אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > רונית רפאל תפוצה ע"י קוסמטיקאית בשם זהה שעשתה שימוש בשם לצורך מיתוג עסקה

רונית רפאל. צילום: ורדי כהנא

רונית רפאל תפוצה ע"י קוסמטיקאית בשם זהה שעשתה שימוש בשם לצורך מיתוג עסקה


22.09.2014 | עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש המחוזי חייב את הנתבעת, קוסמטיקאית שמיתגה את עצמה בשם " pure beauty- בהנהלת רונית רפאל", לפצות את בעלת רשת מרכזי היופי בסך של 40 אלף שקל, בגין הפרת סימן מסחר בשימוש חסר תום הלב שעשתה בשם נעוריה, בעודה מודעת לקיומו של המותג "רונית רפאל" ולמוניטין שצבר

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה של רונית רפאל, בעלת רשת מרכזי יופי בארץ ובחו"ל הנושאת את שמה, וחייב קוסמטיקאית בעלת שם זהה לפצותה ב-40 אלף שקל לאחר שזו עשתה שימוש בשמה על מנת למתג את עסקה. השופט גדעון גינת קבע כי הנתבעת הפרה את סימני המסחר הרשומים של רונית רפאל וביצעה עוולת גניבת עין, בשימוש חסר תום הלב בשם זהה ובתחום שירותים זהה, כשהיא מודעת היטב לקיומו של המותג רונית רפאל ולמוניטין הרב שצבר.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובעת, רונית רפאל לייטרסדורף, עוסקת בתחום הקוסמטיקה מזה כ-25 שנה ובבעלותה רשת מובילה ומוּכּרת של מרכזי יופי בארץ ובחו"ל הנושאת את שמה, שאותה היא מנהלת באמצעות חברה פרטית בבעלותה ובניהולה, התובעת אף היא. בבעלות התובעות מספר סימני מסחר רשומים, בהם "רונית רפאל", "שיטת רונית רפאל", "רונית רפאל – מדע היופי", "רונית רפאל מרכזים רפואיים קוסמטיים" ועוד.

הנתבעת, שגם שמה הוא רונית רפאל, עוסקת אף היא בתחום הקוסמטיקה החל משנת 2008, בשלב זה בראשון לציון בלבד. לדברי הנתבעת, שם העסק שנבחר למיתוג עיסוקה היה שמה לאחר נישואיה "רונית אלטמן רפאל", וכי עד לחודש מאי 2011 פעלה מתוך מספרה ולכן  לא היה כל אזכּוּר לשמה או לשם העסק שלה באמצעות פרסום מכל סוג שהוא. עם זאת, לאחר גירושיה מבעלה שבה לשם נעוריה, העבירה את פעילות עסקהּ לחדר בדירת מגורים והחלה למתג עצמה מחדש בשם "pure beauty- בהנהלת רונית רפאל".

על רקע זה הוגשה התביעה לבית המשפט בטענה כי השימוש בשם רונית רפאל לקידום עסקיה של הנתבעת מפר את זכויותיהן של התובעות במותג זה. בתביעתן התבססו התובעות על מספר רב של עילות משפטיות, בהן הפרת סימני מסחר וגניבת עין.

במהלך הדיונים הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת לא תעשה שימוש במישרין או בעקיפין במותג "רונית רפאל", אך תוכל לעשות שימוש במילים "Pure Beauty בהנהלת הקוסמטיקאית רונית". עוד הוסכם כי הנתבעת תסיר כל פרסום קיים, ישן או חדש, בכל תחום או ענף תקשורת שאינו עולה בקנה אחד עם ההסכמה לעיל, וכן תפנה למנועי חיפוש ותבקש מהם להסיר לאלתר קישורים לעמודי אינטרנט ישנים. כן הוסכם כי הנתבעת תנקוט בכל הצעדים הדרושים והאפשריים מצידה כדי שסרטונים ביוטיוב או תגובות בפייסבוק לא יכללו כיתוב או הודעות אחרות שאינן עולות בקנה אחד עם האמור, תשנה את דף הפייסבוק העסקי שלה לשם "Pure Beauty בהנהלת הקוסמטיקאית רונית" ואת דף הפייסבוק האישי שלה לשם "רונית אלטמן-רפאל" כמופיע בתעודת הזהות שלה. בדיון נוסף שנערך הוסכם כי הסעד הזמני שניתן יהפוך לקבוּע וכי בית המשפט יפסוק לפי שיקול דעתו בנושא הסעד הכספי שהועמד על ידי התובעות בסך של 500 אלף שקל.

השופט גדעון גינת פסק לתובעות פיצוי בסך של 40 אלף שקל, וקבע כי הרכיב הדומיננטי בסימני התובעות הוא שמה של התובעת "רונית רפאל", אשר הפך למוּתג מוּכּר היטב ובעל מוניטין רב. רכיב זה מהווה גם את הרכיב הדומיננטי בסימן שבו השתמשה הנתבעת – "pure beauty - בהנהלת רונית רפאל". עוד הוסיף השופט כי מאחר ששני הצדדים עוסקים באופן רחב בתחום מדע היופי והקוסמטיקה, אף התוספת "pure beauty" לסימן הנתבעת אינה תורמת ליכולת להבחין בין הסימנים, בפרט מאחר שהתובעות עושות שימוש בסימנים רשומים דומים במשמעותם וכן במראה וּבצליל שלהם לצירוף כגון "רונית רפאל- מדע היופי" ו"Ronit  Raphael - The Science of Beauty".

השופט גינת דחה את טענת הנתבעת לשוני ברור בין תחומי עיסוקה בקוסמטיקה בסיסית ובהסרת שיער לעומת התובעות, המספקות לטענתה שירותי קוסמטיקה מתקדמים ונרחבים בהרבה. השופט הבהיר כי הנתבעת בעצמה ציינה שהתובעות מספקות בין היתר גם שירותי הסרת שיער וקוסמטיקה בסיסית כפי שהיא מספקת, וציין כי העובדה שהשירותים הניתנים שייכים לאותו תחום שירות רחב – תחום הקוסמטיקה והיופי – יש בה כדי לתרום באופן משמעותי לבלבול בקרב הצרכן המצוי ואף להטעייתו. עוד צוין כי הנתבעת אף שיווקה את שירותיה ללקוחותיה ככוללים את אותם שירותים שביקשה לייחס באופן מבחין לתובעות בלבד. לעניין חוג הלקוחות של שני הצדדים, קבע בית המשפט כי גם כאן החפיפה אינה מועטה ומביאה להפרה של סימן המסחר בפועל בהטעיית לקוחות פוטנציאליים בשל פעילות הצדדים באותו תחום רחב וכן בשל היות פעילות התובעות כלל ארצית ואף בינלאומית.

השופט דחה את טענת הנתבעת להגנה מכוח סעיף 47 לפקודה, הקובע בין היתר כי רישום סימן מסחר לא ימנע מאדם לעשות שימוש אמת בשמו. בעניין זה ציין השופט כי הכלל האמור פורש במספר נסיבות בפסיקה, ונקבע כי ההגנה שמוקנית לאדם על שימוש אמת בשמו אינה מוחלטת אלא מותנית בכך שהשימוש שנעשה בשם יהא שימוש הוגן ובתום לב. במקרה זה, סבר השופט, השימוש שעשתה הנתבעת בשמה היה חסר תום לב, שכן היא עשתה שימוש בשם נעוריה המלאה, הזהה לסימן שבבעלוּת התובעות, בתחום השירותים שהקנו התובעות ללקוחותיהן, בעודה מודעת היטב לקיומו של מוּתג התובעות ואף למוניטין הרב שצבר.

אשר לעוולת גניבת העין, סבר השופט כי משמדובר בסימן שלא ניתן לחלוק על המוניטין שצבר, ונוכח המסקנהּ לעיל בעניין פוטנציאל הטעיית הציבור, ניתן לקבוע כי מתקיימים אף יסודותיה של העוולה.

בקביעת סכום הפיצוי התחשב השופט גינת בהיקף ההפרה המצומצם יחסית, בעובדה שהנתבעת אכן עשתה שימוש בשם נעוריה לזיהוי עם עִסקהּ, וּבעיקר בכך שהנתבעת הסכימה לקבל על עצמה צו מניעה קבוּע האוסר עליה המשך שימוש בשם זה ואף הגיעה להסכמה עם התובעות לעניין השם שבו תשתמש בעתיד.

 

ת"א 28998-12-11

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה