אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > הנהלת בתי המשפט תחשוף לציבור את מספר התיקים הפתוחים של כל שופט

צילום אילוסטרציה: Getty images Israel

הנהלת בתי המשפט תחשוף לציבור את מספר התיקים הפתוחים של כל שופט


23.09.2014 | עו"ד אורי ישראל פז

הנהלת בית המשפט הסכימה למסור את המידע לבקשת עיתון The Marker, ללא ציון שמות השופטים. בית המשפט העליון קבע כי אף שיש חשש שהמידע לא ישקף את העומס ואף ילבין את פניהם של השופטים "האיטיים", האינטרס הציבורי בגילוי המידע גובר. הנתונים ייחשפו לציבור עד סוף שנת 2015

משוב השופטים בדלת האחורית: הנהלת בתי המשפט תחשוף לידיעת הציבור את מספר התיקים הפתוחים הנדונים בבית המשפט העליון ובבתי המשפט המחוזיים, תוך ציון משך הזמן שחלף מאז נפתח כל תיק, וזאת תחת שמות השופטים המטפלים. כך פסק היום ברוב דעות הרכב נרחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון, שהחליטו לדחות את הערעור של הנהלת בתי המשפט על פסיקת נשיאת בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, מוסיה ארד, אשר קיבלה בזמנו את בקשת עיתון The Marker בנושא.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

הנהלת בתי המשפט טענה בערעור כי פרסום הנתונים הללו ישבש את תפקודה התקין של מערכת בתי המשפט, ולכן אין היא מחויבת במסירת המידע לפי חוק חופש המידע. הנהלת בתי המשפט נכונה הייתה למסור את המידע המבוקש, מפולח לפי שופטים, אך ללא ציון שמותיהם.

בדעת הרוב של השופטת (בדימוס) עדנה ארבל והשופטים סלים ג'ובראן, אסתר חיות, יורם דנציגר ועוזי פוגלמן הוחלט לדחות את הערעור של הנהלת בתי המשפט. כדי שההנהלה תוכל לבחון את ההיערכות המתאימה לביצוע פסק הדין, החליטו השופטים כי מסירת הנתונים ביחס לבית המשפט העליון ולבתי המשפט המחוזיים תתבצע עד לסיום שנת המשפט 2015, ולא יאוחר מיום 31.12.15. באשר לאופן גילוי המידע, התקבלה דעתו החולקת של השופט דנציגר כי יש להורות על גילוי המידע העדכני ביותר שבידי הנהלת בתי המשפט, כלומר מידע ביחס לשנת המשפט תשע"ד, וזאת במועד שלא יאוחר מיום 31.12.14.

כמו כן, הנהלת בתי המשפט חויבה בשכר טרחת עורך דינם של העיתון הכלכלי The Marker, שבבעלות עיתון הארץ, והכתבת המשפטית הילה רז, עו"ד מיבי מוזר, בסך של 20 אלף שקל.

העמדת היעילות במרכז

את פסק הדין המרכזי בפרשה כתבה השופטת ארבל, שבינתיים פרשה לגמלאות. השופטת ארבל קיבלה את טענת המדינה כי אין במידע המבוקש כדי ליצור תמונה מהימנה של העומס על מערכת בתי המשפט או על שופט מסוים, והוא אינו נותן ביטוי לשורה ארוכה של גורמים העשויים לגרום להתמשכות הטיפול בתיק. עוד מצאה כי באופן עקרוני יש טעם בטענת המדינה כי מטרת חוק חופש המידע היא להבטיח את שקיפות פעולתה של הרשות הציבורית ולא את השקיפות הפרסונלית של עובדי רשות זו. עם זאת, הסבירה השופטת, עניינם של השופטים שונה מעניינם של עובדי ציבור אחרים נוכח העצמאות השיפוטית הנתונה להם לשם מילוי תפקידם ובהינתן העובדה שהפיקוח והבקרה עליהם ועל התנהלותם שמורים למקרים חריגים, ועל כן להבחנה בין מידע מערכתי למידע פרסונלי לצורך חוק חופש המידע, יש תוקף פחות לגביהם.

עוד ציינה השופטת ארבל כי "העמדת שיקולי היעילות במוקד העשייה השיפוטית עשויה לפגוע באיכותה של זו האחרונה. היא תביא לשחיקת הזכות להליך הוגן, היא עלולה לפגוע בהליך בירור האמת, היא תדחק את עשיית הצדק שהיא לבו הפועם של התפקיד השיפוטי ותגרום בסופו של יום לכך שהציבור יתפוס את בתי המשפט כגורם שלא המהות ועשיית הצדק הן המדריכות אותו, אלא הספקיו. היא תביא יותר מכל לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. מכל אלה שומה עלינו להישמר מכל משמר". נקבע כי היעילות אינה יכולה על כן להוות מדד מרכזי להערכת תפקודו של שופט, אך היא היבט שצריך להילקח בחשבון ושיש לו משקל בהבטחת אמון הציבור בבתי המשפט. את הקושי שבהיות המידע בלתי מדויק ניתן לצמצם, בין היתר, על ידי הוספת הסברים תמציתיים, היכן שיימצא כי הדבר נדרש.   

חשש מפגיעה בשופטים

השופטת ארבל ציינה כי החשש מפני שימוש בנתונים באופן שילבין פני שופט, יבזהו או יפגע בשמו הטוב גרם לה התלבטות לא קלה. אולם חרף חששות אלה, מצאה השופטת ארבל כי יש לדחות הערעור ולהותיר על כנה את הקביעה בדבר זכאותם של המשיבים למידע. השופטת ציינה כי החוסן הפנימי והאמונה בצדקת הדרך המלווה את השופטים יאפשרו להם להתמודד עם הפרסומים ולהמשיך ולמלא בדבקות את משימותיהם: "החשש הנזכר לא ירתיע את השופטים ולא יפגע לא בפומביות ובשקיפות, לא בהכרה בחשיבות חשיפתם של הציבור ואמצעי התקשורת לפעילות בתי המשפט ולהצגת הדברים כהווייתם ברבים. מבחנו של בית המשפט אינו רק בכך שהוא עושה מלאכתו נאמנה, אלא גם בנכונותו לחשוף את דרכי פעילותו כמתחייב לפי החוק".

עוד הוסיפה השופטת כי אמנם השופט פועל בזירה קשה ומורכבת, אך התפקיד השיפוטי כרוך מעצם טיבו בהתמודדות עם מציאות מורכבת, עם לחצים של עבודה, ועם הפער בין ההתדיינות בתוככי אולם בית המשפט לאופן בו מוצגים הדברים מחוץ לו בפני הציבור. "גם במצב זה, בו לא ניתן לשלול ניסיונות להשפעות כאלה ואחרות על השופט, מצופה הוא לדבוק במחויבותו לשלטון החוק, להכריע באופן ענייני ומקצועי ולעשות צדק בהתאם לדין".

השופטת ארבל קבעה כי למשיבים עומדת הזכות לקבל את המידע המבוקש, בציינה שלא שוכנעה כי אכן קיימת ודאות קרובה לקרות השיבוש הנטען בתפקוד מערכת בתי המשפט כתוצאה ממסירת המידע. הובהר כי לצורך ההכרעה יש חשיבות לזהות הצדדים: הרשות השופטת היא מהרשויות המשפיעות ביותר על הפרט והמדינה ועל כן קיים אינטרס ציבורי ברור בהכרת פעילותה. מן העבר השני, מבקשי המידע חפצים במידע לשם מילוי תפקידם העיתונאי, כחלק מפעילות התקשורת, אשר מהווה ערובה לקיומה של חברה חופשית ומתוקנת. נמצא אפוא כי קיים אינטרס ציבורי בגילוי המידע.

בסופו של דבר, קבעה השופטת ארבל כי "דווקא מתוך הכרת העומס הכללי במערכת המשפט, דווקא לאור השקיפות המאפיינת את פעולת בתי המשפט, דווקא מתוך החובה לשמר את אמון הציבור במערכת בתי המשפט, נראה כי הימנעות ממסירת הנתונים שהתבקשו, ואשר לציבור זכות לקבלם, משדרת מסר קשה של ניסיון להותיר בעלטה את פרטי פעולתם של בתי המשפט. אני סבורה כי אין למערכת דבר להסתיר. אני סבורה כי נכון יהיה שהציבור ייוודע לעבודה הסיזיפית כמו גם לעומס הבלתי נתפס בו עובדים השופטים. דווקא מתוך התפיסה הגורסת כי השופטים פועלים בכל אורחותיהם בגלוי, לאורן של קרני השמש, לא יהיה זה נכון להימנע ממסירת המידע מנימוקים שמשקפים בעיקר חוסר אמון בחוסנם של השופטים ובמחויבותם המלאה לשליחותם".

מצעד הפזמונים השיפוטי

עמדת הרוב התקבלה כנגד דעתם החולקת של השופט אליקים רובינשטיין, שסבר כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי ורק בהתייחס לבתי המשפט המחוזיים (בעוד שחומר הנוגע לבית המשפט העליון יימסר כפי שנקבע בדעת הרוב), ושל השופט ניל הנדל, שסבר כי יש לקבל הערעור בשלמותו.

השופט הנדל ציין כי קשה לראות מהי התועלת השולית בפרסום המידע בפילוח לפי שופט. לשיטתו, פרסום כזה יגרום נזק רב, שכן הוא יעמיד זרקור רב-עוצמה על ההיבט המנהלי בעבודתו של השופט היחיד. כתוצאה מכך תיפגע, בוודאות קרובה, יעילות עבודתם של שופטים רבים ושל מערכת השפיטה בכללותה. ההתמקדות בשופט הבודד מחמיצה את העיקר – האופי המערכתי של סוגית העומס השיפוטי, הניזון מנתונים שאינם בשליטת השופט, כגון מספר התיקים ומספר השופטים בבית המשפט. השופט הבודד איננו בוחר אילו תיקים הוא ישמע, ואף לא את דרגת הקושי או המגוון שלהם.

עוד הדגיש השופט כי פרסום "מצעד הפזמונים" השיפוטי רק יגביר את המתח והלחץ אצל כל שופט שלא להידרדר לתחתית הטבלה. שופטים רבים לא יקבלו בשוויון נפש את מיקומם ברשימה, ופרסום המידע יביא לעיסוק מוגבר אצל כל שופט בהתגוננות ובהצדקת ההיבט המנהלי של עבודתו, על חשבון ההיבט המהותי. פגיעה זו תשליך על תפקוד המערכת כולה, ובכך תסוכל מטרתם של המשיבים: להפחית את העומס המוטל על מערכת בתי המשפט.

השופט רובינשטיין ציין כי העניין הציבורי העומד בבסיס הבקשה למסירת המידע הוא העומס המוטל על מערכת בתי המשפט ועל השופטים בתוכה, אולם לשם כך, לכאורה, די במידע אותו מוכנה למסור הנהלת בתי המשפט, היינו המידע הסטטיסטי ללא שמות השופטים.

ככל שהמדובר בבית המשפט העליון, נוכח בכירותו במערכת וכדי שלא ליצור ולו רק מראית העין שמבקש הוא למנוע הצגת נתונים, לרבות אישיים, לגבי הנעשה בו – הציע השופט רובינשטיין ללכת בדרכה של השופטת ארבל, כך שהמידע יפורסם במלואו, על כל רכיביו, לקראת סוף 2015. אשר לבתי המשפט המחוזיים, סבר השופט רובינשטיין שיש להלך עקב בצד אגודל ולהמתין תקופה נוספת, אשר במהלכה ייבדק מה אירע עם פרסום השמות בבית המשפט העליון, כהפקת לקחים – האם לא כצעקתה ונתבדו החששות או שמא להפך, וכדי לבחון דיו אם ראוי לתת יד למה שעלול להתברר כהלבנת פנים בלבד. החלטה לעניין זה תינתן על ידי הנהלת בתי המשפט עד סוף שנת המשפט תשע"ו, והיא תהא כמובן נתונה לביקורת שיפוטית.

 

עע"ם 3908/11

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.