אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > כשלסנקציה כלכלית אין השפעה: ביהמ"ש הוציא צו חוסם לתובע סדרתי וגס רוח

צילום אילוסטרציה: Getty images Israel

כשלסנקציה כלכלית אין השפעה: ביהמ"ש הוציא צו חוסם לתובע סדרתי וגס רוח


23.09.2014 | ליאור שדמי שפיצר

השופט ארז שני קבע כי התנהלותו של התובע, שפתח עשרות הליכי סרק והפגין חוסר שליטה וחוסר כבוד קיצוני כלפי בית המשפט, הפכה את בירור ההליכים לבלתי אפשרי, והבהיר כי במקרה של תובע חדל פירעון ופטור מאגרה, פסיקת הוצאות מוגברות אינה כלי אפקטיבי שיש בו כדי לגרום לו לנהוג בצורה נסבלת

שופט בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, ארז שני, הוציא צו חוסם נגד מתדיין סדרתי שפתח עשרות הליכי סרק והטיח איומים ועלבונות בבית המשפט, בלשון מזלזלת ומבזה, לאחר שנקבע כי התנהלותו הופכת את בירור ההליכים לבלתי אפשריים. השופט ארז שני ציין כי התובע פטור מתשלום אגרה בשל היותו חדל פירעון ואינו פורע את ההוצאות המושתות עליו, כך שסנקציה כלכלית אינה עוד כלי אפקטיבי שיש בו כדי לגרום לתובע לנהוג בצורה נסבלת, והורה כי כל תובענה שתוגש על ידי התובע נגד הנתבעים או מי מהם לא תתקבל למשך 24 חודשים מיום מתן פסק הדין.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

"בשנים האחרונות עדים אנו לצערנו לשינוי שהדעת אינה סובלת", כתב השופט שני בפתח דבריו. "בעלי דין עיתים בנימוק של 'חופש הביטוי', עיתים בנימוק של 'דם ליבם' או 'עקרונותיהם', עיתים מחוסר מעצורים גרידא, מנסים להלך אימים, לבזות, לגדף וכו' את בית המשפט ואת שופטיו ואין הם מסתפקים בכלים שנתן להם המחוקק; מערעור ובקשת פסילות ועד תלונות על השופטים. בעקבות כך נוצר מתח בין זכות הגישה לערכאות לבין ההבנה הפשוטה לפיה אם חפצה החברה הישראלית בבתי משפט אין היא יכולה להסכין עם בריונות לשונית או פיזית כאחת".

עלבונות חוזרים ונשנים

התובע מנהל מזה 15 שנה הליכים נגד הנתבעים בגין חלקו בעיזבון, שכיום הוא זכאי ל-2.7% ממנו, ואם יצלחו תביעותיו יזכה לכל היותר ל-1/8 ממנו. במסגרת הליכים אלה, נפתחו לא פחות מ-31 תיקים בתביעות שהגיש בשלוש השנים האחרונות, בחלקם מוגשות בקשות חוזרות בעניינים שכבר הוכרעו. הטורדנות הדיונית מכבידה מאוד על ניהולו של כל הליך המערב את התובע. באחת מהחלטותיו ציין השופט כי "אין יום כמעט שבו לא מוגשת בקשה, אין חודש כמעט שלא מתקיים דיון, ועל רקע דברים אלה, התנהגותו של י... (התובע – לש"ש) מכבידה שבעתיים, שכן נדמה לי שלא אחטא לאמת אם אומר שכמות ההחלטות אשר נדרשתי לתת בעניינו של י. יכול והיא כבר מונה הרבה יותר מ-100, אולי כפל המספר".

השופט שני ציין כי מדובר בתובע גס לשון ורוח בצורה קיצונית, המגיש עשרות, אם לא מאות הליכים והליכי ביניים, ומטיח עלבונות חוזרים ונשנים בבית המשפט. כך למשך, אמר התובע במהלך הדיון לשופט: "אתה תמשיך לשחק עם המשפחה הזאת כדי שכמה אשכנזים יקבלו כסף. אני לא סופר את מערכת המשפט. אני אלחם על מה שאבא שלי נלחם במשך שנים... אתה צריך להתבייש, כמוך השופטים בישראל... ראית איזה קקמייקה של שופט. אתה ביזיון לבתי המשפט בישראל. אם יקרה לאחי משהו, אתה תישא בהוצאות אישיות".

שוב ושוב הזהיר השופט את התובע ובא כוחו והבהיר לו את השלכות התנהלותו, אך ללא הועיל. באחר הדיונים אמר השופט לפרוטוקול: "הוא מקיים החלטות שנראה לו שהוא רוצה לקיים, והוא לא מקיים החלטות אחרות שהוא לא רוצה לקיים, והוא משתמש בביטויים בשפה הערבית העממית כשהוא מכנה בעל דין מה שלא יכירנו מקומו, והוא אומר המשחק מכור והוא קורא לבית המשפט 'חמודי' ובהזדמנות אחרת הוא אמר לי 'אני לא פראייר, אתה עוד תראה', וכן הלאה וכן הלאה. אי אפשר לנהל ככה משפט",

התפרצויותיו של התובע, המביעות חוסר שליטה עצמית וחוסר כבוד קיצוני כלפי בית המשפט, נעשו גם בתיקים קשורים שעניינו מתברר בהם, כגון תביעות שהגיש אחיו.

השופט שני הבהיר כי הסנקציה שבה נעשה שימוש במקרים כאלה נגד בעל דין טרדן או בוטה במיוחד היא על דרך פסיקת הוצאות ולא על דרך חסימת דרכו של התובע לבית המשפט, לאור זכות הגישה לערכאות הנגזרת מכבוד האדם וחירותו. אולם, במקרה כמו זה של התובע, הפטור מתשלום אגרה, המצהיר כי הוא מועט אמצעים וחדל פירעון, והמודה כי אין הוא פורע את ההוצאות המושתות עליו, כמו גם את שכר המומחים שהוא עצמו ביקש למנותם – הטלת הוצאות עונשיות או הוצאות מוגברות אינן אפקטיביות ואינן גורמות לתובע לנהוג בצורה נסבלת. "סדרת פסיקות הוצאות שלא שולמו הוכיחו לי כי מכאן לא תצמח ישועה", כתב השופט.

השיח המתלהם לא פסח על בית המשפט

עוד הדגיש השופט כי זכותו של אדם לקבל את יומו בבית המשפט אינה כוללת את הזכות להתנהג ככל העולה על רוחו. "זכות הגישה לערכאות אינה אוטומטית והיא לעולם דורשת מן הפונה תום לב וניקיון כפיים בהתנהלותו ובמניעיו", קבע השופט. "ואם באופן מתמיד מתנהל הוא בדרך שאינה נסבלת ובגילוי חוסר דרך ארץ קיצוני מצדו, כמו מנע התובע במו ידיו מעצמו את זכותו לקבל סעד או להמשיך בניהול ההליך".

עוד הדגיש השופט כי "אם חפץ עם ישראל במערכת שיפוט יעילה, בלתי תלויה והוגנת, אין הוא יכול להשלים עם זילות בית המשפט ושופטיו, התנכלות גלויה או סמויה להם, ניסיון להלך עליהם אימים או ביזויים". אין הוא יכול גם להשלים עם טורדנות גרידא שבינה לבין עשיית צדק אין מאום, שעה שכל עניינה בהכבדה ובהטרדה".

הסמכות לחסום את דרכו של התובע מגישה לערכאות נלמדת, לשיטתו של השופט שני, משתי תקנות – תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי המאפשרות לבית המשפט לדחות תביעה "מכל נימוק אחר", וכן תקנה 91(א) הקובעת כי בית המשפט רשאי למחוק או לתקן כל עניין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש, וכן להורות על מחיקת התובענה. הדרך אל דחיית התביעה או מתן צו חוסם עובדת גם דרך סעיף 72(א) לחוק בתי המשפט, הקובע כי בית המשפט רשאי להורות על הרחקתו של אדם המתנהג בדרך של אלימות, איומים או בדרך פרועה ומבישה ומפריע לדיוני בית המשפט.

השופט שני ציין כי הסדר חקיקתי המאפשר הוצאת צו חוסם בתוך תחומי ישראל אינו קיים, ופסיקת בית המשפט העליון משנת 1975 אף קבעה כי הדוקטרינה כולה אינה בנמצא. אלא שלשיטתו של השופט, מאז עברו 40 שנה והחברה השתנתה. "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הניק זכויות גם לנתבעים והפיכת השיח היום יומי למשתלח ומתלהם לא פסחה גם על סביבת בית המשפט, והיא דורשת מענה מבלי לאפשר למערכת המשפט להתנהל", כתב השופט בהחלטתו.

לפיכך, הורה השופט כי כל תביעה שיגיש התובע נגד הנתבעים או מי מהם וכל הבא מכוחם ומטעמם, לא תתקבל למשך 24 חודשים מיום מתם פסק הדין.

 

תמ"ש 24590-04-12

 

לקריאה נוספת, ראו:

סנקציה תקדימית: גרוניס הורה למזכירות ביהמ"ש לא לקבל בקשות מעותר סדרתי

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה