואף באמון שרוחש לו הציבור. יחד עם זאת, לכלל זה יש לקבוע חריג, מקום בו בעלי הדין ובעל הנכס הסכימו או לא התנגדו לקיום הדיון בשטח הפרטי, ובפרט שהם היו מיוצגים וגם באי כוחם הסכימו לכך.

מן הכלל אל הפרט, סבר הנשיא גרוניס כי במקרה זה קיימת הצטברות של נסיבות קיצוניות ביותר. ראשית, סופר לא התייצבה לארבעה דיונים רצופים ובכל פעם המציאה בבוקר הדיון או בסמוך לפני כן תעודה רפואית. בנוסף, באחד הימים שבהם הייתה אמורה להימצא במנוחה, כאמור באחת התעודות הרפואיות, תועדה כשהיא מבלה בפארק ומבצעת פעולות הדורשות מאמץ פיזי. בנסיבות אלה, לשיטת הנשיא, מובן מדוע ביקש בית המשפט למצוא פיתרון יצירתי להתחמקות המערערת מן הדין. כן צוין כי בקשותיו של הנאמן לקיום הדיון בבית המערערת הועלו במהלך דיון שגרתי שהתקיים בין כותלי בית המשפט, כאשר לב"כ המערערת הייתה הזדמנות נאותה לסרב או להתנגד לבקשה. כמו כן, למרות שבתחילת הדיון בביתה שאלה המערערת "למה הגעתם אלי הביתה", אין בכך כדי לשנות את התוצאה משום שהמועד להתנגדויות חלף כאשר ניתנה ההחלטה לקיים את הדיון בבית ללא התנגדות מצד בא כוחה. לפיכך, קבע הנשיא כי התקיימה ההסכמה הדרושה לקיום הדיון, הדבר אינו פוגם בדיון או בהחלטה שניתנה בסופו.

לבסוף, בחן הנשיא גרוניס את הערעור על ההחלטה לגופה, וציין כי ניתן נגד המערערת צו כינוס, וכל עוד לא ניתנה החלטה שיפוטית אחרת אין לקבל מצב לפיו היא "לוקחת את החוק לידיים" ומחליטה על דעת עצמה בלבד שלא לקיים את החלטות בית המשפט. כל זאת, כאשר הדרך פתוחה בפניה להגיש בקשה להקטנת הסכום החודשי בו חויבה בצו התשלומים. על אף האמור, קבע הנשיא כי קביעת תקופת מאסר רצופה של 60 ימים אם לא תשלם המערערת רבע מיליון שקל בתוך ימים ספורים, מסכלת במובן מסוים את מטרות הפקודה, שכן היא עשויה להסיט את הדגש מהמטרה האכיפתית של הפקודה ולהפוך את הסנקציה לעונשית במהותה. לשיטתו, על מנת להלום תכלית זו מוטב לקבוע תחילה תקופת מאסר קצרה, שבסיומה יובא הממרה בפני בית המשפט שישקול מחדש האם ראוי להאריכה.

אשר על כן, קיבל בית המשפט את הערעור באופן חלקי, כך שנקבע כי על סופר לשלם סכום של 50 אלף שקל בתוך 25 ימים, שאם לא כן היא תיאסר למשך עשרה ימים שבסופם תובא בפני בית המשפט המחוזי על מנת שישקול האם יש מקום להמשיך את עונש המאסר. לתוצאה זו הצטרף גם השופט זילברטל, שסבר כי ראוי שהמבחנים יתגבשו בהדרגה ממקרה למקרה, וכן הבהיר כי האמור אינו מתייחס לעריכת ביקור במקום על ידי בית המשפט, שאינו בגדר "ישיבה לדין" .

 

ע"פ 2595/13

 

לקריאה נוספת, ראו:

השופטת ורדה אלשיך הפתיעה את החייבת רחל סופר וקיימה את הדיון בביתה 

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.